בחירה במוכר לעומת בחירה בלא נודע

[1ע נ ת י ם]

לא מוכר עדיין.

 

[יעל ארבל]

../images/Emo140.gif

 

[1ע נ ת י ם]

../images/Emo24.gif

וזה ממני אליך יעל

 

[האם של איתי]

ענתים אני מחזקת את ידי החלטתך

גם משום שלא ויתרת לעצמך, גם משום שהקשבת לעצמך, וגם משום שהחלטת החלטה ממנה רק צומחים. חוקי הטבע כבר קבעו שאחרי החורף בא אביב. והאביב שלך מתחיל עכשיו.

 

[meshi4]

לדעתי

השיקול העיקרי שלי בבחירה-הוא הפחד מכשלון. יש בחירה שאני מרגישה שיש לי עליה יותר שליטה ,ויותר מוטיבציה.לכן יש סיכוי גדול יותר לתוצאות טובות.הנטיה שלי תהיה לבחור במוכר על פני הבלתי ידוע.

 

[sobolina]

בחירות-הפלוספיה שלי ../images/Emo26.gif

לכל אחד מאתנו יש את ההתלבטות בין המוכר - ללא נודע. הרבה לדעתי מיישמים את האופציות הנ"ל כאשר הם מבצעים השוואה בין המוכר -למנוכר. לעיתים,מצאתי את עצמי בוחרת בהחלט בדרך המוכרת - רק בגלל שידעתי כי כבר אחרים עברו בה - והשאירו לי כל מיני תחנות שאני אוכל למקם את עצמי בעזרתן. בין אם זה בעבודה,בין אם זה בלימודים - או בכלל בהחלטות שגרתיות שאני מבצעת מידי פעם - הבחנתי בדפוס קבוע - שאני מעדיפה לבחור בדרך המוכרת - כי אני יודעת שהיא תשמש לי כמעיין רשת ביטחון. רשת ביטחון מפני מפלה,מפני כשלון,מפני אכזבה - והגרוע ביותר - רשת מפני הפחד שאני אמצא את עצמי חסרת אונים,בלי תשובות,בלי פתרונות. לקח לי המון זמן להתגבר על פני הפחד הזה - ולהבין שה"לא נודע" לא חייב להיות מנוכר - אלא יכול להיות אתגר. אני חושבת שאחד מהפחדים ,או הדברים שמרתיעים אנשים מלבחור את המוכר על פני הלא נודע - הוא אי הוודאות עצמה. אתה לא יודע לקראת מה אתה הולך,אתה לא יודע לאן מועדות פניך לפעמים - ובטח שלא מהו המסלול המדוייק שבו אתה אמור ללכת. אם נצמד לעלון "פנסים מהבהבים" שיעל כתבה, בדרך הלא מוכרת - אתה לא יכול לדעת מהם הכלים שאתה צריך לקחת איתך על הגב.לא יודעים מה יהיה באותו תרמיל ,או מהי הערכת "עזרה ראשונה" שצריכה להיות בתיק. בדרכים המוכרות - יש לנו כבר את "רשימת הציוד" של התרמילאים שהלכו לפנינו,יש לנו המלצות,יעדים נבחרים,יש לנו נקודת מוצא - ויש לנו יעדים מוגדרים - והדבר הכי חשוב - יש לנו מורי דרך במידה ונצטרך. בדרך ה"לא נודע" - באזישהו מקום אנחנו יודעים שזה "אם אין אני לי - מי לי" , שזה אתה לעצמך. הרבה פעמים ראיתי בזה פחד - פחד ששיתק אותי,ולכן העדפתי ללכת בדרך המוכרת,כדי לא להפצע,לא לפחד. אבל,מלפני כמה חודשים בחרתי לי מנטרה חדשה,שעל פיה אני באמת חיה את חיי עכשיו (לפחות משתדלת). אני יודעת,שלא תמיד קיימות דרכים מוכרות. מה לעשות - לא תמיד ישנם אנשי קשר שיכולים לליעץ לך על מסלול הלימוד שבחרת - והאם יש בזה עבודה או לא. לא תמיד אפשר לדעת האם תהליך "פוליטי" שבחרת,באמת יניב פירות - ולא רקובים לשם שינוי. תמיד קיימת אי וודאות - השאלה היא רק איך מתמודדים איתה. אני יודעת,שהחלטתי,שלא משנה מה יהיה "או שאמצא לי דרך, או שאסלול אותה" מי שהצליח להגיע עד הסוף - יישר כח

הילה

 

[יעל ארבל]

האם שליטה ומוטיבציה הולכות אצלך

ביחד משי? ומה הקשר ביניהן לבין הפחד מכשלון?

