ביקרתי בתערוכת הסיום של קמרה -
- פותח הנושא אנימל
- פורסם בתאריך
../images/Emo13.gif) ! nil admirari
לא יודע לגבי "כל פעם"... ואני גם לא שותף נלהב של גולת הכותרת שלו עד כה (סיגלית לנדאו והפסטיבל הממוחזר של חזיונות ה-post-human לעניים). אבל יש פה ושם תערוכות טובות , ללא ספק. אלון שגב? הוא לא חשוב לכשעצמו. דיברתי עליו כעל סמל. קונספט. מעמד. על הקשר הרע, הטעון, התלוי, המסוכן, בין הון לבין תקשורת (תוך ניצול ציני של "אמנים צעירים" - ומי שמכיר את האנטומיה של הדברים - יודע על מה אני מדבר) ומכל מקום - הדבר הוא בעל השפעה ישירה על כל מה ש"נכון" להציג, מה לגיטימי, ועל מה יכתבו בעיתון ההוא... וזה מתקשר לנושא של "אוצר/ת" שעלה כאן. וזה מתקשר גם לשאלה של "מרכז" מול פריפריה .. ומה לא. אשמח לשמוע אנשים נוספים בנושא הרחב הזה.
לא יודע לגבי "כל פעם"... ואני גם לא שותף נלהב של גולת הכותרת שלו עד כה (סיגלית לנדאו והפסטיבל הממוחזר של חזיונות ה-post-human לעניים). אבל יש פה ושם תערוכות טובות , ללא ספק. אלון שגב? הוא לא חשוב לכשעצמו. דיברתי עליו כעל סמל. קונספט. מעמד. על הקשר הרע, הטעון, התלוי, המסוכן, בין הון לבין תקשורת (תוך ניצול ציני של "אמנים צעירים" - ומי שמכיר את האנטומיה של הדברים - יודע על מה אני מדבר) ומכל מקום - הדבר הוא בעל השפעה ישירה על כל מה ש"נכון" להציג, מה לגיטימי, ועל מה יכתבו בעיתון ההוא... וזה מתקשר לנושא של "אוצר/ת" שעלה כאן. וזה מתקשר גם לשאלה של "מרכז" מול פריפריה .. ומה לא. אשמח לשמוע אנשים נוספים בנושא הרחב הזה.
למה אמנים לא אוצרים אמנים?
שאלה טובה . אולי זה בגלל מיעוט המתנדבים. מעט מאוד אמנים יהיו מוכנים לכתוב טקסט עבור תערוכה של אמן אחר - למרות שנדמה לי שאצל דור הפומו זה מעט שונה ובהשתנות. אני מסכים איתך שאין דבר מקומם יותר מבעלת תואר בוגר אמנויות תיאורטי בתולדות משהו שלא התנסתה בהחזקת מכחול משיכת צבע או כל טכניקה מעשית אחרת - כבוחרת שופטת -אוצרת . מצד שני אולי יש צורך לצד העשיה המתלכלכת של האמן דווקא בעין תיאורטית כדי להצעיד את האמנות צעד או שנים קדימה?
שאלה טובה . אולי זה בגלל מיעוט המתנדבים. מעט מאוד אמנים יהיו מוכנים לכתוב טקסט עבור תערוכה של אמן אחר - למרות שנדמה לי שאצל דור הפומו זה מעט שונה ובהשתנות. אני מסכים איתך שאין דבר מקומם יותר מבעלת תואר בוגר אמנויות תיאורטי בתולדות משהו שלא התנסתה בהחזקת מכחול משיכת צבע או כל טכניקה מעשית אחרת - כבוחרת שופטת -אוצרת . מצד שני אולי יש צורך לצד העשיה המתלכלכת של האמן דווקא בעין תיאורטית כדי להצעיד את האמנות צעד או שנים קדימה?
להצעיד?
מה אמנים הם חיילים וניצבים? צריך מישהו שיצעיד אותם? לצערי התשובה שלך היא בדיוק הסיפור שעליו נכתבו ונעשו עבודות הפרוייקט של פלקסוס עכשיו ברשת בדיוק יוצא נגד ההצעדה הזו. ההצעדה או ההתקדמות ובניה חייבים להיות מבפנים או חלק מהעניין ,או קריאת תיגר אבל עם כל הכבוד לבוגרי האקדמיה ,היומרה שלהם היא אפילו לא בגדר משהו שאפשר להתיחס אליו כעניין שמתחבר לאיזו אותנטיות או ממשות. יש פה ניצול גם של מצוקה ,מה שאתה כינת כ-טבע האדם או הטבע האנושי .
