הטיעון שאנחנו לוקחים מהערבים ארץ, לא מחזיק מים
אני לא רוצה להתייחס כעת לתנ"ך וההבטחה, כי מדובר בספר שאיננו מסמך משפטי, כמו כן הערבים הרי לא מאמינים בתנ"ך.
צריך להתייחס לעובדות.
כאשר החלה התנועה הציונית בסוף המאה ה-19 (1881) היו בארץ בהערכה גסה משהו כמו 60.000 ערבים, חלקם הזעיר יושבי ערים מכונמות עם ביוב ברחובות ובתים מטים לנפול (חוץ מבתי העשירים) והרוב היו עניים מרודים כד כדי כך שלרבים מהם לא היו אפילו בתים והתפרנסו מלקט או משוד של מעט החולפים בתחום הארץ.
מי שרוצה לקבל תמונה אמיתית שיקרא את המסע של מארק טווין בארץ ישראל.
על הארץ הריקה והשוממה, המוכה קדחת ומרובדת ביצות
עם קום המדינה, מנו הערבים שכבר נספרו על ידי הבריטים, 104.000 נפש בעוד היהודים היו כבר 650.000 נפש. (בארבע שנים ראשונות לעצמאות קלטו 80.000 יהודים נוספים).
היום יש 8.3 תושבים בישראל = כ-74.9% הם יהודים (כ-6.251 מיליון), כ-20.73% הם ערבים או דרוזים (כ-1.73 מיליון), וכ-4.3% אחרים, שהם כ-364 אלף נוצרים לא-ערבים, בני דתות אחרות וחסרי סיווג דת במשרד הפנים. המספרים אינם כוללים עובדים זרים אשר הערכת מספרם עולה מעט על 200,000.
איש לא גרש ערבים זה שקר ערבי מובנה.
הקרקעות, גם הביצות, נקנו על ידי היהודים מכל מיני אנשים שראו איך אפשר לעשות כסף טוב משום דבר, ומאוחר יותר בלחץ ערבים אחרים הכחישו, למרות שבידי היהודים היה הקושאן (כתב בעלות על הקרקע)
רוב הערבים שנטשו את הארץ והפכו לפליטים, היו כל אלו ששמעו לחאג'-אמין-אל חוסיני ולפאוזי קאוקג'י , מפקדי "צבא ההצלה הערבי", לנטוש את הבתים והם יהרגו את כל היהודים ואז כולם יוכלו לחזר הביתה ולקחת גם את רכוש היהודים.
הצבא של המדינה שבדרך קילקל להם את התוכניות, וכך הם הפכו עצמם לפליטים, הסיפור על "חירבת-מיחאז" הוא סיפור דמיוני בלבד לפי שם של ישוב שיזהר סמולנסקי לקח מרצועת עזה.
מכאן, שהארץ היא בידנו כחוק, ואפילו בהתאם לפייסל מלך סעודיה שהיה נציג הערבים בתחילת המאה העשרים, שאמר שלעיתים אומות באות ותופסות מקום של אומות אחרות.
אז הנה, היהודים תפסו את הארץ כחוק, ואפילו לא גרשו את הערבים מכאן, פרט למקרים בודדים מאוד מסיבות בטחוניות, כמו בירעם ואיקרית.
