בן זוג קמצן...
אני פונה אליך כבר ביאוש . אני ביחד עם חברי יותר משנתיים (אם אפשר לקרוא לזא ביחד כי אנחנו רבים כל שני וחמישי על הנושא האמור) . אני בת 26 והוא בן 32 . יש ביננו חברות קרובה ועמוקה מאד , וכבר מתחילתו היתה הרגשה של כוונות רציניות אחד כלפי השני , אבל אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם הקמצנות שלו . האמת , שבעודי כותבת לך , אנחנו כבר לא מדברים יומיים , זאת לאחר שישבנו בבית קפה וכ"כ כאב לו להוציא על 2 כוסות שתיה שהוא היה חייב לשאול אותי אם יש לי כמה שקלים לטיפ . הוא אף פעם לא הזמין אותי לארוחה ממש , זה תמיד קפה מסעדה , וגם אז , גם אם הוא משלם על שנינו הוא לא מזמין לאכול , בתואנה שהדברים האלו לא משביעים אותו (אבל אח"כ הוא אוכל את כל מה שהשארתי...) . נדיר שהוא מביא לי איזשהי מתנה למעט ביומולדת , שלא לדבר על לצאת לסופ"ש או משהו דומה . זה ננמאס לי , זה מגעיל אותי , כל פעם שאירוע כזה מתרחש ואני מרגישה שהוא חוסך עלי אני לא מסוגלת שהוא יתקרב אלי . ברור לי ששנינו באים מרקע שונה , אצלי תמיד בבית היה שפע על אף שאנחנו רחוקים מלהיות עשירים , ואני בטבע שלי ממש לא בזבזנית אבל אוהבת להנות כמה שאפשר ולעולם לא חשבתי על כסף כשמדובר בבן הזוג שלי , הפינוק שלו וההנאה שלו חשובים לי הרבה יותר . הוא לעומתי רחוק מלהיות כזה ,, יכול להגיד מילות אהבה מבוקר עד ערב , כמובן עד הכיס . אני מתלבטת אם להרים טלפון או שכבר להניח לקשר הזה וזהו . אני יודעת שהעלבתי אותו כי בבית קפה אמרתי לו שהוא אדם עלוב ושהוא דוחה אותי , אז הוא קם והלך , אבל לא יכולתי כבר לסבול את זה . כואב לי שזה המצב , כי הוא חסר לי , אבל אין לי מושג קלוש כיצד מתמודדים עם זה , ואיך בכלל אפשר לחשוב על להקים בית עם אדם כזה. אשמח לתגובה כנה , את ממליצה לי לוותר? איזו אופציה יש לי, אם בכלל? בתודה מראש ...
אני פונה אליך כבר ביאוש . אני ביחד עם חברי יותר משנתיים (אם אפשר לקרוא לזא ביחד כי אנחנו רבים כל שני וחמישי על הנושא האמור) . אני בת 26 והוא בן 32 . יש ביננו חברות קרובה ועמוקה מאד , וכבר מתחילתו היתה הרגשה של כוונות רציניות אחד כלפי השני , אבל אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם הקמצנות שלו . האמת , שבעודי כותבת לך , אנחנו כבר לא מדברים יומיים , זאת לאחר שישבנו בבית קפה וכ"כ כאב לו להוציא על 2 כוסות שתיה שהוא היה חייב לשאול אותי אם יש לי כמה שקלים לטיפ . הוא אף פעם לא הזמין אותי לארוחה ממש , זה תמיד קפה מסעדה , וגם אז , גם אם הוא משלם על שנינו הוא לא מזמין לאכול , בתואנה שהדברים האלו לא משביעים אותו (אבל אח"כ הוא אוכל את כל מה שהשארתי...) . נדיר שהוא מביא לי איזשהי מתנה למעט ביומולדת , שלא לדבר על לצאת לסופ"ש או משהו דומה . זה ננמאס לי , זה מגעיל אותי , כל פעם שאירוע כזה מתרחש ואני מרגישה שהוא חוסך עלי אני לא מסוגלת שהוא יתקרב אלי . ברור לי ששנינו באים מרקע שונה , אצלי תמיד בבית היה שפע על אף שאנחנו רחוקים מלהיות עשירים , ואני בטבע שלי ממש לא בזבזנית אבל אוהבת להנות כמה שאפשר ולעולם לא חשבתי על כסף כשמדובר בבן הזוג שלי , הפינוק שלו וההנאה שלו חשובים לי הרבה יותר . הוא לעומתי רחוק מלהיות כזה ,, יכול להגיד מילות אהבה מבוקר עד ערב , כמובן עד הכיס . אני מתלבטת אם להרים טלפון או שכבר להניח לקשר הזה וזהו . אני יודעת שהעלבתי אותו כי בבית קפה אמרתי לו שהוא אדם עלוב ושהוא דוחה אותי , אז הוא קם והלך , אבל לא יכולתי כבר לסבול את זה . כואב לי שזה המצב , כי הוא חסר לי , אבל אין לי מושג קלוש כיצד מתמודדים עם זה , ואיך בכלל אפשר לחשוב על להקים בית עם אדם כזה. אשמח לתגובה כנה , את ממליצה לי לוותר? איזו אופציה יש לי, אם בכלל? בתודה מראש ...
