ביקורת שלי על הספר: הגן האנוכי

[SilentMike]

הייתי לוקח בערבון מוגבל.

את מה שהאיש הזה אומר. הוא אומנם בעל מקצוע (ואחד נבון ומוכשר למדי לפי התרשמותי מפה), אבל ברור מכתיבתו שהוא מעורב עד צוואר בסיכסוך הפנים מדעי הנ"ל. אז כמה דברים: דוקינס לא טוען שהאבולוציה צפויה באמת ברמה של מה יווצר, אולי רק ברמה של עליה במורכבות היא צפויה בהינתן מספיק זמן. הויכוח בין דוקינס לגולד (על המצדדים השונים בשני הצדדים) הוא מסובך ביותר, אבל הוא ויכוח פנים דרוויניסטי נקודתי, ולא איזה ויכוח על משהו יסודי וגדול כמו שגולד ותומכיו מנסים לפעמים לצייר. בקשר למעמד של גולד, ממה שאני קורא המעמד המדעי שלו הוא לא כל-כך נשגב. הוא חוקר קונכיות רגיל לחלוטין שהתפרסם בארצות הברית כ-pupularizer של המדע וכפרשן בייסבול (בחיי). הספרים שלו נחמדים אבל מעייפים למדי, ורבות מהמטפורות שלו לא ממש משכנעות (אותי, בכל מקרה). מדוע מזכירים שוב ושוב את ספרי דוקינס? ובכן לדעתי זה בגלל שהם פשוט טובים יותר. אלו ספרים ברורים מעמיקים ומשעשעים, שמעבירים את עקרונות הברירה הטבעית (ואת תורת "הגן האנוכי" במקרה של הספר הראשון) בצורה טובה וחלקה מאוד. זו גם הסיבה שההצהרה "כאשר קראתי את הגן האנוכי בתיכון כמעט השתכנעתי שהבריאתנים צודקים" מפתיעה אותי. היא לגמרי הפוכה מכל מה שאני שומע מאנשים בסביבתי, דור שלם של סטודנטים למדעי החיים בבריטניה הלכו ללמוד עם הספר הזה תחת זרועם. הספרים זכה לתפוצה רחבה והם נחשבים ע"י רוב האנשים שאני פגשתי לספרים העדיפים בנושא, ובהפרש רחב. כנראה שמוחות שונים פועלים בדרכים שונות. יכול להיות שהספרים של גולד באמת יתאימו לך יותר. בכל מקרה אני ממליץ לך בחום להתעמק בספר של דוקינס ולנסות להבין את ההסברים. מנסיוני, כדאי.

 

[שפם המקובלים]

"האיש הזה" הוא אני?

אם כן, אז מאז מסיימתי את לימודי התואר השני איני מעורב בויכוח פנים מדעי כלשהו, וגם כאשר הייתי סטודנט ה"מעורבות" העמוקה ביותר שלי היתה הגשת עבודה בנושא (עליה, דרך אגב, קיבלתי 98). דוקינס אכן טוען שהאבולוציה צפויה במובן של "עליית המורכבות", אבל קריאה בספריו ובמאמריו מביאה למסקנה שאותה עליה ב"מורכבות" מביאה באופן בלתי נמנע להתפתחות רביה מינית, בעלי חיים רבי תאים, ואינטיליגנציה מספיקה כדי לכתוב את "הגן האנוכי". פסקה שהושמטה מהתרגום העברי לספר Climbing Mount Improbable מסבירה היטב את הגיונו המעגלי של דוקינס. באותה פסקה, אחרי שהוא טוען שעל ההר שלו ניתן רק לעלות ולעולם לא לרדת, הוא מסביר שגם אם נראה לנו שהמורכבות של יצור מסוים פוחתת למעשה היא עולה, במובן זה שכעת הוא "כשיר" יותר מאבותיו- והנה קיבלנו חזרה על Survival of the fittest הידוע לשמצה של ספנסר. אם פסקה זו והשמטתה נראות לך שוליות, אנא אמור לי מהם מימדיו של ההר בלתי סביר. באשר לגולד, חוקר הקונכיות השגרתי. ב-1972 פרסמו הוא ואלדרדג', אז דוקטורנטים באוניברסיטת הרוארד, מאמר בקובץ המאמרים Models in Paleobiology בשם Punctuated Equilibria by means of allopatric speciation: An alternative to phyletic gradualism. אומנם כיום מנסים דוקינס וחסידיו להפחית בחשיבותו ולטעון שגולד לא חידש דבר, אבל כאשר קראתי ספרי לימוד לאוניברסיוה שיצאו לאור בשנות השישים ותחילת שנות השבעים מצאתי שה-Phyletic Gradualism עדיין היה אז חי וקיים. עוד ב-1966 הפריך גולד את תיאורית האורתוגנזה. בתור תיאורטיקן יש לו השפעה לא מועטה, בעיקר בתור אחד המדענים המובילים ביותר את התיאוריה לפיה האבולוציה אינה צפויה ואינה ניתנת לניבוי אלגוריתמי. ספריו של דוקינס אינם טובים יותר- הם פשוט דורשים פחות מהקורא.

