בחירה חופשית בתנ"ך
ביהדות מוצגת התפיסה הדטרמיניסטית באופן ברור בספר קהלת. למשל, בקהלת פרק א', פסוק 9: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה". לפי התפישה בפסוק, דבר אינו משתנה. האדם אינו מסוגל לשנות דבר, כיוון שגורלו נקבע מראש. תפישה זו מוצגת לאורך רוב הספר, ולכן בימי קדם התלבטו האם לצרף אותו לתנ"ך. לבסוף צורף הספר, משום ש"תחילתו וסופו בדברי תורה", כלומר: המחבר אמנם בודק את כל האפשרויות, אבל מחליט לבסוף שהאדם חייב לעבוד, מפני ש"שומר רוח לא יזרע, ורואה בעבים לא יקצור" (קהלת י"א, ד'). כמו כן, ספר קהלת מסתיים במילים: "סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע." מכאן ניתן לראות בבירור ניגוד חריף לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר ואין בחירה חופשית. אך די ברור שהמשפט האחרון איננו מדברי קהלת אלא תוספת מאוחרת. ואכן לקראת סוף הספר כתוב (לפני "סוף דבר הכל נשמע") : " וְיֹתֵר, שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם: עוֹד, לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת, לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ; וְכָתוּב יֹשֶׁר, דִּבְרֵי אֱמֶת." ברור שקהלת לא כתב את הקטע הזה.