 

[meshi4]

מוטיבציה

הביאה אותי להישגים בתחומים שהיה לי ענין להתקדם בהם.למשל:הוצאתי רשיון לפני 6 ש'.זאת היתה החלטה פתאומית.שנים היו לי פחדים איומים מנהיגה.ברגע שקנינו רכב.החלטתי מיד ללמוד נהיגה.לא ויתרתי כל כולי הייתי בזה.אחרי 8 ח' היה לי רשיון ביד.נלחמתי על כל נסיעה.[אני חושבת שילדיי העריצו את התכונה הזאת שלי]היום אין צורך לומר כמה עצמאות זה נותן לי .לא להיזדקק לאחרים.וכך גם בתחומים אחרים שיש לי בהם ענין. גם ענין ההתמודדות שלי-נובע ממוטיבציה גבוהה. אבל בענין זוגיות למשל. יש לי פחדים מהבלתי נודע והלא מוכר.יכולתי כבר מזמן להיות בחברות קרובה.אבל מוצאת שאין לי שליטה על החרדות האלה.יתכן שבצורה בלתי מודעת וגם מודעת מכשילה מראש.לכן זאת לא היתה הבחירה שבחרתי.

 

[א ס י ת]

משי, החרדה מזוגיות נובעת

אולי מהצורך לחזור לתקופת החיזור. זה משהו שעשית פעם אבל נורא מזמן. ואולי הפחד מכישלון של החיזור הוא שמונע את ההתנסות החדשה, בגיל שלך. ואולי את באמת לא רוצה בן זוג... יש לחץ חברתי די חזק למצוא בן זוג, אפילו הילדים רוצים את זה. כי עם חבר האמא כאילו "מוגנת" והילדים לא צריכים לדאוג לה כל כך.

 

[meshi4]

החרדה

היא בעצם פחד משינוי. את צודקת הייתי צריכה ללמוד מחדש ולחזור לתקופת החיזור.עברתי את השלבים האלה ובהצלחה.אבל בכל זאת זה ללמוד להיות ולמצוא תכנים משותפים חדשים יחד.כשלכל אחד עבר משלו,תפיסת עולם שונה.הרגלים שונים.לתת אמון מחדש.להיות זהירה.זה כל כך שונה משנות ה-20 שלי.

 

[א ס י ת]

משי, בשנות העשרים לא היה לנו

מטען כמו שיש לנו היום בגילינו. יש לנו נסיון חיים, הצלחות וכישלונות. חיים עם בן זוג אחר. ודינו של אלמן הוא לא כמו דינו של גרוש. לאלמן היו חיים זוגיים עם בת הזוג שלו והם נקטעו באמצע. אין בת זוג שעלולה לחבל במערכת היחסים החדשה. אם כי יש ילדים שיכולים להפריע. כמובן אי אפשר להמנע מהשוואות לאשה הקודמת. לעומתו הגרוש מגיע עם מטען של מרירות מהגירושים. כל גירושים, אפילו הטובים ביותר יש להם טעם של כישלון (לא הצלחתי להשאר נשוי, למרות שאני שמח שאני חופשי). וזה כמובן מקרין על היחסים עם בת הזוג החדשה. יש כאלה שכל בת זוג חדשה היא מפלצת בפוטנציה, תלוי באשה ממנה התגרש. כשבאים ליצור מערכת יחסים חדשה, כל אחד מביא את השריון שפיתח במשך השנים. ואז נוצרת מערכת יחסים בין שריון לשריון. גם היכולת להתאהב יורדת עם השנים מה שמקשה על הורדת השריון. זאת יכולת השמורה בעיקר לצעירים ולקשישים בבית אבות. בגילאי הביניים יש לאנשים יותר מדי מחוייבות שמונעים מהם "לאבד" את הראש ולהתאהב. כשאנשים מזדקנים, בעיקר אלה שחיים בבית אבות, כל נטל החיים יורד מהם. הם מרגישים חסרי אחריות כאילו שוב היו צעירים. הם כבר בגיל שלא איכפת להם מה יגידו השכנים, בטח לא הילדים. הם נמצאים בתוך בועה שכל חייהם מאורגנים ומסודרים. לא צריך לדאוג לכלום. המצב הזה הוא קרקע פוריה להתאהבות. כאילו מותר ,לאבד" את הראש. אפילו רצוי. החברה רואה בחיוב זוגיות של קשישים. אנחנו נהנים לראות שתי צפורים מתגפפות. באותה מידה אנחנו אוהבים לראות זוג קשישים צועדים בפארק יד ביד. הילדים של הקשיש הערירי שחי בבית אבות, עשויים לומר שלאבא שלהם בן ה84 יש חברה בת 75 ואיזו אהבה פורחת שם, ממש תענוג. הם ישמחו שאביהם, בזכות האהבה הזאת נמרץ יותר, נחמד יותר. יהיה להם נחת מהאבא. מי לא רוצה שהוריו שנותרו בחיים יהיו מאושרים?

