מיקי יקרה
חושבת על הסתיו הירושלמי שלכם שבפתח, שעושה לך את התחושות הקשות, את הגעגועים, ושולחת לך חיבוק ענק ומחמם. וכאן בת"א עדיין חם ובכל זאת גם אני התחלתי לחוש מן קרירות כזו הערב וחשבתי לעצמי על הגשם והקור שעוד מעט יגיעו, שעושים לי כל כך עצוב וקודר. ובאמת הכל, כל כך בלתי נתפס ואיך אפשר להשלים עם הגעגועים שעושים כאלה מערבולות בלב? את מדברת על המצבה, על האבן ולי נורא קשה בכלל לחשוב על זה. אני כל הזמן מנסה לראות בעיני רוחי את אבא החי, הבריא, השמח. ממש בכוח מנסה לשתול את התמונות הטובות. ובכל זאת בלתי נמנע לי להיזכר בימים האלה של לפני שנתיים, כשאבא חלה והחל לאבד את כוחותיו אט אט. והדאגות האינסופיות ההן, הפחד. ומי בכלל תאר לעצמו שכך יהיה הסוף וכמה מהר הוא יגיע. היום אמא שלי מצאה בקבוק יין שאבא קיבל לפני כמה שנים מהעבודה ליום ההולדת. ובין כל האיחולים - עד 120 שנה היה כתוב שם... והוא הספיק קצת יותר מחצי. כמה שהכל מקבל משמעות אחרת. לילה טוב מיקי יקרה ולכולם.
חושבת על הסתיו הירושלמי שלכם שבפתח, שעושה לך את התחושות הקשות, את הגעגועים, ושולחת לך חיבוק ענק ומחמם. וכאן בת"א עדיין חם ובכל זאת גם אני התחלתי לחוש מן קרירות כזו הערב וחשבתי לעצמי על הגשם והקור שעוד מעט יגיעו, שעושים לי כל כך עצוב וקודר. ובאמת הכל, כל כך בלתי נתפס ואיך אפשר להשלים עם הגעגועים שעושים כאלה מערבולות בלב? את מדברת על המצבה, על האבן ולי נורא קשה בכלל לחשוב על זה. אני כל הזמן מנסה לראות בעיני רוחי את אבא החי, הבריא, השמח. ממש בכוח מנסה לשתול את התמונות הטובות. ובכל זאת בלתי נמנע לי להיזכר בימים האלה של לפני שנתיים, כשאבא חלה והחל לאבד את כוחותיו אט אט. והדאגות האינסופיות ההן, הפחד. ומי בכלל תאר לעצמו שכך יהיה הסוף וכמה מהר הוא יגיע. היום אמא שלי מצאה בקבוק יין שאבא קיבל לפני כמה שנים מהעבודה ליום ההולדת. ובין כל האיחולים - עד 120 שנה היה כתוב שם... והוא הספיק קצת יותר מחצי. כמה שהכל מקבל משמעות אחרת. לילה טוב מיקי יקרה ולכולם.