הדו"ח התיחס _לכל_ בני 15 בישראל,
כולל ערבים וחרדים, _ללא_ התפלגות לפי מגזרים. המונח בו השתמש הכתב בתום-לב, "תלמידי חטיבת הביניים", התכוון אך לציין את הגיל, 15, ותו לא, ונעשה בו שמוש בהסח-דעת, משום שהכתב לא חשב על מערכות חנוך אחרות. לאור הכרותנו המיוסרת עם פרי ההלולים של החנוך העצמאי אשר בא לידי בטוי בפורומנו, יש מקום לשער כי התלמידים מן המגזר החרדי הנמיכו את הממוצע הישראלי באפן ניכר... לא די ש"אלהיך" _מעולם_ _לא_ נראה לאיש, _לא_ נגלה לאיש, _לא_ פעל פעולה _מוכחת_, אין _שום_ מבחן שניתן לבצע או, למצער, להגותו ולו בחשיבה _תאורטית_, כדי לגלות האם הוא קים אם לאו (זה למען "בחירה חפשית", חה, חה, חה...), ומכל בחינה מעשית, ההבדל בין הקורה אותך עם "השגחה פרטית", לבין הקורה אותך בלא "השגחה פרטית" הוא indistinguishable, אלא אפילו _אינו_ נחוץ כ"יזם" להיווצרות היקום. הבט על עצמך ועל בני מינך העלובים: מה דרדר אתכם למצב כה ירוד בו החלטתם לבחור בחיים כל כך תובעניים, תוך השתדלות כל כך עקרה לשאת חן בעיני הזיה נוירופסיכואלקטרוכימית, המצויה רק בין אזניכם, שאין הוכחות לקיומה מחוץ לספוג שבין שתי אזניכם, שלא נגלתה מעולם לאיש, בלי לקבל שום תמורה בעין בעולם זה, ובלי הוכחות שתהיה תמורה כלשהי בעולם אחר. מה גרם לכל זה? יד על הלב - איך היית מכנה אדם הנוהג באפן כה אידיוטי?