ביממה האחרונה
- פותח הנושא פרויז1
- פורסם בתאריך
אסף הירשברג
New member
מה עם נבט?
כמו קוביות סוכר רק יותר אותנטי ושבור? ותה זה באמת לא משקה (רק) של חולים. זה ה-משקה. בשלל הטעמים והצורות.
כמו קוביות סוכר רק יותר אותנטי ושבור? ותה זה באמת לא משקה (רק) של חולים. זה ה-משקה. בשלל הטעמים והצורות.
תה - זו תרבות - כדאי לקרא !
מעט ארוך אבל מעניין.... בשביל פרסים תה זה משקה ששותים כל הזמן, חורף, קיץ, בבוקר, צהריים, אחרי האוכל וכו'.. אבל למעשה אם נסתכל על כל מה שמסביב נראה שתה זו תרבות שלמה, להלן דוגמאות והסבר קצר. מקור התה במזרח - טענה שבשושלות סין ויש טענה שבהודו העתיקה. (בערך לפני 5,000 שנים) בעקבות נדידת עמים מהמזרח אל המערב התה הגיע גם לארצות פרס (כי פרס שלטה בהמון ארצות) עוד לפני אלפי שנים. האירופאים גילו את התה בשנת 1560, המלך סבשטיאו הפורטוגלי שלח משלחת ליפן ומאותו רגע גילו את התה והוא הגיע לאירופה ובמהרה הפך למשקה אצולה. בעוד שבמזרח זה נחשב למשקה העם. כל עם אימץ לעצמו תרבות שתייה שונה של התה ולכן ישנם המון מושגים של המונח ואיך בכל מקום זה נתפס אחרת. תה מוכר בהמון צורות כגון :תה ירוק, תה שחור, תה אולונג, תה לבן, תה צהוב, תה מיושן, תה יסמין, פו אר, חליטות צמחים ועוד. קיבלתי לפני שנתיים לתכנן ולעצב חנות של תה בצפון תל אביב - זה כלל גם מכירה ושתיית תה, ב-3 מפלסים של חנות ולכן עשיתי מחקר. זה לא יצא לפועל כי הבינו הלקוחות שזה לא יהיה עסקי רווחי בארץ, אין פה בסיס חזק לתה,רק בתרבויות מסויימות. אנחנו מדינה ששותה הרבה אספרסו או הפוך ואני הרווחתי ידע עצום בעניין תה ולהלן מספר דוגמאות של מה זה תה - מקווה שאני זוכר נכון: תה אנגלי - נהוג לשתות תה עם חלב , בריטים אוכלים 2-3 ארוחות ביום. ונהוג לעשות במשך היום הפסקה אחת או שתיים לצורך שתיית תה. כל העניין בשתית כוס תה בספל מחרס עם ידית והסיבה כדי לא לראות את הצבע העכור של התה עם החלב. המון ספרים נכתבו עם אזכורים לשתיית תה, כמו עליסה בארץ הפלאות\לואיס קרול, כל ההזיות שלו בעקבות האופיום שצרך הגיעו בשעת התה (17:00) והביא לו השראה להמציא אגדות, אפילו צ'רצ'יל הנהיג מנהג בקרב הצבא לערוך כל יום הפסקת תה. האנגלים הם הצרכנים הגדולים בעולם של תה. תה רוסי - ועכשיו הפתעה, הרוסים שותים תה כמו הפרסים, מכינים תמצית תה שחור חזקה בקומקום קטן שאותו מניחים על סמובר (מיחם-בעברית) שבתוכו מים רותחים באופן תמידי, המנהג לחמם סמובר על גחלים, בגלל המרירות של התה המתיקות מגיעה עם מי סוכר (כדי להמתיק ולצנן את התה), עם ריבה או עם דבש. תמיד כוס זכוכית עם ידית (לא מנומס בלי