לשפירא תמיד יש בחיים פעם ראשונה בכול תחום,יש לי המון מזה,,
פעם ראשונה בגיל 30 הייתה לי המודעות לרכישת נעליים מסוג איכותי ,עד אז לא ייחסתי חשיבות לנושא, הייתי צועדת בסנדלים סטייל שוק -הכרמל,או נווה-שאנן בת"א,שקונים לפי המחיר הכי זול ,עד שהתחלתי בגיל 30 לסבול מכאבי -גב, וזה מה שהוביל אותי לתחום האורטופדיה, ולמודעות בנושא של חשיבות הנעליים והתאמתם הנכונה לכף הרגל,ולהשפעתם על בריאות השלד והגב.
 
בנושא המזון :
בגיל 25 נודע לי לראשונה כי "תרמילי-פול " -זהו סוג ירק שאנשים אוכלים,
מכיוון שנולדתי במשק שעסק בחקלאות, והיו מגדלים שם ירק לפרות ,וגם גידלו "פול" -ששימש למאכל הפרות שברפת.
מעולם לא התוודעתי לעובדה שבני אדם אוכלים פול,ידעתי שזה אוכל של פרות,וזאת
עד שלאחר שחרורי מצה"ל עברתי להתגורר ולעבוד בתל-אביב ,ושם ראיתי שאנשים מוכרים בשווקים "פול- בתרמילים" הירוקים,ושאלתי בתמימותי מי קונה את הירק הזה,שמשמש למאכל של הפרות?
והמוכר צחק ואמר ,כול היהודים יוצאי -מצריים וגם בחומוסיות הם מומחים בתבשילי- פול,
ואז התוודעתי לראשונה שיש דבר כזה ,מאכלי- פול במסעדות.
 
בהר- הכרמל היינו מדי שנה בטיול טו -בשבט,אוספים מתחת לעץ חרובים ,וגם עלי-דפנה
ופתאום גיליתי שבת"א מוכרים בחנויות התבלינים את עלי -הדפנה וגם הם מוכרים חרובים.
את החרובים הכרתי בילדותי בתערובת שחילקו ברפת לפרות גם קלחי תירס היו גידול מקובל לפרות ברפת שבימים ההם,(פעם הפרות אכלו אוכל בריא)
ולא הבנתי איך מוכרים את קלחי-התירס (אוכל של פרות) ועוד מתפרנסים מזה המוכרים שבחוף הים.
הוי התמימות של פעם ,כמה שונים היו אז החיים, אין דברים כאלה בימינו.
פעם הפרות קיבלו מזון עשיר: תלתן טרי,קלחי תירס, חרובים ותרמילי -פול ,
בימינו לפרות נותנים לאכול מזון "זבל" שנקרא תחמיץ (תסיסה של חציר.)
 
פעם בחצרות המשק היה לכול אחד כלבי שמירה שחיו ותיפקדו באומץ בכול תנאי השרב ושרדו ללא בעיה את ימי-החורף.
ואז,,כשהגעתי לראשונה לת"א, גיליתי בימי החורף,כלבים שיוצאים לטיול עם בעליהם כשהם עטופי -סוודר ועם נעלי-עור קטנטנות נגד גשם.
נראתה מאוד תמוהה בעיני העובדה ,שעוטפים כלב כמו תינוק,שמא יצטנן וייקבל נזלת,,
 
בגיל 20 הכרתי לראשונה מהו מרק בצל -צרפתי עם יין לבן .(עד אז לא העלתי בדעתי שלמרק מכניסים בקבוק יין.(לבן וגם יין אדום.)
חיים כאן אחרת (חיי העיר) וההבדלים יום ולילה כאילו נולדתי בכדור מעולם אחר .
 
 
 
