שפירא מאיר
New member
סבא שלי אמר: מי שעושה הרבה, יש לו זמן ליותר.....
התגייסתי לשריון ועשיתי טירונות במחנה "חסה" (שלא קיים כבר). אחרי ביצוע האימון החי בשדה, והסמכה כטנקיסטים, חולקו החיילים ליחידות לפי הצורך, חלק ליחידות שדה וחלק ליחידות אחרות.
אותי שלחו לפלוג'ה, ולא הבנתי מדוע אני כחייל קרבי מופנה ליחידת מחסני חירום, עד ששלושה חדשים מאוחר יותר, כאשר כולם כבר שמעו את ההתמרמרות שלי על התפקיד הג'ובניקי, קבלתי פקודת העברה לבסיס השועלים שהוקם בחרב'ת-מיחאז.
שם עברנו בסך הכל 10 אנשים (חמישה לחוליה הימית וחמישה, איתי, בחוליה המדברית) את אימוני הקומנדו, כולל השתלמות בבסיס הכומתות הירוקות בצבא ארה"ב .
לא ידענו אז, אבל היינו חלק מההיערכות של צהל בשנות השישים של יחידות קטנות לפעילויות בשטח, יחידות שהוקמו על ידי האיש המיוחד אברהם ארנן. בזמנו כולם ידעו על החוליה של 3 אנשים שיצאו להחליף מיתקן האזנה בסוריה ונתפסו, ואחר מהם, אורי אילן, החביא בבגדיו פתחים בהם ניקב את המילים "לא בגדתי". אצלנו כבר למדו את הלקח, אף אחד לא ידע את שמו של השני אלא לכל אחד ניתן כינוי. לפי הכלל: "מה שאתה לא יודע, אתה לא יכול לספר". על זה כתבתי את הספר "כיתת השועלים".
כיוון שחתמתי קבע בגלל הנסיעה לארה"ב, ששת חדשי הקבע הנוסף שרתתי כממלא מקום רס"ר הגייס (מפקדת גייסות שריון).
במילואים ציוותו אותי בחזרה לשריון, ואחרי אימון ריענון ארוך עם עוד חיילים רבים זה היה אימון ההקמה של גדוד 216 (כבר לא קיים) במחנה בית-דרס (גם הוא כבר לא קיים).....
על זה נאמר שחיילים ותיקים לא נעלמים, הם נמוגים.....
אחרי מלחמת ששת הימים (עליה כתבתי את הספר "ששת הימים שלי") התגייסתי לקבע כקצין ממשל במרש"ל (מרחב שלמה, החצי הדרומי של סיני) ובסיום, המשכתי להיות איש שריון במילואים.
במלחמת יום הכיפורים שרתתי כתותחן טנק ובשוך הקרבות, (על כך הספר "נכתב בקרב") כיוון שנהרגו מפקדים רבים מידי, יצאתי בהמלצת מפקד הפלוגה לקורס מט"קים (מפקד טנק) יחד עם עוד טנקיסטים ותיקים, לביר-גפגפה (רפידים). והספקתי לשרת בסיני גם כמט"ק.
במלחמת שלום הגליל שרתתי כמט"ק בלבנון , ועם תום מהלך הקרבות , הופניתי להובלת שיירות עם הטנק, בכל רחבי לבנון.
במלחמת המפרץ הייתי מפקד החמ"ל של משטרת-מחוז תל אביב, בשנת 1999 קבלתי מצהל מסמכי סיום השירות הצבאי ותעודה בה צהל מודה לי על שירות של 35 שנים בסדיר, קבע ומילואים.
ובשנת 2000 יצאתי לגימלאות.
אז, אם לא פיספסתי משהו, הנה השתלשלות השירות הצבאי שלי, והעובדה שהכל אפשרי .
התגייסתי לשריון ועשיתי טירונות במחנה "חסה" (שלא קיים כבר). אחרי ביצוע האימון החי בשדה, והסמכה כטנקיסטים, חולקו החיילים ליחידות לפי הצורך, חלק ליחידות שדה וחלק ליחידות אחרות.
אותי שלחו לפלוג'ה, ולא הבנתי מדוע אני כחייל קרבי מופנה ליחידת מחסני חירום, עד ששלושה חדשים מאוחר יותר, כאשר כולם כבר שמעו את ההתמרמרות שלי על התפקיד הג'ובניקי, קבלתי פקודת העברה לבסיס השועלים שהוקם בחרב'ת-מיחאז.
שם עברנו בסך הכל 10 אנשים (חמישה לחוליה הימית וחמישה, איתי, בחוליה המדברית) את אימוני הקומנדו, כולל השתלמות בבסיס הכומתות הירוקות בצבא ארה"ב .
לא ידענו אז, אבל היינו חלק מההיערכות של צהל בשנות השישים של יחידות קטנות לפעילויות בשטח, יחידות שהוקמו על ידי האיש המיוחד אברהם ארנן. בזמנו כולם ידעו על החוליה של 3 אנשים שיצאו להחליף מיתקן האזנה בסוריה ונתפסו, ואחר מהם, אורי אילן, החביא בבגדיו פתחים בהם ניקב את המילים "לא בגדתי". אצלנו כבר למדו את הלקח, אף אחד לא ידע את שמו של השני אלא לכל אחד ניתן כינוי. לפי הכלל: "מה שאתה לא יודע, אתה לא יכול לספר". על זה כתבתי את הספר "כיתת השועלים".
כיוון שחתמתי קבע בגלל הנסיעה לארה"ב, ששת חדשי הקבע הנוסף שרתתי כממלא מקום רס"ר הגייס (מפקדת גייסות שריון).
במילואים ציוותו אותי בחזרה לשריון, ואחרי אימון ריענון ארוך עם עוד חיילים רבים זה היה אימון ההקמה של גדוד 216 (כבר לא קיים) במחנה בית-דרס (גם הוא כבר לא קיים).....
על זה נאמר שחיילים ותיקים לא נעלמים, הם נמוגים.....
אחרי מלחמת ששת הימים (עליה כתבתי את הספר "ששת הימים שלי") התגייסתי לקבע כקצין ממשל במרש"ל (מרחב שלמה, החצי הדרומי של סיני) ובסיום, המשכתי להיות איש שריון במילואים.
במלחמת יום הכיפורים שרתתי כתותחן טנק ובשוך הקרבות, (על כך הספר "נכתב בקרב") כיוון שנהרגו מפקדים רבים מידי, יצאתי בהמלצת מפקד הפלוגה לקורס מט"קים (מפקד טנק) יחד עם עוד טנקיסטים ותיקים, לביר-גפגפה (רפידים). והספקתי לשרת בסיני גם כמט"ק.
במלחמת שלום הגליל שרתתי כמט"ק בלבנון , ועם תום מהלך הקרבות , הופניתי להובלת שיירות עם הטנק, בכל רחבי לבנון.
במלחמת המפרץ הייתי מפקד החמ"ל של משטרת-מחוז תל אביב, בשנת 1999 קבלתי מצהל מסמכי סיום השירות הצבאי ותעודה בה צהל מודה לי על שירות של 35 שנים בסדיר, קבע ומילואים.
ובשנת 2000 יצאתי לגימלאות.
אז, אם לא פיספסתי משהו, הנה השתלשלות השירות הצבאי שלי, והעובדה שהכל אפשרי .
