דגלמנגל
Well-known member
סרוב להתנדב הגיע בחוסר ברירה, כתגובה להתעקשות הממשלה לכונן דיקטטורה, במטרה לחלץ את רה"מ ממשפט על שחיתות. זה ננקט אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות לעצור את המהלך, שעלו בתוהו. מהפכה שלטונית איננה דבר של מה בכך.
לגבי האינתיפאדה השניה, אפשר להבין את המסרבים. במקום לירות במיידי האבנים והבקת"בים, הגיבו בגז, כאילו מדובר בהפגנה שיצאה מכלל שליטה. זו לא היתה לחימה, זה היה משחק בקקי. סיורים שעברו ליד בתי ספר היו צפויים לחטוף מטר אבנים - בקביעות. בצה"ל הגדול הוגדרו שגרות; כוננות מסגדים וכוננות בתי ספר. מפקד סיור בגדוד שלי, שבקשתו לאשור תגובה באש, על השלכת אבנים קבועה, במחנה הפליטים אל-ערוב (ליד בית לחם) נדחתה - סירב לצאת לסיור, באותו מסלול. אגב באותם ימים, שמענו לראשונה, על היחידה הסודית דובדבן, שארבה במשך 3 ימים ולילות, למיידי בקת"בים, בנקודה מסוימת באותה גזרה, כדי להוריד אותם. אז חיסול ממוקד זה בסדר, אבל תגובה מיידית בשטח - לא. אני גם זוכר, בשרות בחברון וקריית ארבע, שהריצו פקודה לכל הגזרה - בג'יפ, לא בקשר - להוציא מחסניות מהכלים, כי העיתונאי ראפיק חלבי מסתובב בשטח. חיילים, שעושים מהם צחוק, מסרבים לשרת.
.
