Speakerphone
New member
ביקורת על Aphrodite ב-"7 לילות"
רק היום שמתי לב אליה חח.. לאלה שפיספסו: מצא מין את מינוג (גון בן ארי) בשיר Better Than Today קובעת קיילי מינוג כי "אין טעם לחיות אם אתה לא לוקח סיכונים". אם זה נכון, תנו למינוג לקפוץ לראש התור לגרדום. היא רק שאלה. מינוג לוקחת היום פחות סיכונים ליום מאבשלום קור. באלבומה ה-11 אין סיכונים ברמת Slow החייזרי מ-2003, או Speakerphone מ-2007, ובטח שלא מאלה שלקחה בניינטיז כשעוד חיפשה את האני האמיתי שלה, לפני שאיזה גורו - כנראה ספר (sapar) - הבהיר לה שהאני האמיתי שלה בעצמו לא אמיתי. שהעומק שלה הוא חוסר עומק. "זה תקליט שלא מנסה להיות חכם", הצהיר לאחרונה ג'ייק שירז, זמר הסיזר סיסטרז, שכתב עם קיילי את אחד השירים באלבום. "לפעמים היא כתבה משהו ואני חשבתי: 'אלוהים אדירים, זה הדבר הכי מעפן שאי פעם שמעתי!', אבל אז זה יותא לה מהפה וזה מבריק. היופי של קיילי הוא היופי של פופ: לקחת משהו מאוד פשוט, ולהחדיר לו משמעות ורגש". לפעמים הפשטות מוגזמץ (Looking For An Angel, למשל, הוא שיר שיכול להמית חולי סוכרת), אבל רוב הזמן זה עובד. דווקא משום שאין כאן את העומק המשוער/מתאמץ של לה רו או ליידי גאגא. אלה הן כביכול אויבותיה הגדולות של מינוג שלא ראתה להיט-על כבר כמעט עשור, אבל קיילי מנצחת בעצם העובדה שהיא לא נכנסת לזירה: היא פועלת בעולם שלא מתיימר ליצור עומק. המפיק סטיוארט פרייס (מדונה, קילרז, סיזר סיסטרז), מספק פה פופ המנוני ומדבר: All The Lovers הוא אחד השירים הכי כיפיים שתשמעו בחיים, גם Too Much, שהופק ע"י קלווין האריס, הוא תענוג אלקטרו-האוס וולקני. יחד עם שירים כמו Cupid Boy ו-Get Outta My Way מתקבל אלבום שבעולם חסר עומק - למשל רחבת ריקודים - יכול להיות מושלם. "אין טעם לחיות אם אתה לא לוקח סיכונים", שרה קיילי. אבל באותו השיר היא גם טוענת ש"אין טעם לא לחיות אם אתה לא רוצה לרקוד". האלבום קיבל שלושה כוכבים. ובמצעד של 7 לילות All The Lovers נמצא במקום השני. בהערה נכתב "אם זה קליפ, מה זה פורנו?"
רק היום שמתי לב אליה חח.. לאלה שפיספסו: מצא מין את מינוג (גון בן ארי) בשיר Better Than Today קובעת קיילי מינוג כי "אין טעם לחיות אם אתה לא לוקח סיכונים". אם זה נכון, תנו למינוג לקפוץ לראש התור לגרדום. היא רק שאלה. מינוג לוקחת היום פחות סיכונים ליום מאבשלום קור. באלבומה ה-11 אין סיכונים ברמת Slow החייזרי מ-2003, או Speakerphone מ-2007, ובטח שלא מאלה שלקחה בניינטיז כשעוד חיפשה את האני האמיתי שלה, לפני שאיזה גורו - כנראה ספר (sapar) - הבהיר לה שהאני האמיתי שלה בעצמו לא אמיתי. שהעומק שלה הוא חוסר עומק. "זה תקליט שלא מנסה להיות חכם", הצהיר לאחרונה ג'ייק שירז, זמר הסיזר סיסטרז, שכתב עם קיילי את אחד השירים באלבום. "לפעמים היא כתבה משהו ואני חשבתי: 'אלוהים אדירים, זה הדבר הכי מעפן שאי פעם שמעתי!', אבל אז זה יותא לה מהפה וזה מבריק. היופי של קיילי הוא היופי של פופ: לקחת משהו מאוד פשוט, ולהחדיר לו משמעות ורגש". לפעמים הפשטות מוגזמץ (Looking For An Angel, למשל, הוא שיר שיכול להמית חולי סוכרת), אבל רוב הזמן זה עובד. דווקא משום שאין כאן את העומק המשוער/מתאמץ של לה רו או ליידי גאגא. אלה הן כביכול אויבותיה הגדולות של מינוג שלא ראתה להיט-על כבר כמעט עשור, אבל קיילי מנצחת בעצם העובדה שהיא לא נכנסת לזירה: היא פועלת בעולם שלא מתיימר ליצור עומק. המפיק סטיוארט פרייס (מדונה, קילרז, סיזר סיסטרז), מספק פה פופ המנוני ומדבר: All The Lovers הוא אחד השירים הכי כיפיים שתשמעו בחיים, גם Too Much, שהופק ע"י קלווין האריס, הוא תענוג אלקטרו-האוס וולקני. יחד עם שירים כמו Cupid Boy ו-Get Outta My Way מתקבל אלבום שבעולם חסר עומק - למשל רחבת ריקודים - יכול להיות מושלם. "אין טעם לחיות אם אתה לא לוקח סיכונים", שרה קיילי. אבל באותו השיר היא גם טוענת ש"אין טעם לא לחיות אם אתה לא רוצה לרקוד". האלבום קיבל שלושה כוכבים. ובמצעד של 7 לילות All The Lovers נמצא במקום השני. בהערה נכתב "אם זה קליפ, מה זה פורנו?"
