בלילה.......

י . ר א ש

New member
בלילה.......

כל המבוגרים כבר ישנים ורק אני לא נרדם. המחשבות רודפות,מנקרות,מציקות. למה דוקא אני מכל הילדים??? אפילו שיודע שאוהבים אותי ומפנקים אותי והכל, ואפילו שאני יודע שהם ההורים שלי האמיתיים, אולי היא עכשיו שוכבת כמוני ולא מצליחה להרדם? והרי זה בטוח שאם היא מסרה אותי זה בגלל שלא יכלה לגדל אותי ,למרות שרצתה. ובטח גם היא עצובה כמוני. וביום ההולדת שלי -היא בטח נותנת נשיקה גדולה למרחק לעברי. --מחשבות של גיל 8.
 

ד.ס.

New member
היי י.ירוק,

הרשה לי לומר כי אם אתה כותב על זה כנראה שזה עדיין מציק, היום, אתה כבר יכול לפתוח את תיק האימוץ ולדעת אחת ולתמיד מה בדיוק קרה, מדוע האמא הביולוגית לא יכלה לגדל ואיך היא מרגישה כיום, אני אישית, כמעט כמעט תמיד, בעד גישה של לדעת את האמת גם אם היא לא כ"כ נעימה, עם הזמן זה יכול להביא להקלה ולהוריד את המחשבות הטורדניות. מה דעתך?
 

טלי ל.

New member
ראש יקר בוקר טוב ../images/Emo42.gif

אין לי דברים חכמים לומר לך, אבל רציתי שתדע שקצת טילטלת אותי (וזה לא רע בהתחשב בשאננות שאני נמצאת בה לפעמים) ואם זה עדיין טורד את מנוחתך, איך והאם אתה מתמודד עם התחושות הללו?? חיבוק חזק לך
 

דיאנה*

New member
ביום ובלילה...

המונח "הורים אמיתיים" אינו אומר "יחידים" ואינו סותר את קיומה של מישהי אחרת שנתנה לך חיים ומצוייה במחשבותיך. בטח שתופיע בלילות. בימים אתה עסוק... אלו אינן מחשבות של רק של גיל 8. אלו מחשבות שאולי מאוחר יותר אנחנו מצנזרים אותן (לכן הן מופיעות בלילה כשהצנזור ישן). ממה שהבנתי במהלך הזמן בו אני שותפה לפורום, ישנם מאומצים שמצנזרים את התחושות האלו מחשש לפגיעה בהורים המאמצים. ואתה כנראה הרגלת את עצמך כך מגיל צעיר, כפי שהתרגלת לא לדבר ולא לשאול כדי לא להפר שלווה מדומה. מגיע לך לסגור מעגלים ומגיעה לך שלווה. בטח שאין בכך בגידה, ואני בטוחה שהוריך שעמדו מאחוריך כל השנים יחזיקו לך אצבעות גם עכשיו. אתה צריך לשאול רשות רק מעצמך. לבדוק אם אתה באמת בשל ויכול לספוג כל תגובה שתקבל. אם כן - לך על זה. אם לא - המתן. אתה לא חייב לאף אחד כלום בעניין הזה. אני שמחה ששנינו מצליחים לחמם זה לזה את הלב
 

אני1

New member
נשמע מוכר , אבל אספר לך מה "באמת"

