בוקר טוב לבוקר יום כיפור

[יוליקה]

בוקר טוב לבוקר יום כיפור

היום הזה שנופל בשבת בדיוק כמו לפני 41 שנים
מחזיר אותי לשידור המיוחד...

 

[עמיקם10]

הנאום באו"ם מזכיר לי שגם שעון מקולקל

מראה את השעה פעם ביום.ישראל לא למדה מהיום ההוא שמישהו ינצל את זה עוד פעם.

 

[לאה שלום]

בקר טוב ! אכן, היו זמנים , היום

הכל שונה, אבל ביסודו של ענין הכל דומה!
אני חושבת למדינה היה מזל שהנשיא דאז היה ניקסון, הוא נתן לנו יותר מאשר כל נשיא נתן אי פעם !!!

 

[הדסהש1]

בוקר אור אמנם אנו כל כיפור זוכרים את

היום ההוא..אי אפשר לשכוח...היום הכל שקט .למרות שאני צמה
נכנסתי וראיתי שיש שכותבים...נכדי אמר לי "סבתא אסור לכתוב בכיפור"
אני מכפרת על העוון הזה...

 

[מינהר]

עמיקם, היום עם המחשב, הסלולר נראה לך שמישהו

יכול לנצל את דממת התקשורת? לזה התכוונת, לא?

 

[עמיקם10]

שנאמר מה שיכול לקרות -יקרה.

וזה מה שקרה. הצבא ידע.שר הבטחון ידע.עובדה שהכפיל את מספר הטנקים. ברמה. בכל זאת מישהו הופתע. בעצם כולם פרט לנ"ל.

 

[מינהר]

אני זוכרת, יוליקה. ואני זוכרת שראיתי מכוניות נוסעות,

עוד לפני כן, ולא הבנתי.
אז זה היה 6 באוקטובר, לא?

 

[יוליקה]

נכון מינה, 6 לאוקטובר

 

[שפירא מאיר]

בשעה 1400 אני כבר חימשתי את הטנק שלי

התקשרתי בשעה 1000 למחנה והפקידה אמרה לבוא כי יש מלחמה.

הייתי הראשון במחנה חוץ מכמה בכ"תפים שעסקו בשמירה, פרצתי את מנעולי הבונקר הנשקיה ומחסן הצל"מ והעמסתי תחמושת בינונית וכבדה, לא היו עוזים, לא היו משקפות למפקדים ועוד חוסרים.
העמסתי כל הציוד שיכולתי למצוא כולל אפיסקופים (מכשירים לתצפית מתוך הטנק החוצה) ובעיקר הפריטלסקופ (מכשיר תצפית וכינון של התותחן).

רק בשעה 1600-1700 הגיעו אנשים והתחילו לטפל בטנקים. לא בוצע טיפול בטנקים מחוסר זמן אלא רק טיפול-לפני-תנועה ולקראת חצות כבר התחלנו לנוע דרומה על המובילים.

חצינו את התעלה למצרים ונלחמנו שם נגד בסיסי הטילים כדי לפתוח חלון לחיל האויר, וכן נגד מחנות ומוצבים שלאורך התעלה ואף חילצנו את הצנחנים שנלכדו בעיר סואץ.

אחרי החזרה ממצרים עדיין היתה בעיה עם הארמיה השלישית ואנחנו עמדנו מול כח-באדר.
באחד הלילות התבקשתי להגיע עם הטנק לנקודה הצפונית של כח באדר, לגנוב להם טנק טי-72 שלא היה מוכר בצהל, וכך היה.

על קורות המלחמה ההיא כתבתי את הספר: "נכתב בקרב".

 

[יוליקה]

מאיר, אחי שרת בבסיס טילי ההוק בג'ידי

הוא שרת בחובה...
הג'ידי היה הבסיס הראשון שחטף את ההתקפה של המטוסים המצרים....
הנה סיפורו של אחי כפי שהעתקתי מהפייסבוק שלו...


