ללושקה יקירה.
ובכן, שירך הוא אכן נחמד אם כי לוקה מעט בחסר. אומנם שמרת על חריזה (פורחת-תחת) אבל יש בעיה של המשקל: הש-ק-ד-ייה-פו-ר-חת (7 הברות) מי-גל-צ-ריך-ל-ק-בל-ב-ת-חת (10 הברות) אם כן, אנו מבחינים כי השורה השנייה כוללת 3 הברות יותר מהשורה הראשונה. הבה ננתח את מבנה המשקלי של השיר: שורה ראשונה: ס-פ-פ-פ-פ-פ-ס שורה שנייה: פ-ס-פ-ס-פ-פ-ס-פ-פ-ס ניתן לראות כי בחרת להרבות בהברות פתוחות בשורה השנייה של הפואמה. אך האם מדובר אכן בטעות לירית של המשוררת, או בטעות מכוונת - שמא נומר דיסהרמוניה - על מנת ליצור את הדיסוננס הרגשי בלב הקורא את השיר? ואולי בהרבותה בהברות פתוחות מבקשת המשוררת להדגיש את הפתיחות של תחתו של גיבור הפואמה, המצטייר בשיר כאדם רך ומסכן הנכלא בעל כורכו לקשיי היום יום? אכן שאלות קשות וחשובות, ומי יענה עליהם, בטח לא אני שלא מבין כלום בשירה. ובקשר לשיר שהצעת.. אני לא מכיר את הלחן אבל הנה נסיון:
בט"ו בשבט נסעתי ללואיס התותח ומה פתאום ראיתי את שרי הוא פתח (שימי לב - 7 הברות, 6 הברות, 7 הברות, 6 הברות - משקל!) בט"ו בשבט בט"ו בשבט הזה שלו גדל וכמו מכת מאתיים וואט חטפתי הלם קל (שוב, 4, 4, 6; 4, 4, 6)