 

[SilentMike]

מין הסתם.

תשמע 98. אין ספק שאתה חכם ומוכשר עד מאוד, אבל מה, אתה קצת מגוייס וזה פוגע באובייקטיביות שלך. אני לא יודע מה אתה הבנת מהספרים של דוקינס, אבל זו באמת הבעיה שלך ולא מעבר לזה. המשימה של דוקינס כמו שהוא רואה אותה היא להסביר את התפתחות המורכבות, וזו (גם לפי גולד. יש לי מאמר אם אתה רוצה) עבודה של ברירה טבעית. המורכבות קיימת והספרים של דוקינס מסבירים איך היא באה לכדי קיום, ומסבירים טוב. הוא מסביר איך התפתחה אינטלגנציה, גולד נותן לנו "איש שיכור" בשביל זה, לא ממש משכנע אותי. אני לא יודע מהי הפיסקה ש-"הושמטה", ולכן לא אוכל להגיב עליה. מה שאני הבנתי מהספר זה שהמורכבות היא דבר שנראה בלתי אפשרי, אבל ניתן להגיע אליו בהדרגה, בצעדים קטנים. ברור שאפשר גם לרדת במורכבות או להישאר אותו הדבר, אבל בזה אין לאף אחד ספק. התופעה הנדרשת להסבר היא העליה במורכבות. בקשר ל-"דוקינס וחסידיו", אני מניח שאפשר להגיד בדרגה גבוהה למדי של ביטחון שויליאמס והמילטון הם לא חסידים של אף אחד, ואני די בטוח שהם גם לא היחידים שלא ממש התרשמו מגולד כמו שהוא התרשם מעצמו. אתה כנראה מתכוון לדנט, פינקר ועוד כמה, אבל לפי מיטב הבנתי ולפי מה שקראתי גם כאן מדובר באנשים בעלי חשיבה עצמאית שלא מקבלים פקודות מאף-אחד. זה יפה ש-"שה-Phyletic Gradualism עדיין היה אז חי וקיים", אבל זה שהיה חי וקיים לא אומר שלא היה בתהליכי גסיסה מתקדמים. גולד לא המציא את המהירויות המשתנות, מאייר כבר דיבר על זה לפניו, גולד (ופה אני שוב מצטט) רק נתן לזה את ה-Catchy title. אני קראתי את דוקינס טוב, ואני חייב לציין שכבר ב-86 ב-"שען" הוא התייחס לשיווי המשקל המקוטע באותו שוויון נפש של "כיום". אבולוציה של מהירות משתנה הוא קרא לזה, במין צורה של "מובן מאליו". הפרק קטיעת הקטענים הוא הוגן וברור (בצורה אופיינית), ולא מצאתי בשני ספרי גולד שקראתי, ולא באף-אחד מהמאמרים שלו באינטרנט, משהו שמנוגד למה שדוקינס כתב עליו. אז גולד הציג תיאוריה, היא לא בדיוק היתה איזה "וואו!" גדול (חוץ מבתקשורת ובכתיבה הבריאתנית הדמגוגית שעיוותה אותה ועשתה ממנה מטעמים כמובן). הניאו-דרוויניזם נשאר על כנו, וגולד ואלדריג' קיבלו יותר מהערת שוליים, אבל פחות ממה שמנסים ה-"חסידים" כביכול שלהם להציג. ההערה האחרונה, תסלח לי, אפילו לא מעליבה. היא פשוט מצחיקה. להגיד דבר כזה בהשוואה בין הספרים זה פשוט מגוחך. תגיד מה שתגיד על התוכן והמסקנות, הספרים של דוקינס מאתגרים את המוח. כשאני קורא אני צריך לעקוב, להבין, יש שם טיעונים הסברים ואנלוגיות נפלאות (לדעתך כנראה פחות נפלאות). המסות שבספרים של גולד הם בעיקר אוספי עובדות, או טענות ללא הסבר. אם אצל דוקינס אני מטפס על ההר "בלתי-סביר", וצריך להיזהר כל הזמן שלא להחליק (ותגיד שההר במקום הלא נכון, בסדר, אבל עדיין וואחד הר), אז אצל גולד אני מדשדש בבוץ עד הברכיים, של עוד עובדה ועוד עובדה מהראש (העצום, יש להודות) של המאסטרו של הסטאסיס, סטיבן ג'יי גולד. אז להגיד דבר כזה, תשמע, לא רציני. אגב דבר מפליא אחד שאני נתקל בו שוב ושוב באינטרנט היא הטענה שגולד פשוט לא הבין את דוקינס. יכול להיות? קשה לי לדעת. קראתי התייחסות רצינית לדוקינס פעם אחת במאמר של גולד, וממנה אני לא יכול להפיק תשובה החלטית. מה שכן אף-אחד לא העלה את הטענה בכיוון ההפוך, כלפי דוקינס, ולא נראה לי שיש מישהו (Present company excluded) שיעלה זאת בדעתו בכלל. מה שבאמת מוזר איתך הוא שמה שאתה כותב על דוקינס כל-כך מנוגד לכל מה שאני קראתי או שמעתי, אפילו מגולד עצמו (מילא על דנט או על פינקר הוא יטפס בכיף, אבל עם דוקינס הוא נהג אחרת, למרות הויכוח), שאני פשוט לא מבין מאיפה זה בא. יש ויכוח בין שני אנשים מאוד חכמים ומוכשרים, ויש כל מיני האשמות שעפות מכל מיני כיוונים (כולל הרבה שעף על גולד אבל אני לא ממהר לתקוע כאן). לכל אחד יש דעה וזה לגיטימי, אבל לא צריך לאבד את הראש, להתגייס במלוא העוז, ולכתוב דברים שהם לא אמינים ולא רציניים, כדי לגרום לצד השני להיראות רע.