קרה אצל אם שמסרה בראש , לפחות מהניסיון שהיה לי בנושא . ואגב שלום לכל מי שזוכר אותי מהפורום באיי או אל :) חלק משיחות שהיו ויש לי עם האם היולדת שלי בחודשים האחרונים. המוטיב המרכזי הוא כי החיים אומנם נמשכו להם והכל היה ונהיה כמו בספרים והאגדות , רק שמתחת לפני השטח בתוך המרתף של הנשמה , סערות גדולות התחוללו . אבנים זזו ממקומם , היסודות התרועעו ומה לא . אבל זה היה בתוך המרתף של הנשמה . תמיד נשאלו השאלות ותמיד הייתה שם התפילה , תמיד היא שלחה את המלאך הקטן שלה לשמור עלי ,גם כשלא ידעה היכן אני . במקרה שלי מדובר באנשים שהם יחסית תופעת טבע בפני עצמה , יש לנו גם לי גם לה גם לחלק מילדי את החוש הזה "להרגיש" אנשים ובעיקר את עצמנו (וזה עומד למבחן יום יום ובהצלחה). והיא תמיד הרגישה ,גם כשלא ידעה מה היא מרגישה ולמי ולמה , גם כשקרו דברים והיא ראתה שכל יקיריה חיים ונהנים סביבה היא ידעה שאולי למישהו שהיא "שכחה " פעם כואב באיזה מקום . אבל , וזה הכי חשוב , כשאתה מרגיש משהו ולא יודע מה לעשות אתה חסר אונים והאמן לי שאם יש עונש שאתה לא רוצה לקבל זה חוסר אונים . אז היא קיבלה את העונש הזה למשך זמן רב מאוד וכמו שאתה חשבת עליה היא חשבה עליך היא אפילו שכחה אותך פחות ממה שאתה שכחת אותה . בקיצור ידידי , ישנם מקרים שלא כך הדבר , זה נכון . אבל ישנם הרבה מקרים שכך הוא הדבר .
 

לימור11

New member
היי אני

שמחה לראותך כאן. הסיפור שלך מאוד מרשים. אני שואלת את עצמי, איך אתה רואה את עתיד היחסים שלך עם האם הביולוגית ועם המשפחה המאמצת? אני מקווה שאני לא מחטטת במקומות כואבים. אם כן, פשוט תתעלם מהשאלה.
 

אני1

New member
זה פשוט מאוד

העיקרון המנחה פה הוא מי מוותר למי יש פה מצב שכל צד רוצה את העניין שלו וכל צד מחפש לשמר את המצב שהוא מכיר כמה שיותר . ברור לך שהורי נהנים מאוד מהנכדים שלהם ואם יש משהו שמטריד אותם זה אולי שינוי ביחס שלהם אליהם . אז מכיוון שיש לי ולאימי המאמצת יחסים מאוד פתוחים וכנים היא ביקשה את בקשתה ואני נענתי בינתיים להקפיא את העברת האינפורמציה הטריה לילדי . אז על פניו הכל ממשיך כרגיל . מצד שני ישנה האם היולדת שבכדי להסביר את מצבה אשתמש בתאור "כמי שמצא אבדה שכבר הספיק להתאבל עליה " . היא מאוד מאוד מחוברת אלי וזה הרבה בגלל ה"גנטיקה" שלנו והרבה בגלל הסיבות להיווצרותי . פה גם המקום להזכיר שאם היה דבר שהפחיד אותה כל חייה זה המצב בו אחזור לחייה , הפחד מפני פרידה נוספת שכנראה ממנה היא חשבה שלא תוכל לחזור לשפיות הדעת ). היא כבר לא תוותר עלי לעולם , זה בטוח , הגם שהקשר שלנו הוא לא יום יומי אלה קשר של פעם בשבוע להשאיר סימן חיים . בצד שלה ,גם אם בתחילה לא חשבתי שיהיו התפתחיות הופתעתי מאוד גם ממנה וגם מעצמי . גם כי פתאום נהיה לי חשוב לדעת מה קורה איתה ושהיא בסדר וגם מזה שאני במסע מטורף ללמוד אותה "אפילו ריגשית" וכמה שיותר מהר (לא מדובר בבני 30). היא למשל "שומרת" אותי לעצמה , אף אחד לא יודע אצל משפחתה שאני קיים ואני מאמין שזה יהיה המצב בעתיד , אז שם יש לי רצון להכיר בעיקר את חצי אחותי שהיא גם בתבנית שלי ושל ביתי . אבל זה נידחה ,אז מכל המורכבות הזו את מבינה שהמסלולים הולכים מאוד במקביל הם לא יפגשו לעולם ואין סיבה שיפגשו . אז מה שקורה זה שאני חיי את חיי בלי לתת לצדדים להגיע לידי התנגשות . ההבדל היחיד הוא שהיולדת מאוד מעריכה את הורי המאמצים ואילו אימי ממש לא רואה את היולדת ממטר . אבל לי זה לא משנה בכלל . והרי לא ניתן לשנות כאן אף אחד מהצדדים .
 

