לגלי, ../images/Emo51.gif אכן מרגש../images/Emo140.gif
מזכיר לי את התחושות ששלי ושל אחותי בביקורנו בהונגריה. לא היו לנו סבא וסבתא, לא תמונות אך מספורי אמי ז"ל "הכרנו" היטב את עיירת הולדתה ואת דברצן העיר בה גרה עד כניסת הנאצים. הכרנו את בית הכנסת בו התפללה המשפחה בשבתות. את ה"שטיבל" בו התפללו סבי ודודי בימי חול בגלל קרבתו למפעל הקטן שהקימו ובו עבדו. את הבית והחצר והשכנים היהודיים .( לשמחתנו אחדים מהם שרדו את השואה ועלו לארץ בתום המלחמה ו/או לאחר המהפיכה ). את הרחובות בהם טיילו בשבת ואת היער הגדול בפאתי העיר. למזלנו,כשהגענו לשם הספקנו לראות את המבנים הנ"ל. לדאבוננו דיירי הבית ספרו שהעיריה עומדת להרוס את הבנין.(הסתבר שהגענו לשם ברגע האחרון) בשטיבל התפללו פחות ממנין קשישים ומדי פעם הצטרף אליהם סטודנט לרפואה מגוש עציון. בית הכנסת ליד השטיבל,עומד בשממונו. במקום אשר בעבר שקק חיים יהודיים חשתי דממה מעיקה והרגשת בדידות, שקשה לתארה,שחלפה רק עם שובנו ארצה. ויסלחו לי החברים על "ההשתפכות" שתקפה אותי. אולי זה משום שאני טרודה בגין הדודה ההונגריה שלי העוברת ימים קשים. לילה טוב.