מה אמנים הם חיילים וניצבים? צריך מישהו שיצעיד אותם? לצערי התשובה שלך היא בדיוק הסיפור שעליו נכתבו ונעשו עבודות הפרוייקט של פלקסוס עכשיו ברשת בדיוק יוצא נגד ההצעדה הזו. ההצעדה או ההתקדמות ובניה חייבים להיות מבפנים או חלק מהעניין ,או קריאת תיגר אבל עם כל הכבוד לבוגרי האקדמיה ,היומרה שלהם היא אפילו לא בגדר משהו שאפשר להתיחס אליו כעניין שמתחבר לאיזו אותנטיות או ממשות. יש פה ניצול גם של מצוקה ,מה שאתה כינת כ-טבע האדם או הטבע האנושי .
המשך עניין האוצרות
הטענה הראשונית אולי מתחלקת לשניים. ראשית מדובר בהיפוך של התפקיד אוצר אמן ,האוצר למען האמת בתפקידו ה"חדש" ,הוא הוא האמן ,הצייר או הצלם או הוידאואיסט הוא בעל המקצוע או בעל המלאכה שעומד לרשותו של האוצר ,מנסה בכל כוחותיו לאייר נכוחה את רעיונותיו הקודחים של האוצר . האוצר בתפקידו החדש הוא מניפולטור של תולדות האמנות ,שלוחה מושגית של הפוסט מודרניות. תפקיד האמן הקלאסי ,העובד עבודה ,המשאיר חותם ,נעלם (ע"ע אותנטי) ,לכאן נאספים כל הרעיונות בדבר אי-ההיתכנות של האותנטי או של הממשי. האמן הוא ממשי רק מרגע שהאוצר קרא לו לבצע עבודה. האוצר עצמו לא למד ברוב המיקרים בשום מוסד או אפילו חוג שמיתמר ללמד מיומנות לשמה ,זוהי זילות חסרת מוסר של ה"אקט" עצמו של המעשה האמנותי. לזכותו של האוצר החדש בתפקידו החדש אפשר לומר שאם אדם כמו קונס שהרקע שלו היא הבורסה, הרי לא זו בלבד שלאוצר בוגר חוג אמנות באקדמיה יש יתרון ,אלא אף יטען יתמם לו האוצר כי הוא בעצם מהגילדה עצמה ויש לו קשר ישיר בהרבה מכמה שנחשבים ל"אמנים". לא רק זאת, ההרחבה שיש לאחרונה בעצם המעשה הלא נעשה בעצם של ה"אקט" האמנותי ,היינו שאמן למען בצע עבודה פונה לבעלי "מלאכה" וטוען אותם בתוכנה ,והם מביאים מצידם את החומרה ,לא שייכת רק למעגלים מנוכרים למעשה הציור החוייתי עצמו. המעמד של האמן נשחק הוא הופך לכלי בידי מוחות כביכול מתוכחמים ,שרשאים לבוז לו על כי הוא ברומנטיות מלאה בסחף רגשי מאיים על האוצר הזחוך במנירות נבובות ורומנטיות של האמן המיומן עם כל התכונות של האמנות המודרנית ובכלל. הצד השני הנוסף של מעשה האוצרות החדש הוא צד של סגירת מעגל. הוא קשור לצעד הראשון אבל הוא מפורש יותר ,הוא לא חייב דבר לנימוקים מוסרניים או לעצם העיסוק האמנותי ככזה. הוא מחשבה טהורה שאין לה את הנוקדנות והצייקנות של עולם האמנות שנתפס לא פעם בויכוח על נזילות של צבע טרי מעומעמות ומנסה לבוא מעל ומעבר לכל המהלך הזה. זהו מעשה של סגירת מעגל ,כי פה יש סוף סוף נצחון של הרוח על החומר. או חזרה במאה ושמונים מעלות אולי יותר בעצם לאמנות המושגית. מבחינת האוצר החדש הטענה כי האמן עצמו מוזל ,היא טענה שאינה מורידה ואינה מעלה דבר. לא ירצה הצייר לצייר ,ימצא לו תחליף ,האמנות איפה אינה יחודית אינה חד פעמית היא עניין של רעיון שניתן לישמו. הטענה הזו והמגמה הזו באחת הופכת את