תראי
הציורים האלה ממש מדהימים. אי אפשר שלא לפלוט וואו. את נשארת המומה נוכח הכישרון, הטכניקה, הדיוק וכל השאר. אבל, בסופו של דבר, זה לא משהו שנכנס לך לבטן. את מסתכלת על זה כאל תמונה, כאל צילום. דרך אגב, גם בצילום יש אמנות. אבל בציורים האלה אין שום דבר שמרגש לי את הבטן או את הלב. אני אומרת וואו ועוברת הלאה. הציור הזה לא מלווה אותי בדמיוני במשך היום, לעומת ציורים אחרים או צילומים המשאירים בי רושם עז וגורמים לי לחשוב עליהם. מדהים? כן. מרגש? לא.