בלילה.......

[י . ר א ש]

התחברתם בקלות לזכרונות

מגיל הילדות . גם מי שלא הרגיש יכול בודאי לתאר לעצמו. אני די מקנא גם ב"אני1" וגם בך, חגית,על שיצרתם את הקשר המיוחל. אין הרבה תשובות שחסרות לי אבל בכל זאת,לראות, לדבר, פתאום הפנטזיות הופכות למציאות. ואולי בגלל כל המחשבות והחלומות של כל השנים מילדות עד בגרות ועד בכלל לבסוף כשנוצר הקשר עם האם היולדת ברוב המקרים הוא קצר,שטחי ונמוג מעצמו במשך הזמן. חגית את צודקת אני מקדיש את עצמי לבתי הקטנה, הנתנה לי אור ותכלית בחיים. משקיע את מירב האנרגיות בגדילה שלה {וגם בשלי}, ורק בשעות הקטנות של הלילה מרשה קצת למחשבות האלה להכנס,ובא לפה במקום לברוח למקומות הרעים של פעם.

 

[..שיר..]

ועוד משהו בקשר לחיבור לזיכרונות ..

אז מה שאני יכולה לומר לך ,שגם אני לפני שפתחתי את התיק ופגשתי את הביולוגית ראיתי בזה קשר מיוחל ..,של סגירת מעגל , פנטזיות הופכות למציאות, חלומות של שנים מילדות לבגרות מקבלות מענה ,אך אצלי היה שונה לגמרי היום אחרי המיפגש עדיין ישנם שאלות ואפילו קשות יותר המציאות הקשה עולה על כל דימיון ופנטזיה , אני חייבת לשתף אותך במשהו שארע בפגישה המיוחלת ניפגשתי עם הביולוגית בשירות והיא היתה כבר בחדר אני נכנסתי אחרהה וכשניכנסתי לחדר פרצתי בבכי אז היא ללא כל טקט ורגישות שאלה אני לא מבינה למה היא בוכה? מה קרה? וזה טיפה מים ... מה שאני יכולה לומר זה שמאוד קשה לנהל קשר שיש 2 אמהות אחת בבית ואחת בטלפון ,נורא קשה לגשר על הפערים של השנים ואם אין לך משפחה תוכמכת אז זה בכלל חבל"ז ,השאלות קשות יותר וכואבות יותר .. שיר

 

[..שיר..]

ל י . ירוק נשמע כל כך מוכר

שלום ואוו השאלות ,והמחשבות ,כל כך מוכרות זה מזכיר לי את עצמי למה דווקא אני?? ואת החלום להיות ילדה כמו כולם שיצאה מהבטן של אמא בלי הסברים (כמו שאת יצאת מהלב ) , תראה אני עכשיו בשלב של כעס על הביולוגית מה שהכי חשוב שתיזכור ותחבק בשתי ידיים שיש לך הורים שאוהבים , מפנקים תאמין לי שגם אחרי שפותחים את התיק וניכנסים למערבולת הזאת לא תמיד קל להתמודד עם מה שרואים ,זה לא תמיד חויה חיובית ,מה שאני יכולה לומר לך שאצלי הביולוגית לא זכרה את תאריך יום ההולדת שלי ,ועוד המון דברים שפשוט עושים חור ענקי בלב אז שולחת חיבוק תמיכה שיר

 

[*תמי]

לשיר. והורים.....

"ביולוגים"= לא מאמצים לא שוכחים את יום ההולדת של הילדים שלהם? ולא שוכחים אותם בים/ חורשה/ חניון/ אוטו ןעוד.....?. על החורים בלב אי אפשר להתווכח כי זה שייך לרגש ועם רגשות לא מתווכחים גם לא עם הכעס...שגם הוא רגש. אבל "ממרום" 37- כמעט 38 שנותי אני יכולה לומר לך שכעס לא עוזר(ניסיתי

)ואת החור בלב אני מקווה שתמצאי מישהו /משהו אחר שיהייה טוב בשבילך יותר שימלא. האמת שכואב לי לראות פה את הכאב והסבל שמתארים פה מאומצים כמוני מפני שאת רוב הדברים אני מכירה מעצמי.. או מהסובבים אותי (מאומצים אחרים שאני מכירה). כן ירוקי . גם התמכרויות.. כעס... מחשבות.... לילות ללא שינה... התנהגות פרועה...ועוד. מחבקת את כולכם נדבר בלילה. תמי

 

[..שיר..]