האמן למושג אנכרונסטי ,האוצר הוא האמן ,הוא הבמאי ,ומביים הסצינה ,הוא מכיר את כוחות השוק ,את הכללים ,את האיזמים נוטפי המלל ,הוא עכשיו פה בכדי להיכנס לנעליו של דושאן ,דושאן אבל גם ברטון וציאזרה ,כל אותם הוגים שנטלו להם את הכתר "ההגותי" עוד בימי המודרנזים העליזים. ואין לזה ולא היה לזה ולדבר הזה שום אח ורע בשום תחום אחר מתחומי האמנות ,לא ספרות ולא מוסיקה ,לא ריקוד ולא מחול ,בקיצור זוהי התעלקות אמתית שאסור לזלזל בה. והשאלה האחרונה שבטח עולה למישהו לראש ,מה רע בזה בעצם? ובכן הרע העיקרי הוא ה"אקדמזציה" של מעשה האמנות ,ועל הפיכת תרבות נושמת וחייה למשהו מעוקר ,סנטתי,ומנוכר. אבל הטיעון העיקרי לדעתי הוא השיממון ,העייפות וההנכרות של הצופה שבסופו של דבר אומר לעצמו ,מי עומד שם מאחור? הקישור למשהו חוייתי נעלם ואיננו ,אין לחויה מקום ואין לריגוש מקום ,הכל פרי מחשבה שתהיה כנראה בלעדית לתפקיד האוצרות. לעליבות של המעמד החדש של בעלי המקצוע מתוספת טענה חדשה ישנה שיש להם מוח של ציפור ,שאינם יכולם להפעיל את הכוח היצרתי שלהם בלי התוכנה הגואלת של האוצר בתפקידו החדש כאמן על.
הטענה הראשונית אולי מתחלקת לשניים. ראשית מדובר בהיפוך של התפקיד אוצר אמן ,האוצר למען האמת בתפקידו ה"חדש" ,הוא הוא האמן ,הצייר או הצלם או הוידאואיסט הוא בעל המקצוע או בעל המלאכה שעומד לרשותו של האוצר ,מנסה בכל כוחותיו לאייר נכוחה את רעיונותיו הקודחים של האוצר . האוצר בתפקידו החדש הוא מניפולטור של תולדות האמנות ,שלוחה מושגית של הפוסט מודרניות. תפקיד האמן הקלאסי ,העובד עבודה ,המשאיר חותם ,נעלם (ע"ע אותנטי) ,לכאן נאספים כל הרעיונות בדבר אי-ההיתכנות של האותנטי או של הממשי. האמן הוא ממשי רק מרגע שהאוצר קרא לו לבצע עבודה. האוצר עצמו לא למד ברוב המיקרים בשום מוסד או אפילו חוג שמיתמר ללמד מיומנות לשמה ,זוהי זילות חסרת מוסר של ה"אקט" עצמו של המעשה האמנותי. לזכותו של האוצר החדש בתפקידו החדש אפשר לומר שאם אדם כמו קונס שהרקע שלו היא הבורסה, הרי לא זו בלבד שלאוצר בוגר חוג אמנות באקדמיה יש יתרון ,אלא אף יטען יתמם לו האוצר כי הוא בעצם מהגילדה עצמה ויש לו קשר ישיר בהרבה מכמה שנחשבים ל"אמנים". לא רק זאת, ההרחבה שיש לאחרונה בעצם המעשה הלא נעשה בעצם של ה"אקט" האמנותי ,היינו שאמן למען בצע עבודה פונה לבעלי "מלאכה" וטוען אותם בתוכנה ,והם מביאים מצידם את החומרה ,לא שייכת רק למעגלים מנוכרים למעשה הציור החוייתי עצמו. המעמד של האמן נשחק הוא הופך לכלי בידי מוחות כביכול מתוכחמים ,שרשאים לבוז לו על כי הוא ברומנטיות מלאה בסחף רגשי מאיים על האוצר הזחוך במנירות נבובות ורומנטיות של האמן המיומן עם כל התכונות של האמנות המודרנית ובכלל. הצד השני הנוסף של מעשה האוצרות החדש הוא צד של סגירת מעגל. הוא קשור לצעד הראשון אבל הוא מפורש יותר ,הוא לא חייב דבר לנימוקים מוסרניים או לעצם