 

[שפם המקובלים]

אולי תגיד לי בבקשה:

1) מהי המורכבות? 2) מהם מימדיו של ההר "בלתי סביר"? 3) אם אפשר לרדת במורכבות, למה דוקינס טוען בתוקף שאי אפשר?

 

[SilentMike]

טוב.

1) גדול עלי ועל הפורמט הזה. אם אתה רוצה לטעון שאיברים כמו העין הם לא מורכבים בצורה שדורשת הסבר, תהיה בריא. אבל גם גולד יחלוק עליך בנקודה זו, במאמר בו הוא קוטל את הספר "הטיפוס על ההר הבלתי סביר".

...As the preeminent hedgehog among contemporary Darwinians, Dawkins has staked his career on a belief that just about everything interesting in the evolutionary history of life either is, reduces to, or flows from the production of "one great thing" - OAC, or the "organized adaptive complexity" of biological forms - by the unitary principle of natural selection acting causally at the lowest possible level of selfish genes struggling to maximize their replicative success... ...I share Dawkins's conviction that a popular presentation of evolutionary theory must feature a convincing explanation of what, to nonprofessionals (and especially to people with a skeptical or hostile attitude toward evolution), must inspire the greatest feelings of doubt and implausibility: how can a process without intentionality, and working only with raw material based on "random" variation in a system of causality that lacks any overarching directional principle, ever produce anything as complex (and as beautifully functional) as an eye?​

המורכבות קיימת. היא עובדה. העין מורכבת, מערכת העצבים מורכבת, למעשה כל מנגנון ביולוגי אצלנו ה-"רב-תאיים" הוא מורכב. הדרך להסביר את המורכבות הזו (והיא דורשת הסבר) היא ברירה טבעית, ועל זה גם גולד חותם, פחות או יותר. 2) ההר "בלתי-סביר" כפי שאני קורא לו, הוא מטאפורה הפסגות הגבוהות הן בהחלט המורכבות (כל אחת אחרת) שנראית מדהימה, והמשעול ההדרגתי הוא דרך הברירה הטבעית שעושה את אותה המורכבות לאפשרית ומובנת. עד כאן המשל, והמשך הספר הוא על הנמשל. הסברים על התפתחות הדרגתית של אינספור תופעות. 3) איפה דוקינס טוען שאי-אפשר?