ידית). נהוג לשתות בכל שעות היממה. רצוי תה בהיר. תה חזק מגישים לאורח לא רצוי. תה בדרום אמריקה - בכל מדינה זה מעט שונה אבל יש שם מכנה משותף - התה מגיע בשם אחר. מאטה (ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי,פאראגוואי ) או שימאהו (בדרום ברזיל) - העלים נקראים ז'רבה בואנה או ז'רבה מאטה ומגיעים יבשים, אותם דוחסים לכוס העשויה מדלעת (בומביז'ה). ב3/4 בערך וא"כ מוסיפים מים רותחים, או חלב חם. זה מר ולכן מוסיפים סוכר מעל. השתיה נעשית תמיד אחרי הארוחה ובטקס שמעבירים האחד לשני (סבאדור-cebador) השתיה נעשית עם קש שבקצהו פילטר כדי לסנן את העלים. כשנגמרים המים מוסיפים מים. נהוג תמיד שיש תרמוס עם מים רותחים כשיוצאים לטייל או ככה סתם בבית. בלבנון וסוריה גם זה נהוג בעקבות מהגרים שהגיעו לשם והנחילו את זה בקרב הדרוזים. בישראל זה נהוג אצל הדרום אמריקאים. תה סיני - מעין סימבול של הכרת תודה. שותים אותו כטקס, מזמינים אורחים רק כיד לשתות תה (בארצנו נהוג..מזמין אותך לקפה..... אז בסין זה מזמין אותך לתה). המשמעות זל התה היא מעין הכרת תודה לבורא על שנתן לנו הכל. המשמעות השניה שזה טקס שנועד להרגיע ולעשות אתנחתא באמצע היום מכל העיסוקים. שותים תה בספלים קטנים מחרס, ללא ידית, בחורף התה מחמם את היד ובקיץ היד מקררת את התה, קודם חשוב להריח כדי להינות ולהחמיא למארח ורק אחר כך שותים, נהוג שהמבוגר בקבוצה שותה ראשון ואחריו כולם. תה יפני - נתפס כמשקה חברתי, בכל בית פרטי או אפילו במשרדים, מתכננים חדר תה בהשראת תרבות הזן. מעין טקס שלם שכולל ריקוד עם תנועות וכלי נגינה מיוחדים. התה מגיע בצורת אבקה ( תה ירוק טחון) והטעם שלו מר מאד. אפילו את המים מחממים בטקס מיוחד. ביפן החורף מאד קשה והתה תופס מעין מקום של שקט וחמימות באמצע היום. זה כולל גיישות שמגישות תה כי המארח לעולם לא יגיש תה לאורחיו. ממליץ לראות סרטים של אקירה קוראסואה ולראות מה זה תה (מי שזה מעניין אותו). לעולם התה יוגש בספר חרס לבנה עם צלוחית . מוזגים את התה עד שיגיע לקצה הספל ולא יישפך. סימן למזל טוב. תה הודי - הסטוריה עקובת דם בעקבות שליטיה על גידולי חקלאות, הבריטים שמו לזה קץ בזמן שלטונם בהודו וב-80 שנים האחרונות הודו הפכה למחזיקת 30% בעולם בגידול תה. יש שם 6 או 8 בורסות של תה. מקובל לשתות בהודו 3 סוגים של תה. תה אסאם , נילגיריס ותה דרג'לינג, הצ'אי ההודי זה תוספת של חלב -מעין שימור הקולוניאליזם הבריטי. מי שהיה בהודו יודע מה זה תה ואיך מגישים. תה ויטנמי - קודם שותים קפה וא"כ שותים תה. תמיד שותים קפה ולצידו תה ירוק ששותים א"כ. מוסיפים כוכב אניס (טעם של עארק) ומעט