גם על חולצה צהובה ליום אחד...
לא יזכרו אותו. אפילו פחות מעל מקום שני. את ווקלר יזכרו מעט יותר - על עשרה ימים מפתיעים בצהובה, ועל מאבק אדיר לשמור עליה. חוץ מזה, בגדול - אני די מסכים עם רוח דבריך, הלוואי שכולם היו יותר אינטואיטיביים, פחות מחושבים (עדיף לדעתי גם אם לא היו להם אוזניות קשר), בקיצור שהספורט היה רומנטי והירואי כמו פעם... היה מצחיק אתמול לשמוע את השדר של יורוספורט מגזים בהתלהבותו מהפריצה של אולריך ומתייחס אליה כאל איזה מבצע הירואי, כאשר בסך הכל, די מהר היה ברור שלא הולך לצאת מזה כלום. הלוואי... אבל זה פשוט כבר לא כך. יש כאן יותר מדי שיקולי כסף, ולכן הענף התמקצע למקסימום. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. נשאר רק להנות ממה שיש, וזה לא כל כך רע.