 

[זולל מישמישים]

לאחר העמודים האחרונים שקראתי

במאמץ רב, אני מאמץ בשלב זה את סעיף 3 "דוקינס צריך להסתיר איכשהו את העובדה שהוא לא אומר בעצם כלום". לאחר קריאת מספר עמודים (איזור עמוד 70) ניסיתי לחשוב מה למדתי חדש, והבנתי ששום דבר. הוא לוקח עקרון ידוע ופשוט (המתאים שורד ומעביר גנים לדורות הבאים...) ומצליח לעטוף את זה בשלל אנלוגיות משלים התפלספויות ומלל מיותר. על פניו המלל נשמע טוב - הוא אומר הרבה דברים נכונים ומגוונים. אבל כשאתה חושב: טוב, אז מה למדתי חדש על גנים או אבולוציה? תשובה אין. מדע פופולרי?! פופולרי - כן. מדע - הרבה פחות. מקווה לשיפור בהמשך.

 

[SilentMike]

מטרת הספר אינה להמציא את הגלגל.

הספר מסביר את האבולוציה, ואת גישת "הגן אנוכי" שאם אתה מסתובב בפורומים כמו זה הרבה, כנראה שכבר נחשפת אליה (אבל היא היתה הרבה פחות מוכרת בציבור בשנת 1976). הספר כתוב בצורה ברורה ומחכימה, ואני למדתי ממנו הרבה בזמנו; גם על אבולוציה, גם על חשיבה נכונה, וגם על איך להסביר דברים (באבולוציה ובכלל). הרושם שאני קיבלתי מהספר הוא שכל מילה נבחרה בקפידה, כל אנלוגיה נשלפה בפינצטה עדינה והונחה במקומה בעדינות, ושההערות ההומוריסטיות היו ראויות ופוזרו במידה. אם הייתי קורא את הספר היום ודאי שהייתי "לומד" פחות, אבל לדעתי הספר (ביחד עם "השען העיוור") הוא עדיין מופת ל-"איך להסביר דברים". זה לא ספר לימוד כמובן, זה ספר מדע פופולארי שמטרתו להסביר. אני למשל לומד מדעי המחשב, אם אני רואה היום ספר שמסביר "בגדול" איך מחשבים עובדים, עם כל מיני דיונים על אלגוריתמים ורקורסיה ולולאות והעקרונות המתמטיים, אני יכול להגיד "נו! זה שטויות, מה זה הדבר הזה?" כי ליד השנתיים הראשונות באוניברסיטה זה לא ממש נראה כמו מדעי המחשב, ומצד שני אני יכול להסתכל על זה אחרת. אני יכול להיכנס לספר מנקודת המבט של סקירה שנועדה גם לאנשים שאין להם את הנסיון בתכנות ואת הידע המתמטי שלי, ולבדוק אם הספר מסביר "לכיוון" הנכון, אם הוא מעניין, אם הוא נמנע מדברים שהם מלכודות שקל ליפול אליהן, אבל הן לא מייצגות טוב את המצב במציאות. על הדברים האלה נופל וקם ספר מדע פופולארי טוב או רע. ועוד דבר אחרון, בקשר לזה שהספר "לא מחדש". אם אתה מסתובב באינטרנט של דיוני האבולוציה כבר כמה זמן, אז הסיבה שהספר ממעט לחדש היא פשוטה. כבר קראת אותו. מאז פורסם הספר ב-1976 הוא זכה להודה רחבה, הרעיונות שבו התפשטו וקנו אחיזה במרחב הממטי (ראה פרק 11). אתה קורא אותו, חתיכה בכל פעם, בפורומים באינטרנט, במאמרים, ואפילו בספרים אחרים, בדברים שלי, ושל כל מי שהמליץ לך על הספר. הרעיונות כפי שמציג אותם דוקינס תפסו חזק, אבל הוא העלה אותם כשמרבית הכותבים בפורום הזה, שחלקם כבר "הקריאו" אותם פה בדבריהם, או היו ילדים, או טרם נולדו. מה שדוקינס עשה זה הפיץ את רעיונותיהם של ויליאמס המילטון ואחרים, בתוספת כזו או אחרת משל עצמו, לציבור הרחב. עכשיו הרעיונות כבר בחוץ, ובפעם הראשונה שאתה קורא את הספר מסתבר שאת הקטעים הטובים כבר קראת. ותודה שאפילו אם זה לא משכנע אותך, זו לפחות מחשה משעשעת

.

 

[SilentMike]

אופס! מחשה=מחשבה

 

[SilentMike]

וגם "הודה רחבה"="תהודה..."

 

[עדי זילברברג]

לי היה כיף לקרוא ומעורר מחשבה

מכיוון שבמילא הכל תאוריות וספקולציות, הביקורת נראית לי יותר מיותרת מאשר מוצדקת