דבש מדובדבנים. תה מרוקאי - התה האורגינל הוא על בסיס תה ירוק סיני ולא תה שחור כמו שאנחנו מכירים. מבשלים את התה עם נענע ועם סוכר על אש נמוכה. מגישים בקומקום נחושת כדי שלא נראה מה יש בפנים ומוזגים בכוסיות זכוכית או נחושת קטנות. (כמו שאנחנו נתקלים לפעמים בטקס חינה מרוקאי). הטריפולטיאים מכינים מעט שונה - מבשלים באותה שיטה רק שזה תה שחור, מעט ציפורן ג'ינג'ר ועוד תבלין שורש הודי. ממתיקים עם סוכר ומי שושנים. ומוזגים לכוסות זכוכית ללא ידית. יש כאלה בתרבויות מסוימות בלוב שמוסיפים בוטנים קלופים קלוים ללא מלח לתוך התה ומכרסמים עם כפית משוננת. תה טורקי - עכשיו בטח כולם נזכרים כשהיו בטורקיה ושתו תה - תה שחור. 2 קומקומים. התחתון תמיד למים חמים והעליון יותר קטן שבתוכו תה מבושל. כל כמה זמן מוסיפים לו מים חמים וכל העניין זה הארומה באוויר של התה. נהוג תמיד בפגישות עסקים, בזמן המתנה, כל ארוע זה סיבה לתה. ממתיקים עם קוביות סוכר תה אמריקאי - כשמם כן הם... תה קר ! ! ! מה לעשות ? אמריקאים. לך תבין. והכי הכי חשוב.... מה זה תה פרסי ? ובכן אני לא אלמד אף אחד כי כולם פה יודעים.. ומי שעוד לא יודע, זה הזמן ואולי לגלות משהו חדש. תה פרסי - 2 שיטות מקובלות. על אותו בסיס. 1) - מרתיחים מים . בקומקום אחר לפי הכמות בערך כף מלאה של גרגרי תה שחור (תערובת של כמה סוגים) לכל 9 כוסות מים רותחים. על האש לכמה דקות (אש בינונית) ואז מוזגים תה בצבע אלוהי. 2) - במיחם יש מים רותחים באופן תמידי ובקומקום אחר. תה מוכן בריכוז גבוה, כנ"ל, תה שחור מתערובת של כמה סוגים. בכל פעם שרוצים לשתות. מוזגים לכוס, מעט תמצית מהתה המוכן, שיש לו צבע שחור כמעט ומוסיפים לו מים רותחים. המשותף - תמיד כוס שקופה, כדי לראות את הצבע היפה של התה, אף פעם אין אינדיקציה של מתיקות. כי שותים עם קוביות סוכר או סוכר גביש ולא כפיות סוכר, ואין ידית בכוס, בעיקר כדי להרגיש את החום של הכוס והתה. אין דבר כזה תה קר, שותים רותח. במקומות מסויימים באירן מבשלים את התה עם למון פרסי לבן (לא לימון שחור לבישול), ולתה יש ארומה משגעת. מתי שותים ? .. ובכן, תמיד. הסגולה של התה בעיקר לאחר הארוחה, התה עוזר לעכל את האוכל, אירן מדינה שבורכה בגידולים המכילים המון קטניות, אורז, בקר, סוגי ירק שונים. פחות עופות, ולכן גם האוכל די מזין אך מעט כבד לעיכול והתה עוזר בלעכל את האוכל ועוזר לפרק אותו כימית בתוך הקיבה. גם לפרסים יש טקס של תה.... מי שהיה וודאי זוכר מעין בית קפה. שבעצם לא מגישים שם קפה אלא תה. בכל מקום כזה ישנה במה קטנה ועליה עומד הדרשן ומספר סיפורים ומעשיות וסביבו יושבים ושותים תה...