אכן הימים הראשונים למלחמה היו ימי תופת, אש תמרות עשן פחד מוות תרתי משמע. ירינו טילים כמו משוגעים על מאות מטוסי הקרב המצרים שתקפו את סיני והפלנו את מרביתם. היה שלב באחד הימים שהתרוקנו מטילים ולא היה לנו מה לירות עד הגעת האספקה של טילים נוספים. המקריות שגיסי יוסי (שבתמונה) יוצב בסוללה שלי לשרות מילואים היא שוות ערך לזכייה בפיס. אני וגיסי ליד משגר טילי ההוק בסוללה שבה שרתתי בג'ידי שבסיני

 

[מינהר]

יוליקה, 2 בחורים יפים. והטילים - מדהימים.

אכן מיטב הגברים שבינינו.

 

[עמיקם10]

41 שנה ועצוב לקרוא למשל 'טנק הקצינים'

שההורים מתווכחים על מה ומי עשה.
זה מזכיר לי- שכאשר למדתי [בא.ב.ג]היה סמינר בשדה בוקר..בשנת -1995 בהדרכת פרופ' ידוע ובסמינר השתתף מי שהיה אח"כ דובר צה"ל-וכסטודנט-למ.א. ולא היכרתי אותו. בשנים ההם לפני 20 שנה-הספרים עוד לא נכתבו וועדת אגרנט היתה סתם ועדה שאת הדרג המדיני פטרה בלא-כלום. אז כמובן שלא ידעתי שזה הסגן של איציק מרדכי ב'חווה הסינית'.
אני לא נוקב בשמות. מי שרוצה שיבדוק.
את המלחמה ההיא עוד יחקרו..ולולא מוטי אשכנזי הרי הכל היה ממשיך. מפא"י עוד היתה בשלטון. אשכנזי אמר לי בשיחה בערד- שגולדה היתה צריכה למנוע את המלחמה..איך...את זה אף אחד לא יודע.

 

[מינהר]

מאיר, גנבת טנק טי 72? כל הכבוד.

מי שמשפחתו עברה שואה לעולם יכבד את המדינה. אני מנחשת נכון?

 

[שפירא מאיר]

הנקודה הבסיסית היתה היחס למדינה

היום לרוב האנשים לא ממש איכפת, עובדה שיש רבים שמדברים על עזיבה.
בתקופתי זו היתה "ציונות" וזו היתה "חולצה כחולה" וזו היתה "מולדת", ואת הארץ הכרנו ברגליים, ולשרת בצהל ולהגן על המדינה זה היה חלק ברור מהאישיות שלנו.

אני יודע שגם היום יש חיילים טובים בהחלט, ובעיני כל חייל הוא בעל ערך לכשעצמו, אבל רבים מידי המשתמטים מהשירות בצהל בסדיר ובמילואים והחרדים הפכו זאת למצווה לא להגן על המדינה (וכל המגינים על החרדים יכולים ____ __ .....) והם עוד מיללים שמפלים אותם לרעה , ממש "הקוזק הנגזל", אני בז להם בכל מאודי.
גם אז וגם היום יש מי שמחרפים את נפשם ומסכנים את חייהם למשמר על המולדת, ויש פרזיטים שמסתתרים בכל מיני מקומות.
בעיני אלו בוגדים מוגי לב.

כבר סיפרתי ששרתתי ביחידת "כיתת-השועלים" שעסקה בפעילות מעבר לקווי האוייב, עד שבאחת הפעילויות בעירק, אני היחידי שהצלחתי להיחלץ חי.