העיסוק האמנותי ככזה. הוא מחשבה טהורה שאין לה את הנוקדנות והצייקנות של עולם האמנות שנתפס לא פעם בויכוח על נזילות של צבע טרי מעומעמות ומנסה לבוא מעל ומעבר לכל המהלך הזה. זהו מעשה של סגירת מעגל ,כי פה יש סוף סוף נצחון של הרוח על החומר. או חזרה במאה ושמונים מעלות אולי יותר בעצם לאמנות המושגית. מבחינת האוצר החדש הטענה כי האמן עצמו מוזל ,היא טענה שאינה מורידה ואינה מעלה דבר. לא ירצה הצייר לצייר ,ימצא לו תחליף ,האמנות איפה אינה יחודית אינה חד פעמית היא עניין של רעיון שניתן לישמו. הטענה הזו והמגמה הזו באחת הופכת את האמן למושג אנכרונסטי ,האוצר הוא האמן ,הוא הבמאי ,ומביים הסצינה ,הוא מכיר את כוחות השוק ,את הכללים ,את האיזמים נוטפי המלל ,הוא עכשיו פה בכדי להיכנס לנעליו של דושאן ,דושאן אבל גם ברטון וציאזרה ,כל אותם הוגים שנטלו להם את הכתר "ההגותי" עוד בימי המודרנזים העליזים. ואין לזה ולא היה לזה ולדבר הזה שום אח ורע בשום תחום אחר מתחומי האמנות ,לא ספרות ולא מוסיקה ,לא ריקוד ולא מחול ,בקיצור זוהי התעלקות אמתית שאסור לזלזל בה. והשאלה האחרונה שבטח עולה למישהו לראש ,מה רע בזה בעצם? ובכן הרע העיקרי הוא ה"אקדמזציה" של מעשה האמנות ,ועל הפיכת תרבות נושמת וחייה למשהו מעוקר ,סנטתי,ומנוכר. אבל הטיעון העיקרי לדעתי הוא השיממון ,העייפות וההנכרות של הצופה שבסופו של דבר אומר לעצמו ,מי עומד שם מאחור? הקישור למשהו חוייתי נעלם ואיננו ,אין לחויה מקום ואין לריגוש מקום ,הכל פרי מחשבה שתהיה כנראה בלעדית לתפקיד האוצרות. לעליבות של המעמד החדש של בעלי המקצוע מתוספת טענה חדשה ישנה שיש להם מוח של ציפור ,שאינם יכולם להפעיל את הכוח היצרתי שלהם בלי התוכנה הגואלת של האוצר בתפקידו החדש כאמן על.
ועוד בענין האוצרות
ראו בהארץ את כתבתה של דנה גילרמן על הטריאנלה בחיפה (בה בקרתי בפתיחה ושאשוב אליה שוב - כדי לצפות במה שלא הספקתי לראות וגם בגלל שזה שווה צפיה עם הדור הצעיר שמיצבים מדברים לליבו). אבל הכתבה דווקא מתמקדת בתפקיד האוצרת, שלדעת הכותבת היא יותר מפיקת ארועים מאשר אוצרת. מתנצל שאינני מצרף לינק לעיתון הארץ: מתוך מניעים רגשיים-אישיים אני מעדיף לפרנס את עיתון הארץ - שלא ייעלם לי בתוהו ובוהו שלאט-לאט מתברר כמציאות שלנו. ואני הרי בוחר מדי יום לא להגר
ראו בהארץ את כתבתה של דנה גילרמן על הטריאנלה בחיפה (בה בקרתי בפתיחה ושאשוב אליה שוב - כדי לצפות במה שלא הספקתי לראות וגם בגלל שזה שווה צפיה עם הדור הצעיר שמיצבים מדברים לליבו). אבל הכתבה דווקא מתמקדת בתפקיד האוצרת, שלדעת הכותבת היא יותר מפיקת ארועים מאשר אוצרת. מתנצל שאינני מצרף לינק לעיתון הארץ: מתוך מניעים רגשיים-אישיים אני מעדיף לפרנס את עיתון הארץ - שלא ייעלם לי בתוהו ובוהו שלאט-לאט מתברר כמציאות שלנו. ואני הרי בוחר מדי יום לא להגר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.