מעט ארוך אבל מעניין.... בשביל פרסים תה זה משקה ששותים כל הזמן, חורף, קיץ, בבוקר, צהריים, אחרי האוכל וכו'.. אבל למעשה אם נסתכל על כל מה שמסביב נראה שתה זו תרבות שלמה, להלן דוגמאות והסבר קצר. מקור התה במזרח - טענה שבשושלות סין ויש טענה שבהודו העתיקה. (בערך לפני 5,000 שנים) בעקבות נדידת עמים מהמזרח אל המערב התה הגיע גם לארצות פרס (כי פרס שלטה בהמון ארצות) עוד לפני אלפי שנים. האירופאים גילו את התה בשנת 1560, המלך סבשטיאו הפורטוגלי שלח משלחת ליפן ומאותו רגע גילו את התה והוא הגיע לאירופה ובמהרה הפך למשקה אצולה. בעוד שבמזרח זה נחשב למשקה העם. כל עם אימץ לעצמו תרבות שתייה שונה של התה ולכן ישנם המון מושגים של המונח ואיך בכל מקום זה נתפס אחרת. תה מוכר בהמון צורות כגון :תה ירוק, תה שחור, תה אולונג, תה לבן, תה צהוב, תה מיושן, תה יסמין, פו אר, חליטות צמחים ועוד. קיבלתי לפני שנתיים לתכנן ולעצב חנות של תה בצפון תל אביב - זה כלל גם מכירה ושתיית תה, ב-3 מפלסים של חנות ולכן עשיתי מחקר. זה לא יצא לפועל כי הבינו הלקוחות שזה לא יהיה עסקי רווחי בארץ, אין פה בסיס חזק לתה,רק בתרבויות מסויימות. אנחנו מדינה ששותה הרבה אספרסו או הפוך ואני הרווחתי ידע עצום בעניין תה ולהלן מספר דוגמאות של מה זה תה - מקווה שאני זוכר נכון: תה אנגלי - נהוג לשתות תה עם חלב , בריטים אוכלים 2-3 ארוחות ביום. ונהוג לעשות במשך היום הפסקה אחת או שתיים לצורך שתיית תה. כל העניין בשתית כוס תה בספל מחרס עם ידית והסיבה כדי לא לראות את הצבע העכור של התה עם החלב. המון ספרים נכתבו עם אזכורים לשתיית תה, כמו עליסה בארץ הפלאות\לואיס קרול, כל ההזיות שלו בעקבות האופיום שצרך הגיעו בשעת התה (17:00) והביא לו השראה להמציא אגדות, אפילו צ'רצ'יל הנהיג מנהג בקרב הצבא לערוך כל יום הפסקת תה. האנגלים הם הצרכנים הגדולים בעולם של תה. תה רוסי - ועכשיו הפתעה, הרוסים שותים תה כמו הפרסים, מכינים תמצית תה שחור חזקה בקומקום קטן שאותו מניחים על סמובר (מיחם-בעברית) שבתוכו מים רותחים באופן תמידי, המנהג לחמם סמובר על גחלים, בגלל המרירות של התה המתיקות מגיעה עם מי סוכר (כדי להמתיק ולצנן את התה), עם ריבה או עם דבש. תמיד כוס זכוכית עם ידית (לא מנומס בלי ידית). נהוג לשתות בכל שעות היממה. רצוי תה בהיר. תה חזק מגישים לאורח לא רצוי. תה בדרום אמריקה - בכל מדינה זה מעט שונה אבל יש שם מכנה משותף - התה מגיע בשם אחר. מאטה (ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי,פאראגוואי ) או שימאהו (בדרום ברזיל) - העלים נקראים ז'רבה בואנה או ז'רבה מאטה ומגיעים יבשים, אותם דוחסים לכוס העשויה מדלעת (בומביז'ה). ב3/4 בערך וא"כ מוסיפים מים רותחים, או חלב חם. זה מר ולכן מוסיפים סוכר מעל. השתיה נעשית תמיד אחרי הארוחה ובטקס שמעבירים האחד לשני (סבאדור-cebador) השתיה נעשית עם קש שבקצהו פילטר כדי לסנן את העלים. כשנגמרים המים מוסיפים מים. נהוג תמיד שיש תרמוס עם מים רותחים כשיוצאים לטייל או ככה סתם בבית. בלבנון וסוריה גם זה נהוג בעקבות מהגרים שהגיעו לשם והנחילו את זה בקרב הדרוזים. בישראל זה נהוג אצל הדרום אמריקאים. תה סיני - מעין סימבול של הכרת תודה. שותים אותו כטקס, מזמינים אורחים רק כיד לשתות תה (בארצנו נהוג..