זה לא חייב לנבוע מפדופיליה,
וכך או כך אישית אני לא מרגישה צורך לעשות שם צייד מכשפות לפני שאני מבררת (לא שבמיוחד מעניין אותי, האמת, לברר) מה הלך שם. גיל ההסכמה הוא תלוי תרבות, והגיל שבו אנשים מוכנים נפשית לדברים שונים (לא רק סקס) משתנה מאדם לאדם. אני לא ממליצה, כמובן, ללכת לעשות את זה, אבל מפחיד אותי ומקפיץ לי פעמוני אזהרה כשתרבות שלמה שופטת חד משמעית וללא צורך במידע נוסף קבוצה שלמה. אני חושבת שיש מקום לפחות לעצור שנייה ולבדוק מה קרה שם. נגיד, אולי יש פדופילים שלא עושים שום דבר בנידון, פשוט מרגישים איך שהם מרגישים? בטח די רע להם, אבל אני לא חושבת שזה עושה אותם אנשים רעים, אם הם נמשכים לילדים. משיכה היא משיכה. מה שמשנה זה מה עושים לגביה. בין להימשך מינית אל מישהו לבין לאנוס אותו יש מרחק מאד גדול (אומרים שאין קשר ושאונס הוא עניין של כוחניות, לא משיכה. אני לא יודעת, אבל אני יודעת שאם אני הולכת ברחוב ורואה, נגיד, בחור יפהפה, ארוך שיער, עם אייליינר ושפת גוף של פרדי מרקורי - אני בכנות מאמינה שאני לא אאנוס אותו). ושוב - אני לא אומרת שאנשים צריכים לצאת למסע אונס קטינים - אני אומרת שאני לא מאמינה בלשפוט קבוצות שלמות, קטגורית. ואני חושבת שלשדר ראיונות/לדבר על דברים, ככלל, זה טוב. בדיוק דיברתי עם אחותי על איך רק לפני שש שנים היה צריך ללכת לבג"צ כדי שישדרו את תכנית הנוער ההיא שהציגה באור חיובי הומואים ולסביות (אפילו לא משהו מטורף כמו, נאמר, טרנסים). אני לא אוהבת את הגישה שאומרת שאמצעי התקשורת אמורים להציג רק דעה אחת, וזהירה. אני חושבת שיש מקום - וחפשי, ואטיליגנטי יותר לחיות כך - להציג המון דעות שונות, ולהגן על דעות משטרידות אנשים עוד יותר אפילו, כי אחרים לא יעשו את זה - ולתת לאנשים לחשוב בכוחות עצמם, להרגיש בשביל עצמם, לעשות את ההחלטות של עצמם. מקווה שלא נכנסתי לרשימה השחורה שלך בזאת.