 

[meshi4]

גיליתי

על עצמי שאותם שיקולים בבחירה שהיו לי בשנות ה-20 חוזרים על עצמם.כמובן שאת צודקת .היום יש נסיון חיים.משפחה וזה מורכב יותר.אני טוענת כך:מי שהיה לו טוב בזוגיות-פוחד שיהיה לו רע.ומי שהיה לו רע-פוחד מהרע יותר. חוויתי גם התאהבות וזאת הרגשה נפלאה.אולי ישמע מוזר .אבל אני חושבת שזה טעם החיים לאהוב ולהיות נאהב.

 

[א ס י ת]

משי אשרייך שחווית התאהבות בגיל

שלך. זה אומר שהיכולת שלך לא נפגמה. אני חושבת שנשארה לך פגיעה מההתאהבות שלא באה לידי מימוש לזוגיות חדשה ארוכת טווח, כמו שהיית רגילה עם בעלך המנוח. אולי למדת שלא ניתן לבטוח בגברים של היום. מה שקצת נכון.

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif את צודקת.

במקרה שלי זה היה עם גבר באותו סטטוס שלי.שנינו היינו אחרי שנתיים של אובדן בני הזוג.עם אותן בעיות רגשיות. אבל כל התנסות היא שיעור בשבילי.סוג של התחשלות,הבנה וכבוד גדול לרצון ,ולקושי של הזולת.ראיית הדברים בוגרת יותר.

 

[dolfinit]

משי ../images/Emo13.gif

מה פתאום מוזר...אהבה היא טעם החיים!!! אהבה היא טעם החיים!!! האהבה מניעה אותי, מרוממת את רוחי ומאירה את דרכי... אני מדברת על אהבה רומנטית, אהבה לעצמי, אהבה לחיים, אהבה לאנשים, אהבה לבע"ח...אהבה היא הכל

 

[meshi4]

ריגשת אותי

וביטאת בדיוק את מה שאני מרגישה ומטיפה.רק נקטתי זהירות לא לומר בפה מלא.כי חלק מההתמודדות שלי היה לעמוד על הרצונות הנורמליים שלי בלי שתהיה הרמת גבה בחברה.אבל מאחר ובחיי האישיים אני מאוד ישירה ופתוחה עם משפחתי-הילדים ,והמשפחות משני הצדדים.אז יש לי תמיכה מלאה. תודה לך

 

[dolfinit]

משי../images/Emo24.gif

 

[talya26]

מעניין...

זה גם מוכח מחקרית ומסתבר שאנשים מעדיפים לבחור אפשרות מוכרת על פני לא מוכרת באופן די גורף. אחד ההסברים שנתנו זה שיש עדיפות למוכר על פני עמימות ואי-וודאות (אם כי זאת תכונה אישיותית, ויש כאלו שמתפקדים הכי טוב דווקא בעמימות). הדוכמא הכי פשוטה זה בחיי היום-יום, אנשים מעדיפים את הדומים להם, אנחנו גם בוחרים להתאהב בדומים לנו.

 

[יעל ארבל]

ברוכה הבאה talya, כמדומני לא ראיתי

אותך כאן בעבר. חג שמח!