מזמין אותך לקפה..... אז בסין זה מזמין אותך לתה). המשמעות זל התה היא מעין הכרת תודה לבורא על שנתן לנו הכל. המשמעות השניה שזה טקס שנועד להרגיע ולעשות אתנחתא באמצע היום מכל העיסוקים. שותים תה בספלים קטנים מחרס, ללא ידית, בחורף התה מחמם את היד ובקיץ היד מקררת את התה, קודם חשוב להריח כדי להינות ולהחמיא למארח ורק אחר כך שותים, נהוג שהמבוגר בקבוצה שותה ראשון ואחריו כולם. תה יפני - נתפס כמשקה חברתי, בכל בית פרטי או אפילו במשרדים, מתכננים חדר תה בהשראת תרבות הזן. מעין טקס שלם שכולל ריקוד עם תנועות וכלי נגינה מיוחדים. התה מגיע בצורת אבקה ( תה ירוק טחון) והטעם שלו מר מאד. אפילו את המים מחממים בטקס מיוחד. ביפן החורף מאד קשה והתה תופס מעין מקום של שקט וחמימות באמצע היום. זה כולל גיישות שמגישות תה כי המארח לעולם לא יגיש תה לאורחיו. ממליץ לראות סרטים של אקירה קוראסואה ולראות מה זה תה (מי שזה מעניין אותו). לעולם התה יוגש בספר חרס לבנה עם צלוחית . מוזגים את התה עד שיגיע לקצה הספל ולא יישפך. סימן למזל טוב. תה הודי - הסטוריה עקובת דם בעקבות שליטיה על גידולי חקלאות, הבריטים שמו לזה קץ בזמן שלטונם בהודו וב-80 שנים האחרונות הודו הפכה למחזיקת 30% בעולם בגידול תה. יש שם 6 או 8 בורסות של תה. מקובל לשתות בהודו 3 סוגים של תה. תה אסאם , נילגיריס ותה דרג'לינג, הצ'אי ההודי זה תוספת של חלב -מעין שימור הקולוניאליזם הבריטי. מי שהיה בהודו יודע מה זה תה ואיך מגישים. תה ויטנמי - קודם שותים קפה וא"כ שותים תה. תמיד שותים קפה ולצידו תה ירוק ששותים א"כ. מוסיפים כוכב אניס (טעם של עארק) ומעט דבש מדובדבנים. תה מרוקאי - התה האורגינל הוא על בסיס תה ירוק סיני ולא תה שחור כמו שאנחנו מכירים. מבשלים את התה עם נענע ועם סוכר על אש נמוכה. מגישים בקומקום נחושת כדי שלא נראה מה יש בפנים ומוזגים בכוסיות זכוכית או נחושת קטנות. (כמו שאנחנו נתקלים לפעמים בטקס חינה מרוקאי). הטריפולטיאים מכינים מעט שונה - מבשלים באותה שיטה רק שזה תה שחור, מעט ציפורן ג'ינג'ר ועוד תבלין שורש הודי. ממתיקים עם סוכר ומי שושנים. ומוזגים לכוסות זכוכית ללא ידית. יש כאלה בתרבויות מסוימות בלוב שמוסיפים בוטנים קלופים קלוים ללא מלח לתוך התה ומכרסמים עם כפית משוננת. תה טורקי - עכשיו בטח כולם נזכרים כשהיו בטורקיה ושתו תה - תה שחור. 2 קומקומים. התחתון תמיד למים חמים והעליון יותר קטן שבתוכו תה מבושל. כל כמה זמן מוסיפים לו מים חמים וכל העניין זה הארומה באוויר של התה. נהוג תמיד בפגישות עסקים, בזמן המתנה, כל ארוע זה סיבה לתה. ממתיקים עם קוביות סוכר תה אמריקאי - כשמם כן הם... תה קר ! ! ! מה לעשות ? אמריקאים. לך תבין. והכי הכי חשוב.... מה זה תה פרסי ? ובכן אני לא אלמד אף אחד כי כולם פה יודעים.. ומי שעוד לא יודע, זה הזמן ואולי לגלות משהו חדש. תה פרסי - 2 שיטות מקובלות. על אותו בסיס. 1) - מרתיחים מים . בקומקום אחר לפי הכמות בערך כף מלאה של גרגרי תה שחור (תערובת של כמה סוגים) לכל 9 כוסות מים רותחים. על האש לכמה דקות (אש בינונית) ואז מוזגים תה בצבע אלוהי. 