לא טרחתי לקרוא הכל, וממה שכן קראתי-
שזה השורות הראשונות, הבחנתי שזו ערימת שקרים מלוכלכת-כמוך וכמו חברתך. הדבר היחיד שאני אכן חוששת ממנו-הוא נחת זרועה של מזי(ע), כי היא באמת גורילה. וגם לשזוף בכן עיני, מפחיד אותי, אני צעירה מכדי להתעוור. ונכון, מזי יותר חזקה-מובן שאני אתרחק ממנה, כי היא גורילה.. ובהחלט טעיתי, את חסרת-תקציב לאוכל, לא יכול להיות שתתפתחי להיות גורילה. את סמרטוטה של מזי. בקיצור ולעניין, את אחד מהדברים האחרונים בעולם שמעניינים אותי, לטוב ולרע. באמת שאין לי שום דבר נגדך, את ממש לא מזיזה לי.. הכל התחיל בכלל מריב ביני לבין מז(וו)י(ע). את לא משהו בתור אדם, פנימית וחיצונית כאחד, חברתך עוד פחות ממך כאדם, פנימית וחיצונית כאחד. עייפתי משתיכן, אתן בחיים לא תפנימו את האנקדוטה שניסיתי להנחיל בכן, ונמאס לי לנסות. את שפוטה, הבריגי את הלשון מצידי עוד יותר עמוק באחוריה של מזי, מזי רק נהנית, אני מבטיחה לך. שתיכן דפוקותתתתת לגמרי. ממש לא מעניינת אותי אופנת ב"ש, אבל אם כבר בזה עסקינן-היא מזוויעה, וגם אתן. ואם אופנת באר שבע ניכרת בחוסר כביסה לבגדים וחוסר מקלחת-אתן מאוד אופנתיות בבאר-שבע. לא ידעתי שכתמים שחורים על הגוף ועל הבגדים הן הצהרה אופנתית. ואת בוודאי תכחישי, אבל שתינו יודעות שזו האמת. חבל שבעיני יתר העולם אתן מתיימרות להיות אבריל-פורים-מצעד הגאווה. לא נורא, כולנו דפוקים במידה כלשהי, הרי זו מהות העולם. בברכת שחרור מוצלחת לרינת, התבגרות רבה למזי, אכילת זרגים כמקור-פרנסה לשתיכן, (ומי יודע, אולי גם קצת טוב-טעם אופנתי) דנה.