אחמד טיבי היה היועץ של ערפאת ונשאר
כזה. הוא רק החליף כותרת. חבר כנסת בישראל, הממומן על ידנו, מכספי ומכספך. המדינה הזו, המתיימרת להיות סופר דמוקרטית, והיא אכן כך במובנים רבים, לא תמיד כשצריכים, הכשירה את המצב ואיפשרה לאחמד טיבי, מוחמד ברכה וחבריו, להיכנס לכנסת, ללב ליבנו, לועדות השונות, לקחת את הכסף המיועד לנו ומיועד לתמיכה במשפחות החללים הישראלים. המדינה הזו נתנה הכשר לשרץ. אז על מה אנחנו בוכים כעת. על הכביסה המלוכלכת שאנחנו לכלכנו. וקשה לנו לשטוף את הלכלוך. הוא דבק בנו ולא רוצה לרדת. את כהנא הצליחו להוציא מחוץ לחוק (והרבה בצדק) ואילו את חברי הכנסת המדברים בגנות המדינה, מסבים לנו נזק עצום, פוליטי, מדיני וביטחוני, אנחנו בוחרים להשאיר. אתם בטוחים שלא קוראים למדינה בה אנו מתגוררים - חלם. וכמו בדמוקרטיה, אנחנו הצדיקים פועלים על פי הספר וכך גם אנו ניראים. זה מתחיל בחברי כנסת וממשיך במתן קצבת ילדים ושארים למשפחות הרוצחים, עד למחלוקת הבלתי פוסקת, האם לגרש משפחות של מתאבדים. למה, אם אפשר לתת להם כסף, בית, ביטחון. אז למה לא. הם התרגלו ואנחנו התרגלנו. היה מי שאמר בעבר שהחיים במדינת ישראל קשים. הוא לא ידע עד כמה הוא צודק.