בחזרה לעתיד

[שָרוֹנִי]

בחזרה לעתיד ../images/Emo4.gif

לו יכולתם לחזור במנהרת הזמן... האם הייתם משנים משהו, לומדים משהו אחר , מביאים את הילדים , במועד מוקדם , מאוחר יותר האם כל מה שעשיתם היה מבחירה שלכם , או פשרה והליכה עם הזרם ???

 

[ריביקי]

מסתבר

שרק אחריי שאת עוברת דברים בחיים ועושה דברים בחיים, את לומדת וצוברת נסיון ....ואז את גם חכמה יותר ...ורק אז את יכולה להסתכל לאחור ולהגיד מה היית משנה או מה לא היית משנה. אז ככה שאסור לנו להצטער על שום דבר שעשינו ואם רוצים לשנות תמיד טוב לשנות או לעשות את הדברים כמה שיותר טובים. הכי חשוב לזכור שאף פעם לא מאוחר , ותמיד אפשר לעשות מה שלא הספקנו . ולא לפחד משינויים זה הכי חשוב ... תעשו מה שהלב שלכן אומר הוא יודע מה שהוא מרגיש הכי טוב אז אל תהססו.

 

[anat30g]

בגדול לא הייתי משנה כלום

הייתי לומדת את מה שלמדתי - כי אהבתי את זה ונהניתי מהלימודים, הייתי מתחתנת עם מי שהתחתנתי ויולדת מתי שילדתי... אבל למשל הייתי דואגת לקרוא את האותיות הקטנות בחוזים שחתמתי עליהם, דואגת לחתום כל דבר במסמך ולא לסמוך על תקיעת יד... הייתי חוזרת עם הניסיון של עכשיו לתקן את הדברים הקטנים - דברים שבדיעבד הכשילו אותי מבחינה מקצועית. הכשילו זה לא מילה טובה... עצרו, שמו רגלים, הקשו - זה יותר טוב.

 

[שחר של טללים]

כל מה שעשיתי היה מבחירה שלי

ולכאורה לא הייתי משנה כלום. אבל עכשיו אני רואה שבגלל שעשיתי דברים בשביל הכיף שלי בעצם לא ממש התמקצעתי לעומק בתחום מסויים אלא יותר לרוחב בהרבה תחומים. היום זה קצת בעייתי.

 

[עדי 4]

כל מה שעשיתי היה מבחירה שלי

לא מצטערת על כלום.

 

[אשת הדייג]

לא הייתי משנה כלום

הכל היה מבחירה אישית שלנו ואני מאושרת על כך

 

[ריגשית]

אולי הייתי נוהגת אחרת לגבי שנות

העשרה המוקדמות, אבל חוץ מזה לא הייתי משנה כלום

 

[Night Light]

זו שאלה קשה כי

גם ההחלטה להתפשר וללכת עם הזרם היא בחירה שלנו... אני התחתנתי כי לחצו עלי, נכנסתי להריון מיד, ועוד לפני שהספקתי לעכל את השינויים בחיים שלי הם התחילו לצבור תאוצה של כדור שלג. אני מוצאת את עצמי היום תקועה: שנה שמינית של לימודים לתואר ראשון (החלפתי מקצוע כשראיתי שבין הילדים לניתוחים אני לא ממש יכולה להוציא תואר בפסיכולוגיה), שאני מקווה שתהיה אחרונה. מזכירה כבר 8 שנים, ומקבלת 25 ש"ח לשעה + נסיעות. אני יודעת שאני יכולה יותר, אבל אני לא יכולה למצוא מעביד שיהיה מוכן שאני אביא איתי את הילדים כשיש שביתה או אשאר בבית כשאני או הילדים חולים, כמו המעביד הזה (אבא שלי). השנה החלטתי שהיות ואני מסיימת את התואר שלי אני כן אתחיל לחפש עבודה אחרת קרובה יותר לבית. ביטלתי את עצמי לגמרי בשביל המשפחה שלי. ויתרתי על הלימודים שלי, על החברות והחברים שלי, על ההנאות שלי, על השאיפות שלי - הכל בשביל המשפחה. אבל עכשיו אני מתחילה להרגיש שביטלתי את עצמי כל כך שאני כבר לא יודעת מי אני, וזה לא טוב...