../images/Emo6.gif זה לא לטלפון ../images/Emo56.gif
צהריים מקסימים לכל המטיילים, העובדים, המשפצים והעוברים, עד שמישהי תבוא אלי הבייתה ותראה לי בדיוק איך פותחים בלוג - אהבלה לא מבינה עדיין - ממשיכה לכתוב פה. צמאים לסיפורים, בבקשה: בעוד מי המקלחת זורמים מעל גופי, נשמע צלצול הטלפון. לענות מיד או לא זו דילמה. אולי זוהי שיחה חשובה שאסור לי להפסיקה. נכדי המשרת בגולני? חברה הרוצה להודיע לי על מפגש החוג שלנו? אולי ואולי שאר דברים חשובים המצפים לי. ובעוד הטיפות הזולגות משאירות שובל על מרצפות הסלון, מתנהלת לה השיחה: - זכית בשבוע נופש זוגי באיים הקריביים. לא האמתי למשמע אזני. אני, אני, זכיתי, איזה תענוג, כבר חזיתי בדמיוני רוקדת עם בן-זוגי על ספינת האהבה. נהדר. והיכן אקבל את הכרטיסים? אפילו לא שמעתי מדוע דווקא נפלא בחלקי הזכייה. הרי לא אספתי מכסים, לא פתרתי תשבים, לא קניתי בסכומים גבוהים בקניונים. - אין בעיה. אקבע לך פגישה במשרדי החברה, תבואי עם בן-זוגך, נראה לך מצגת של אותם מקומות המשגעים בהם תבלי, ותקבלי את הפרס. רק שאלה קטנטונת, האם הכנסתכם היא מעל -.8,000 ש"ח לחודש. רגע, מה השאלה הזאת, חוצפה, אולי מס-הכנסה עושה עלי תרגיל, לא לא, אנחנו פנסיונרים ולא שמעתי כי החבר'ה שם נפלו על הראש והתחילו להתעסק דווקא עם פלח שוק כמונו. - מדוע? - לא, זה רק כדי לדעת שאנו נותנים פרס לאנשים רציניים. מעניין, עד היום לא ידעתי שרק אנשים עם משכורת גבוהה הם רציניים ומגיע להם פרס. בקול חלוש עניתי, כן, אחרי שחישבתי את שתי הפנסיות ואכן הגעתי לסכום זה. - נהדר, תבואי ביום זה וזה למשרדנו. קבענו. למזלי, לפני מועד הפגישה פגשתי בחברתי עליזה וסיפרתי לה על הזכייה. פניה השחירו מכעס, חשבתי מקנאה, אך לא. רבקה, שלא תעזי ללכת למפגש. גם אני זכיתי לפני שבועיים. בן-זוגי ואני נסענו עליזים ומאושרים למשרדי החברה כדי לקבל את הפרס, הושיבו אותנו לחזות בכל אותם נופים נפלאים מוקרנים על מסך בליווי הרצאה ובסיומה תביית עלינו בחורצ'יק וניסה לשכנע אותנו לקנות יחידת נופש בספרד, ורק בזכות הרכישה יינתן לנו שבוע הנופש. טענו כי אין לנו כל כוונות לרכוש יחידה, נו, רק זה מה שחסר לנו בחיים. נדבק לנו לורידים ומצץ את כוח רצוננו, בדיוק וכמעט איבדנו שארית כוח האזנה, קם הבחור, ביקש סליחה ולשירותים. כמה טוב שבראו אותנו עם צרכים דחופים. באותה שניה שנעלם מעינינו, שעטנו לדלת וברחנו כל עוד נפשנו בנו. זהו. הלך לנו הנופש באיים הקריביים. המעניין הוא כי קראתי באישהו עיתון על הנושא, לא הפנמתי אותו וכמעט ונפלתי בפח. ואם חשבתם שזהו הצלצול היחידי, טעיתם. ישנו גם צלצול המוציא אותך ממנוחת הצהריים ומציע שתתרמי לאגודה זו וזו, יפה, רק תתני את מספר כרטיס האשראי שלך. מה אני פריירית, אחרי כל הכתבות על אותם תמימים שמסרו כרטיסי אשראי והורידו להם תשלום קבוע על משהו שבכלל לא קבלו, לך תדע מי מסתתר מאחורי הקול המבקש ממני את כרטיסי. אני תכל'ס תורמת בתוך הקופסאות שעליהן כתוב בפירוש עבור מה ומי, או לאותם תלמידים הבאים עם קבלתו חוקיות של אגודות ידועות אשר ניתן להן פרסום בטלוויזיה לפני כן על יום ההתרמה. בארוחת ערב, הצלצול הבא המציע לי ביטוח לכל מכשירי החשמל בביתי. סירובי מוחלט, הרי בעלי המלאכה צריכים גם להרוויח משהו, למה לגזול פרנסתם? או סקר פוליטי, או סקר מסחרי או אינציקלופידה עבור הילדים. נו באמת, היום יש הכל במחשב, או מינוי לתיאטרון, או או וכך הלאה. ראיתי כי כל דקת פנאי שלי נגזלת ע"י אנשים שאפילו לא מבקשים ממני רשות ושואלים אם מוכנה אני לתת להם אותה, אלא פשוט מפציצים אותי בדיבור ישיר (כמו בדיוור ישיר לא עלינו), ובכלל מי נתן להם את מספר הטלפון שלי. כעת מפעילה אני את המזכירה כשאני מתרחצת, אוכל, צופה בטלוויזיה, ישנה. באם במקרה תפסו אותי עונה לטלפון הלא רצוי, הטריקה נשמעת בכל חלל הבית.
מכל ה-
offe