../images/Emo20.gif לתמי החמודה

היי כן אני מסכימה איתך שגם ביולוגים שוכחים ,אך כנראה שאצלי זה מיתנגש תמיד עם הגורל הדפוק כפול 2 , אני עכשיו בשלב של כעס ופגיעה מאוד קשה מהביולוגית שלי (מקווה שזה שלב שיעבור ) ואם לא חשבתי ליקנות איטונג כדי ליסתום את החורים בלב

. אז ניפגש בערב

ענקי בחזרה ,ואיך אנחנו מפספסות אחת את השניה כל פעם אז להתראות בערב שיר

 

[י . ר א ש]

שוב פעם בא ה ../images/Emo29.gif

שיר ותמי האמת שהחלטתי להתנתק קצת מהפורום הזה כי הוא מחזיר לי הרבה דברים שחשבתי שעברתי. וככה מאז שהתחברתי לפה המחשבות שוב פעם מנהלות אותי,וקצת מפריעות לשגרה הנורמלית שאני מנסה לבנות. אבל כל החיים בעצם לא יצא לי לפגוש מאומצים אחרים,והפגישה הזו אתכם נותנת המון. הייתי ביומיים האחרונים בפורומים דומים באירופה בקטע של חיפוש אחרי האם היולדת. עם כל התמיכה של ההורים המאמצים יש לי איזה מחסום לדבר איתם על הנושא, כאילו פתאום כשסוף סוף התחלתי להיות קצת נורמלי אחרי כל השנים שסבלו ממני...והם מבוגרים ואני לא רוצה שוב לפגוע בהם. נראה כבר ....לילה טוב.

 

[מיכל@ל]

אל תעשה לנו את זה ../images/Emo10.gif

אם זה עולה,סימן שזה היה צריך לעלות,נכון ? אתה לא יודע כמה ההודעות שלך נותנות לי אישית ולכולם,עשית לי המון ! בוא "תתאמן" איתנו על האפשרות של שיחה כזאת,מה דעתך ?

 

[..שיר..]

ל י ירוק היקר ../images/Emo39.gif

שלום כמו שאתה בטח קראת אז גם אני הייתי בשלב הזה שחשבתי שלהתנתק זה פתרון אז מעברי אני יכולה לומר לך שזה אף פעם לא עובר ולהתנתק זה לא עוזר כי אי אפשר להתנתק מיזה טוטאלית ,זה מגיע באיזו הזדמנות ,ולהתנתק לא נראה לי הפיתרון עדיף שהמחשבות יצאו כך זה מקל מאוד גם אני כמוך ניסיתי להתנתק מהכול מהפורום ,מאנשים שקשורים לאימוץ ,וכל פעם שזה עבר לי ליד האוזן פשוט נסיתי להיות "חרשת" אך זה ממש לא עזר אלא ההפך זה רק הקשה מאוד ,במשך הזמן הבנתי שזה בלתי אפשרי כי זה חלק ממני שמאוד קשה להרדים וזה משהו שמלווה תמיד בשמחות, בימי הולדת, בסתם יום עצוב, וזה שחוזרות לך המחשבות זה לדעתי חשוב כי משהו התעורר בך ואתה יודע מיכול הרדמה בסוף מתעוררים .. אז עדיף להתמודד עם זה ולא להדחיק וליברוח אוהבים אותך כן שולחת

ושהיה בוקר טוב לכולנו שיר

 

[דיאנה*]

יוד יקר

מאוד מבינה את המשיכה לנושא ואת הרתיעה. אני חושבת שכולנו עברנו דברים כאלו. מאוד אשמח להיות פה כשתחליט לעשות גיחות. הרבה נשיקות לבת שלך ולאשה המדהימה (אתה אמרת). להת´ דיאנה.

 

[דיאנה*]

ועוד דבר. לא כל כך מבינה את הקשר

בין העובדה ש"סוף סוף נהיית נורמלי" ובין הפסול שבלחפש שורשים. הרי דווקא ."הנורמליות" נותנת לך את הכוח לעשות את הדבר הכי נורמלי בעולם. לא? אתה הרי לא הולך לזרוק לפח את ההורים שלך. תחשוב על זה (טוב, בטח כבר חשבת). שיהיה טוב. לכולנו. דיאנה.