אני חושב שבאיזשהו מקום היא הייתה חייבת לעשות
את המהלך הזה, כי הקריירה שלה הגיעה לאיזושהי נקודת אל-חזור.
גם בגלל שהיא עצמה מחזרה את עצמה והעלתה גרה במשך כמה שנים עד שלאנשים כבר היה בא להקיא ממנה, והיא הייתה חייבת כבר לעשות משהו חדש, אחרת הייתה יוצאת פאתטית.
וגם כי השוק היום מאוד השתנה, וצריך או ממש לזעזע, או ממש להיות פשוט וטוב, ואז לזכות להצלחה מפתיעה (אדל, AGBW, פאסנג'ר - דברים כאלה שהרדיו אוהב). בקיצור - ליידי גהגה ומיילי סיירוס שינו את חוקי המשחק, וריהאנה תפסה לביונסה את משבצת המגניבה. ככה שזמרות שהן פשוט...עוד זמרות פופ - צריכות להיאחז חזק או להיסחף בזרם.
ביונסה הייתה חייבת לעשות את המהלך המשוגע הזה כדי להמשיך לצוף. זה אלבום שהוא כמו משימת התאבדות - משהו שאין ברירה אלא לעשות.
לגבי האלבום עצמו - שמיעה ראשונה שלו די שיעממה אותי למוות, אבל אני כן מעריך את זה שהיא מנסה דברים חדשים.
עדיין - איפה היא ואיפה סולאנג'. איפה היא ואיפה לורד. איפה היא ואיפה אריקה באדו. איפה היא ואיפה...אפילו אדל, עם האלבום המונוטוני והדי גנרי שלה, אבל פשוט מוצלח!
כמה שירים בולטים לטובה. ועדיין - אין לי שום רצון לחזור אליהם.