2) - במיחם יש מים רותחים באופן תמידי ובקומקום אחר. תה מוכן בריכוז גבוה, כנ"ל, תה שחור מתערובת של כמה סוגים. בכל פעם שרוצים לשתות. מוזגים לכוס, מעט תמצית מהתה המוכן, שיש לו צבע שחור כמעט ומוסיפים לו מים רותחים. המשותף - תמיד כוס שקופה, כדי לראות את הצבע היפה של התה, אף פעם אין אינדיקציה של מתיקות. כי שותים עם קוביות סוכר או סוכר גביש ולא כפיות סוכר, ואין ידית בכוס, בעיקר כדי להרגיש את החום של הכוס והתה. אין דבר כזה תה קר, שותים רותח. במקומות מסויימים באירן מבשלים את התה עם למון פרסי לבן (לא לימון שחור לבישול), ולתה יש ארומה משגעת. מתי שותים ? .. ובכן, תמיד. הסגולה של התה בעיקר לאחר הארוחה, התה עוזר לעכל את האוכל, אירן מדינה שבורכה בגידולים המכילים המון קטניות, אורז, בקר, סוגי ירק שונים. פחות עופות, ולכן גם האוכל די מזין אך מעט כבד לעיכול והתה עוזר בלעכל את האוכל ועוזר לפרק אותו כימית בתוך הקיבה. גם לפרסים יש טקס של תה.... מי שהיה וודאי זוכר מעין בית קפה. שבעצם לא מגישים שם קפה אלא תה. בכל מקום כזה ישנה במה קטנה ועליה עומד הדרשן ומספר סיפורים ומעשיות וסביבו יושבים ושותים תה...
תודה רבה, איש יקר ../images/Emo70.gif
כל תגובה שלך, מגלה אוצר של ידע. לגבי תרבות התה המשפחתי שלנו בפרס: בימי הקיץ הלוהטים, אח"הצ, אמא היתה פורסת מחצלת ארוגה (= גֵּלים) או שטיח ברחבה המשותפת המוקפת ברצף של חדרי מספר משפחות [=הַיָת=חיים(?). הכוונה לאזור המשותף של המשפחות] לצד הקיר שמפיל את צילו על המחצלת. אמא היתה מדליקה את הגחלים בתוך הסַמָאוַור שהזכרת, ואחרי שעה, כשהמים רתחו, היא היתה מוזגת מים מהסמאוור על התה שבתוך המיכל הקטן (= ק'וּרי) ומניחה את הק'ורי על ראש הסמאוור ל"בישול" איטי מאוד - בלי שירתח!!!!! (דַם בֵּכֵּשֵׁה) בשעה 4 אמא היתה יושבת ליד הסמאוור עם הק'ורי מעליו, מארגנת הכל ואחר כך קוראת לילדים לבוא לשבת יחד אתה במעגל על המחצלת ולשתות תה עם ק'נד. הכוס נקראה: ליוָן והצלוחית הקטנה : נַלבֵּכּי . תפקידו לצנן את התה לפני שמוצצים אותו בקול רם
כל תגובה שלך, מגלה אוצר של ידע. לגבי תרבות התה המשפחתי שלנו בפרס: בימי הקיץ הלוהטים, אח"הצ, אמא היתה פורסת מחצלת ארוגה (= גֵּלים) או שטיח ברחבה המשותפת המוקפת ברצף של חדרי מספר משפחות [=הַיָת=חיים(?). הכוונה לאזור המשותף של המשפחות] לצד הקיר שמפיל את צילו על המחצלת. אמא היתה מדליקה את הגחלים בתוך הסַמָאוַור שהזכרת, ואחרי שעה, כשהמים רתחו, היא היתה מוזגת מים מהסמאוור על התה שבתוך המיכל הקטן (= ק'וּרי) ומניחה את הק'ורי על ראש הסמאוור ל"בישול" איטי מאוד - בלי שירתח!!!!! (דַם בֵּכֵּשֵׁה) בשעה 4 אמא היתה יושבת ליד הסמאוור עם הק'ורי מעליו, מארגנת הכל ואחר כך קוראת לילדים לבוא לשבת יחד אתה במעגל על המחצלת ולשתות תה עם ק'נד. הכוס נקראה: ליוָן והצלוחית הקטנה : נַלבֵּכּי . תפקידו לצנן את התה לפני שמוצצים אותו בקול רם
אסף הירשברג
New member
תודה. זה מעניין.