לימור11

New member
נשמע לי שאתה במצב מאוד מסובך

ואפילו די ממולכד. צריך לתמרן בעדינות רבה בין הורים מאמצים שרוצים לשמור אותך לגמרי לעצמם (וכאם מאמצת לעתיד אני חושבת שאני יכולה להבין את זה, ואת הפחדים לגבי אבדן הבן / בת המאומצים שגידלו במשך שנים רבות), ומצד שני בין אם ביולוגית שהתקשרה אליך. ומצד שלישי, הרגשות שלך וההתמודדות שלך עם התהליכים שקורים לך בחיים. אני מניחה שאתה בוודאי מגייס תמיכה מבת זוגך, אחרת נראה לי המצב קשה מנשוא.
 

אני1

New member
זה לא כזה עניין גדול

אמנם יש פה מלכודת מסויימת ,זה נכון . אבל עוד פעם וזה הכי חשוב , זה לא תופס לנו את היום , זה נושא שיחסית עבר מסדר היום ומצא את עצמו בתוך השיגרה. היפוטטית ,אם הייתה איזו אהבה גדולה ביני לבין אימי שילדה אותי , ניחה אז הייתי באיזה קונפליקט , אבל זה לא קיים . הקשר שלנו הוא מאוד "ביולוגי" אמנם ריגשותיה אלי גדולים בהרבה ממה שאפשר לתאר וזאת נוכחתי לגלות במהלך החודשים שאינ בקשר . אבל אצלי זה אחרת , אי אפשר לצמצם פער כזה של שנים . אז ניסיתי להסביר לך את המצב .
 

..שיר..

New member
לאני היקר מאז...

היי אני אז ניפגשתי עם הביולוגית ונפלתי למציאות קשה העולה על כל דימיון חוץ מהדימיון החיצוני בנינו שאנחנו פשוט דומות שזה עוד יותר שוק כי הדמיון כל בוקר מחדש מזכיר לי אותה במראה , אך במנטליות סיגנון חיים תיקשורת, הפערים עצומים , שלא יובן לא נכון לא ציפיתי ל"אליזבט טיילור" אבל מה שהכי הורג אותי שהיא פשוט הדחיקה אותי לחדר ההקפאה שבליבה וגם כאשר ניפגשנו ולא היינו מחיובות זו לזו גם אז היא לא ראתה אותי והיתה עסוקה סביב עצמה ,עכשיו אני בנתיים ניתקתי את הקשר אחרי שהיא ממש פגעה בי ,המון כעס יש לי עלהה בקיצור לא פשוט וזה לא ניגמר בפתיחת התיק והפגישה "החויתית" ,להפך היו ימים שפשוט בכיתי והצטערתי שפגשתי אותה לפחות ליפני המיפגש היתה לי תמונה קצת שונה ומה התחדש אצלך ?? שיר
 

מיכל@ל

New member
שיר...

בדיעבד היית עושה משהו אחרת ? או שיש בך השלמה עם מה שראית למרות שזה לא הלך כפי שציפית ?
 

..שיר..

New member
מיכלוש ..

שאלה מאוד כואבת בדיאבד אולי הייתי צריכה לעשות משהו אחר ,לא לקחתי בחשבון שזה יהיה כזה כואב את האמת עדיין אין לי השלמה עם מה שראיתי קשה... שיר
 

מיכל@ל

New member
עדיף היה להשאר עם "פנטזיה " ?

