MsUnderstood
New member
בלעע...בא לי למות
משום מה אני אומרת את זה
חשבתי שאני היומיים בת"א יהיו כ"כ טובים שאני אהנה ואשכח קצת מהצרות.. אבל במקום זה נזכרתי יותר מידי באנשים שיצאתי איתם\כמעט יצאתי איתם\היה לי איתם משהו\חבר לשעבר.. זה התחיל בזה שהגעתי פעם ראשונה אחרי שנפרדנו לת"א ועוד ממש קרוב לאיפה שהוא גר,ועוד עברתי בשני המקומות שמהם הלכתי אליו. אחרי זה פגשתי כאלו שיצא לי להיות איתם בקטנה,זה תמיד היה מוזר זה תמיד יהיה מוזר,למרות שחלקם ידידים טובים שלי,אחרי זה נודע לי שמישהו חיפש אותי ורצה להיפגש איתי ואני מתה לראות אותו,והוא עכשיו כועס עלי כי הוא חושב שבכוונה לא עניתי לו. ואז עוד תרומה לביטחון העצמי שלי זה שברור שהבנאדם לא ירצה,למה בכלל היו לי ספקות?! בכלל המפמח היה כיף,חוץ מכמה אנשים שציפיתי שיהיו נחמדים אלי אחרי שדיברתי איתם הרבה יחסית,וזה לא היה ככה..וזה פשוט הרס בחלק מהמקרים וזה הרע רק מיומיים.. כל השבוע הזה אני רק רבה עם אנשים,החבר הכי טוב שלי שוב פגע בי,הוא שוב שיקר לי,כמה אפשר להסביר לו?! דיברנו לא מזמן כמעט שעה בטלפון,על איך שהוא פוגע בי,הוא כבר אמר שלא מגיע לו להיות כ"כ קרוב אלי,אבל אני יודעת שהוא לא עשה את זה בכוונה,הוא הבנאדם הכי נפלא שיש בעולם! אז ככה נגמר לו עוד יום,יום שבא לי להעלם מהעולם,עוד יום שאני חושבת כמה שזה לא יפריע לאיש אם אני פשוט אמות.. לפחות חדשות טובות,אחד מהבני דודים שלי מתחתן,ולשני תיהיה ילדה בקרוב.. נותן לי תקווה,אולי גם ממני יצא מתישהו משהו טוב..למרות שאני בספק
משום מה אני אומרת את זה
