L E G E N D A R Y
New member
בטחון עצמי, הערכה עצמית וכו..
קודם כל, שלום! הגעתי לכאן במקרה והחלטתי לתת לזה צ'אנס... אני חיילת בת 19.. אני אלך קצת אחורה- כשהייתי בכיתה ח' התאהבתי נואשות (מסיבה לא ברורה בעליל) בבחור מהשכבה שלי..נקרא לו בן במשך שנה שלמה ניהלנו יחסים של ידידות + .. כלומר , היינו ידידים אבל גם היה בנינו קשר מיני... העניין הוא שלא התנשקנו..היינו מתעסקים אחד עם השני אבל לא מתנשקים.. הוא פשוט לא הסכים.. בטענה שזה משהו שהוא רוצה לעשות בפעם הראשונה עם מישהי שהוא אוהב... בקיצור, הקשר הזה היה הרסני עבורי.. מעבר לעובדה שאהבתי אותו אז התפשרתי על מה שהוא היה מוכן לתת, היו בנינו גם המון חיכוכים והוא גרם לי להרגיש ממש נורא עם עצמי. בסוף כיתה ח' התחלתי לפתח קשר עם החבר הכי טוב שלו... די במקרה האמת, ומשם זה המשיך וזרם..בהתחלה הוא היווה בשבילי בריחה מהאהבה לבן, אבל בהמשך באמת התאהבתי בו והיינו חברים במשך שנה וחצי. את הפרידה ממנו לקחתי קשה, היא השפיעה עליי מאוד, ובעקבותה התחלתי גם ללכת לטיפול. חצי שנה אחר כך חזר הקשר עם בן.. הוא די חיזר אחרי ושוב חזרנו לקשר מיני... והפעם גם סודי... והאמת היא שהקשר הזה לא ממש נגמר... מדי פעם אנחנו עוד נפגשים ושוכבים... עכשיו אני גם יכולה להגיד שאני כבר לא אוהבת אותו אבל ב-3 השנים האחרונות הייתי מאוהבת בו כמו מטורפת... ממש אובססיבית אליו... וכמה שניסיתי גם לא הצלחתי להמשיך הלאה (היו לי עוד קשרים בתקופה הזאת, אבל כולם נכשלו) כעסתי על עצמי ואני עדיין כועסת שהרשתי לעצמי להתפשר ככה... במקום לעבור הלאה ממנו ... אני ממש מרגישה שיש אצלי דפוס כזה של להמשך לאנשים שלא עושים לי טוב... יש לי הערכה עצמית מאוד מאוד נמוכה (למרות שאני מאמינה שאין סיבה שתהיה לי), הבטחון העצמי שלי ברצפה, אני הרבה בוכה ומדוכאת...ויש בי פחד עצום שאף אחד בחיים לא יהיה מסוגל לאהוב אותי ושאני לא אמצא את האחד... וזה מלחיץ אותי במיוחד כי לכל חברותיי יש חבר כבר שנים...ואני בדרכ לבד.. ב-3 חודשים האחרונים היה לי קשר רציני ואינטנסיבי, עם בחור בן 25... איתו באמת הרגשתי שזה מתקדם למקום טוב... אבל הוא נפרד ממני לפני שבוע בגלל ש"האהבה שלו דעכה".. ומאז המצב שלי בכלל גרוע.... אשמח לאיזשהי עצה...
קודם כל, שלום! הגעתי לכאן במקרה והחלטתי לתת לזה צ'אנס... אני חיילת בת 19.. אני אלך קצת אחורה- כשהייתי בכיתה ח' התאהבתי נואשות (מסיבה לא ברורה בעליל) בבחור מהשכבה שלי..נקרא לו בן במשך שנה שלמה ניהלנו יחסים של ידידות + .. כלומר , היינו ידידים אבל גם היה בנינו קשר מיני... העניין הוא שלא התנשקנו..היינו מתעסקים אחד עם השני אבל לא מתנשקים.. הוא פשוט לא הסכים.. בטענה שזה משהו שהוא רוצה לעשות בפעם הראשונה עם מישהי שהוא אוהב... בקיצור, הקשר הזה היה הרסני עבורי.. מעבר לעובדה שאהבתי אותו אז התפשרתי על מה שהוא היה מוכן לתת, היו בנינו גם המון חיכוכים והוא גרם לי להרגיש ממש נורא עם עצמי. בסוף כיתה ח' התחלתי לפתח קשר עם החבר הכי טוב שלו... די במקרה האמת, ומשם זה המשיך וזרם..בהתחלה הוא היווה בשבילי בריחה מהאהבה לבן, אבל בהמשך באמת התאהבתי בו והיינו חברים במשך שנה וחצי. את הפרידה ממנו לקחתי קשה, היא השפיעה עליי מאוד, ובעקבותה התחלתי גם ללכת לטיפול. חצי שנה אחר כך חזר הקשר עם בן.. הוא די חיזר אחרי ושוב חזרנו לקשר מיני... והפעם גם סודי... והאמת היא שהקשר הזה לא ממש נגמר... מדי פעם אנחנו עוד נפגשים ושוכבים... עכשיו אני גם יכולה להגיד שאני כבר לא אוהבת אותו אבל ב-3 השנים האחרונות הייתי מאוהבת בו כמו מטורפת... ממש אובססיבית אליו... וכמה שניסיתי גם לא הצלחתי להמשיך הלאה (היו לי עוד קשרים בתקופה הזאת, אבל כולם נכשלו) כעסתי על עצמי ואני עדיין כועסת שהרשתי לעצמי להתפשר ככה... במקום לעבור הלאה ממנו ... אני ממש מרגישה שיש אצלי דפוס כזה של להמשך לאנשים שלא עושים לי טוב... יש לי הערכה עצמית מאוד מאוד נמוכה (למרות שאני מאמינה שאין סיבה שתהיה לי), הבטחון העצמי שלי ברצפה, אני הרבה בוכה ומדוכאת...ויש בי פחד עצום שאף אחד בחיים לא יהיה מסוגל לאהוב אותי ושאני לא אמצא את האחד... וזה מלחיץ אותי במיוחד כי לכל חברותיי יש חבר כבר שנים...ואני בדרכ לבד.. ב-3 חודשים האחרונים היה לי קשר רציני ואינטנסיבי, עם בחור בן 25... איתו באמת הרגשתי שזה מתקדם למקום טוב... אבל הוא נפרד ממני לפני שבוע בגלל ש"האהבה שלו דעכה".. ומאז המצב שלי בכלל גרוע.... אשמח לאיזשהי עצה...