המציאות עולה על הדמיון
ננה, אמנם כתבתי את הסיפור כיד הדמיון הטובה עלי, אולם ממש נלקח מהמציאות. גם אני הייתי שם וברחתי. גם הייתי במפגש של קלאב הוטל, קבלתי ארוחה ושרשרת פנינים ואפילו אחת נוספת - הם היו מאוד בסדר - פשוט רחמתי על זה שטלפן אלי, יודעת שהם מקבלים בונוס על כל אחד שמגיע למפגש - בסוף נעתרתי לו אפילו שאמרתי שלא אקנה שום יחידה. האמת, שניסיתי לשכנע חברה באמת שלא תלך, היא התעקשה, וכשחזרה ספרה לי שהיא ובן זוגה ברחו משם כל עוד נפשם בם. כיום כשאני מקבלת כזה טלפון - דבר ראשון אני אומרת - יו, איזה כיף לי, איזה שגעון, ממש מתלהבת ללא כל פרופורציות - מעולה - איפה אפשר לקבל את הפרס - הוי אתם נהדרים - באמת אני זקוקה לפרס כזה - אחרי דקה - אני אומרת למטלפנת - בובהל'ה - את לא אשמה, אולם תגידי לממונים שלך - שלא מכולם אפשר לעשות צחוק - אל תהיו פרייארים. אני הולכת הליכה ברגל עם בני ושתי הנכדות - אז בלי אייקונים להוספה. offe