כעבור שנים רבות לקראת מיון לקורס קצינים במשטרה (בסוף לא יצאתי לקורס, כיוון שבראיון שאלו איזה ספר קראתי לאחרונה, ועניתי שאין לי זמן לקרוא, אני כותב ספרים, [באותה עת כתבתי את תורת ההפעלה של מוקד תל-אביב, 850 עמודים] הדיחו אותי בטענה שאני שוויצר [עד היום כתבתי 28 ספרים ומחקרים])
נשלחתי לבדיקה שגרתית אצל פסיכולוג כמו כל מועמד. וכאשר סיפרתי לו שאני לא הולך לא להלוויות ולא לאזכרות, הוא שמע את הקורות אותי, ואמר לי שפעם לא ידעו להגדיר את זה, אבל היום זה נקרא "הלם קרב".
אני לא חש בשום דבר מיוחד חוץ מהפרט הזה, ועובדה שאני לא הולך להלוויות ואזכרות גם לא כשיש אירוע מוות במשפחה , וכולם מבינים זאת

אין מי שחווה קרבות רבים, שלא נשאר בו איזה משקע.

אבל בשורה התחתונה, גם עם פוליטיקאים מנוולים ועיתונאים רשעים וכל העבריינים למינייהם (כולל שוטרים שסרחו...) זו המולדת שלי, ועד כמה שאני אוהב את כרתים, רק פה יהיה ביתי.

 

[מינהר]

מאיר, אני בטוחה, שמי שנלחם סובל ברמה זו או אחרת מהלם קרב.

בכלל אני חושבת, שהיהודים סוחבים איתם חרדתיות, בעקבות אלפיים שנות רדיפות, פרעות , הרג, גירוש.
אבל, "ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

 

[הדסהש1]

למרות שבצבא נשמעים למצוקות החיילים

לאחר מבצע האחרון התאבדו 3 חיילים תוך זמן קצר,
אין כמעט משפחה מיום כיפור שלא נפגעה, הן דדי
נהרג בחווה הסינית, ואביו הוסיף לשמו את שם בנו,
כך הוא מתמודד עם מה שקרה,

 

[יהודיתעדנה]

מאיר, איך ידעת בשעה 10 בבוקר

שצריך להתקשר למחנה? מי הודיע לך?

 

[deebeebee]

הרבה ידעו עוד קודם

אחי הגיע הביתה בחמישי ובשישי נקרא לחזור לבסיס.
כולנו היינו חיילים- שני האחים שלי בקבע, אני בסוף השרות ואחותי די קרוב להתחלה. אני שירתתי בחטיבת שריון שאיישה את קו בר לב ואחותי בבסיס חיל אוויר מאד קרוב למפח״ט (טסה). הודיעו על פינוי חיילות וחיילים שאינם לוחמים, הביאו משאית לפינוי וכשעמדנו למלא את המשאית הגיח מטוס מיד מצרי וזרק פצצות, אחת מהן פגעה במשאית. למרבה המזל המשאית עוד לא אוישה, אבל זה הצריך חשיבה מחודשת ועיכוב הפינוי.

 

[שפירא מאיר]

רואים מהבית שלי את כביש החוף, והיתה שם תנועה לא רגילה

באותם ימים אף אחד לא נסע מחשש וודאי שישליכו עליו אבנים כל הפושטקים. מי שרצה לטייל יצא לפנות בוקר וחזר בלילה.
לכן, כל תנועה של כלי רכב על הכביש יכולה להתפרש רק בדרך אחת.

 

[יוליקה]

זה לא רק כביש החוף, ולא רק הכביש לדרום שראיתי מביתי בדימונה

הורי סיפרו לי שכבר בערב כיפור באו רכבים צבאים לאסוף מהשכונה אנשי צבא...
וזה היה מאד תמוה...
קל וחומר שלמחרת כבר היו יותר ויותר תנועות רכבים - על אף אחד לא זרקו אבנים
כולם הריחו באויר את המלחמה....
השאלה שלי מאיר, אם היית ביחידת שועלים... איך הגעת לשיריון???
הרי לא פעלת מאחורי קווי האוייב עם טנק?? אז מתי הוכשרת להיות שיריונר??
זו לא שאלה קנטרנית, רק סקרנית....