במיוחד לאMור - בנגקוק שלי...
בנגקוק מדהימה. שילוב מטורף של ביזנס ופלז'ר... מצד אחד - מזרח...עגלות אוכל ברחוב, אופנועים עמוסי אדם, דוכנים מעופשים שמוכרים ה-כ-ל, פקידים מושחתים, שוטרים מושחתים,מסאז'ים, נערות בארים, זונות רחוב, מועדוני פול מעושנים, מוניות, מוניות, מוניות, מוניות, פקקים, פקקים, פקקים... מצד שני - המודרניזציה...60 ערוצי לווין, מסעדות מפוארות, רכבת תחתית מבריקה, רכבת עילית מדהימה, מרכזי קניות ענקיים, תשלום חשבונות באינטרנט, מוצרי חשמל, כבישים רחבים, חדרי כושר, סטארבאקס, פיצה האט, ברגר קינג... הרי בינינו, שיגרה היא שיגרה...החיים הם אותם חיים, רק המעטפת שונה. קמים בבוקר, הולכים לעבודה (במקרה שלי העבודה היא בבית אז חסכנו פקק או שניים...), חוזרים בערב, א.ערב עם האישה (בדרך כלל היא מבשלת, אם לא אז מסעדה או דליברי), פה ושם סרט (בקולנוע או בDVD), פה ושם סופ"ש של נופש (קוסמוי, צ'יאנג מאי, פוקט, פאטאייה...לא חסר לאן לסוע), מידי פעם מסאז' נורמלי... אנחנו חבורה מאוד מגובשת של חבר'ה ישראלים - חלק בתכשיטים, חלק במחשבים, חלק שכירים, חלק עצמאים. נפגשים לפחות פעמיים בשבוע (יום שישי קידוש וא.ערב, חוצמזה משתדלים לפתוח שולחן מתי שאפשר ולהניע כמה סטייקים) לגבי התאילנדים? הם שונים! הקומפיוטר בפנים פועל בצורה אחרת לגמרי משלנו. הם לא שקרנים בכוונה כמו הסינים (מצטער על ההכללה, פשוט יש לי קצת נסיון מר עם כמה סינים בעיתיים) והם לא רובוטים כמו היפנים. יש להם מן זמן שלהם, שום דבר לא מלחיץ אותם...הם תמיד שקטים, תמיד איטיים (גם אם יש עיכוב בהזמנה של עשרות אלפי דולרים לוול-מארט שחייבת לצאת מחר...). הם חשדנים לזרים, אבל עדיין סימפטיים. בכלל, אני מוצא אותם הרבה יותר ידידותיים למשתמש. בגדול יש כאן הרבה רגשי נחיתות שלפעמים מתפרשים כעויינות, הכבוד מאוד מאוד חשוב לתאילנדי, יותר מהכל. הוא יעדיף למות ולא "לאבד פנים". מבחינת עבודה, הם בלתי אפשריים..."למה לא היגעת לעבודה אתמול?" - "כי חשבתי הרבה בלילה על העתיד וכאב לי הראש בבוקר" (זאת לא בדיחה, זאת תשובה שקיבלתי מעובדת שלי...), הם לפעמים "לא מבינים"...בעיקר כשנוח להם, בקיצור, אם היו קצת יותר משקיעים - אני לא חושב שהיה צריך אותנו כאן... לסיכום, לגור במקום שכולם באים אליו לחופש...יש לזה יתרונות ויש גם חסרונות... טוב זה היה ארוך אז אני אסיים כאן (בעיקר כי 2:52 בלילה ואני די עייף) אולי אמשיך מחר, אולי לא...נראה כבר. מה איתכם? ספרו לי קצת על שנזן שלכם, הונג-קונג בעיניכם, מאיפה אתם באים ולאן אתם הולכים... לילה טוב, בן
בנגקוק מדהימה. שילוב מטורף של ביזנס ופלז'ר... מצד אחד - מזרח...עגלות אוכל ברחוב, אופנועים עמוסי אדם, דוכנים מעופשים שמוכרים ה-כ-ל, פקידים מושחתים, שוטרים מושחתים,מסאז'ים, נערות בארים, זונות רחוב, מועדוני פול מעושנים, מוניות, מוניות, מוניות, מוניות, פקקים, פקקים, פקקים... מצד שני - המודרניזציה...60 ערוצי לווין, מסעדות מפוארות, רכבת תחתית מבריקה, רכבת עילית מדהימה, מרכזי קניות ענקיים, תשלום חשבונות באינטרנט, מוצרי חשמל, כבישים רחבים, חדרי כושר, סטארבאקס, פיצה האט, ברגר קינג... הרי בינינו, שיגרה היא שיגרה...החיים הם אותם חיים, רק המעטפת שונה. קמים בבוקר, הולכים לעבודה (במקרה שלי העבודה היא בבית אז חסכנו פקק או שניים...), חוזרים בערב, א.ערב עם האישה (בדרך כלל היא מבשלת, אם לא אז מסעדה או דליברי), פה ושם סרט (בקולנוע או בDVD), פה ושם סופ"ש של נופש (קוסמוי, צ'יאנג מאי, פוקט, פאטאייה...לא חסר לאן לסוע), מידי פעם מסאז' נורמלי... אנחנו חבורה מאוד מגובשת של חבר'ה ישראלים - חלק בתכשיטים, חלק במחשבים, חלק שכירים, חלק עצמאים. נפגשים לפחות פעמיים בשבוע (יום שישי קידוש וא.ערב, חוצמזה משתדלים לפתוח שולחן מתי שאפשר ולהניע כמה סטייקים) לגבי התאילנדים? הם שונים! הקומפיוטר בפנים פועל בצורה אחרת לגמרי משלנו. הם לא שקרנים בכוונה כמו הסינים (מצטער על ההכללה, פשוט יש לי קצת נסיון מר עם כמה סינים בעיתיים) והם לא רובוטים כמו היפנים. יש להם מן זמן שלהם, שום דבר לא מלחיץ אותם...הם תמיד שקטים, תמיד איטיים (גם אם יש עיכוב בהזמנה של עשרות אלפי דולרים לוול-מארט שחייבת לצאת מחר...). הם חשדנים לזרים, אבל עדיין סימפטיים. בכלל, אני מוצא אותם הרבה יותר ידידותיים למשתמש. בגדול יש כאן הרבה רגשי נחיתות שלפעמים מתפרשים כעויינות, הכבוד מאוד מאוד חשוב לתאילנדי, יותר מהכל. הוא יעדיף למות ולא "לאבד פנים". מבחינת עבודה, הם בלתי אפשריים..."למה לא היגעת לעבודה אתמול?" - "כי חשבתי הרבה בלילה על העתיד וכאב לי הראש בבוקר" (זאת לא בדיחה, זאת תשובה שקיבלתי מעובדת שלי...), הם לפעמים "לא מבינים"...בעיקר כשנוח להם, בקיצור, אם היו קצת יותר משקיעים - אני לא חושב שהיה צריך אותנו כאן... לסיכום, לגור במקום שכולם באים אליו לחופש...יש לזה יתרונות ויש גם חסרונות... טוב זה היה ארוך אז אני אסיים כאן (בעיקר כי 2:52 בלילה ואני די עייף) אולי אמשיך מחר, אולי לא...נראה כבר. מה איתכם? ספרו לי קצת על שנזן שלכם, הונג-קונג בעיניכם, מאיפה אתם באים ולאן אתם הולכים... לילה טוב, בן