עם כל כמה שאמת יכולה להיות כואבת,אני חושבת שדדוקא את,עם הרגישות המאוד גדולה שלך והקשיים שגדלת איתם,היית אולי צריכה לעמוד פנים מול פנים ולהכנס למקום הזה שלא היה קל עבורך. האם יכולת להמשיך ולחיות עם הרצון להיפגש,עם חוסר הידיעה,עם ה"חור השחור" הזה שלא הניח לך לישון בשקט ? האם באמת עדיף היה לחיות ב"מציאות" שיצרת לעצמך במקום עם האמת ? ייתכן שכן שירונת,רק הזמן יגיד אם עשית נכון או לא... לדעתי האישית עשית בדיוק את מה שהיית צריכה לעשות. לקחת החלטה עם כל הבגרות האפשרית ועם הנכונות להתמודד ולגדול,וזה בדיוק מה שקרה. אני רואה שיר הרבה יותר מפוכחת,שמוכנה לראות היום מעבר למה שהיית מוכנה לראות בעבר. אני מרגישה את הכאב שלך ואת האכזבה ואני מקווה בכל לבי שתוכלי להתגבר על כך ולהמשיך הלאה בחייך.
 

..שיר..

New member
../images/Emo20.gif למיכלוש

אם עדיף להישאר עם הפנטזיה תאמיני לי היום אני לא בדיוק יודעת עדיין מתחבטת בתוך עצמי,אני יודעת שלא הייתי יכולה לחיות עם "חור שחור" וחוסר ידיעה אך המציאות פשוט קשה לי ,אני יודעת ובטח את זוכרת איך הייתי לפני המיפגש פשוט באקסטזה רק ליפגוש אותה על אף כל הרמזים העבים שנתנו לי שזה לא הולך להיות קל המיקרה שלי אך אני פשוט סרבתי להאמין אני יודעת שיש בי איזשהו חלק שהשלים את עצמו ראיתי אני יודעת מי זאת ,אני כבר לא מחפשת דמיון בין כל אחת שעולה לאוטובוס ,וברחוב אך בנקודות שבירה ובתקופה של עכשיו שאני גם כועסת עלהה וגם פגועה ממנה מדי פעם אני שואלת את עצמי מה היה טוב יותר .. אז מקווה שזו תקופה וזה עובר שולחת
ושיהיה בוקר טוב לכולם
שיר
 

מיכל@ל

New member
והילדה שלי בת השבע...

שואלת גם לפעמים אם היא חושבת עליה וזוכרת אותה... היא כתבה לה מכתב עם שאלות קשות והיא ענתה שבכל יום הולדת היא חושבת עליה ומתפללת שיש לה חיים טובים. אין לי ספק שהיא זוכרת,אין לי ספק שהיא חושבת על הילד הקטן שהיא מסרה לא לפני שנלחמה. ועכשיו ? על מה אתה חושב עכשיו ?
 

חגית א.

New member
י.ראש המקסים

אתה יודע אני גם הייתי חושבת למה? למרות שידעתי את התשובה, לדעתי ואך ורק לדעתי אולי כדאי לך להפגש איתה לשאול אותה שאלות, אצלי אני הייתי בקשר איתו והוא ניתק איתי קשר כל הילדות וגם כשבאתי לבקר אותו או שהוא היה מתעלם או מתייחס בדרך שכבר לא הייתי רגילה והיום יש לי קשר לא משהו אומנם ואני חושבת שהיום הוא מתחרט על זה שהוא לא גידל אותנו והידיעה הזאת קצת מקלה כי היום הוא יודע מה הוא הפסיד ויכול להיות שאצלך זה לא יהיה כך וזה אולי יכאב מאוד מה שהיא תאמר אבל לפחות תהיה לך תשובה ועכשיו למשהו קצת לא קשור אבל רציתי לומר אתה נשמע אדם מקסים ואמרת שיש לך ילדה ועוד אמרת שנראה לך שהורים מאמצים טובים מביאולגים אז תחשוב שאתה תהיה אבא שלה ואתה תגדל אותה הכי טוב שיכול להיות אני מנסה לומר משהו וזה לא כ"כ הולך לי אז תנסה להבין אתה הכונה גם בין השורות ותודה על מה שאמרת לי
 
למעלה