וגורם לשקיות התה של היום להחוויר
לאחרונה מצאתי אצל סבתא שלי ספלי חרס ללא ידית. ספלים גדולים שהחשבתי בהתחלה בתור קעריות. בחיטוט אחר בארון מצאתי כוסות זכוכית כמו הכוסות של הטורקים: כוסיות כאלה שנראות כמו אגרטל פיצפון ומכונות בפי הטורקים "ספלי צבעוני" על שום הצורה של הכוס המזכירה את פרח הצבעוני. כמו בתמונה
שבת שלום, אסף.
וגורם לשקיות התה של היום להחוויר
אסף הירשברג
New member
אמממ? שאני חטטן?
גאוני ../images/Emo70.gif ../images/Emo124.gif ../images/Emo79.gif ../images/Emo124.gif
מוקדש למנהלת האחת והיחידה - שאין שני/ה לה : נייה http://www.2mahal.com/v.htm?id=4589
מוקדש למנהלת האחת והיחידה - שאין שני/ה לה : נייה http://www.2mahal.com/v.htm?id=4589
גדול../images/Emo9.gif../images/Emo171.gif../images/Emo24.gif
אני מתה על הקליפים שלהם תמיד מחזירים אותי לימי שישי בצהריים בשנות השמונים העליזות
והסרט הערבי בערוץ הטלוויזיה הממלכתי, הלא הוא ערוץ 1 האחד והיחיד איך, איך היא היתה "בוכה בוכה בוכה, מנגבת בוילון", ואח"כ הוא היה רודף אחריה מסביב לעץ...
אני מתה על הקליפים שלהם תמיד מחזירים אותי לימי שישי בצהריים בשנות השמונים העליזות
ברשותך, פרויז, מוסיפה
לא רק פרסים שותים תה.גם אצלנו בבית שתו תה עם סוכר קוביות- רק שזה לא היו ממש קוביות, יותר נכון להגיד מלבנים, אבל זה כבר פחות חשוב. וכן, מי שעדיין לא יודע - שפת האם שלי היא רוסית(אני ילידת ברית המועצות) מסורת שתיית תה התפשטה כמעט עד למזרח אירופה-אנשים כנראה ניסו והתאהבו. אבל למען הדיוק- אנחנו מדברים רק על תה ולא על שקיות עם אבק לא מזוהה שנקרא "תה"
לא רק פרסים שותים תה.גם אצלנו בבית שתו תה עם סוכר קוביות- רק שזה לא היו ממש קוביות, יותר נכון להגיד מלבנים, אבל זה כבר פחות חשוב. וכן, מי שעדיין לא יודע - שפת האם שלי היא רוסית(אני ילידת ברית המועצות) מסורת שתיית תה התפשטה כמעט עד למזרח אירופה-אנשים כנראה ניסו והתאהבו. אבל למען הדיוק- אנחנו מדברים רק על תה ולא על שקיות עם אבק לא מזוהה שנקרא "תה"
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.