בנוגע לתכנים ולמסרים ברומנים.
בחטיבה עד גיל 16 לערך, קראתי המוני רומנים רומנטיים (ג´וד דוורו, שירלי באסבי, ג´והנה לינדסי, סנדרה בראון, ושאר לא מזוהות). לפני כחודשיים התפנה לי זמן, וחשבתי לחזור ולקרוא בהפרש של תשע שנים כמה מהספרים, ולראות איך הם נראים לי בתור א. בוגרת ב. פמיניסטית. קראתי כמה ספרים של ג´והנה לינדסי וג´וד דוורו מחדש, ולמרבה הזוועה, מה שפעם נראה לי פיסגת הרומנטיקה, פתאום נראה לי בחלקו כרצף של כפיה מינית עד אונס. בחלקם הוא אונס אותה בלילה, ומגלה זאת רק בבוקר, מה שלא מפריע להם להתאהב אח"כ, ובחלקם היא אומרת לא, הוא ממשיך בכח, ובסופו של דבר היא מתרצה ועובר המסר שזה הדבר הנכון לעשות. עלי לציין כי ג´וד דוורו עברה את זה בערך פי אלף יותר בכבוד מג´והנה לינדסי, אם כי גם שם היה פה ושם כבוד מפוקפק ביותר. בחלק מהספרים של ג´והנה לינדסי ממש חשתי בחילה מול קטעים שנראים כמו שיר הילל לאונס או כפיה, כי מה זה משנה מה היא אומרת. מה דעתכם/ן בנוגע למסרים בחלק מהספרים האלה? איזה השפעה יש לזה על התפיסות שלנו אח"כ? הרי אני נחשפתי לרומן הרומנטי שנים לפני החבר הרציני הראשון. ויש גילאים בהם כולן מנסות ולו חלק מהספרים, כלומר זה לא בדיוק כמו שאני אקרא את זה עכשיו אחרי כמה מערכות יחסים, ואגיד, "נו באמת", זה יותר כמו שטיפת המוח של סינדרלה ושאר אגדות כשאנחנו עוד קטנים וחסרי יכולת התגוננות על נסיכות במצוקה ונסיכים שמצילים. וזה לא בדיוק שאני אקרא ספר מדע בדיוני, ואגיד, אין באמת חייזרים שהשתלטו על הנשיא, כי ברור שזה מופרך. מדובר במה שאמור ליצג פחות או יותר מציאות בין בני זוג. אני שמה קישור להודעה בפורום בינו לבינה שזעזעה אותי לפני כמה ימים. בקריאה הראשונה התחלחלתי, בקריאה השניה, תוסיפו כמה מילות תואר בנוגע לזרועות מסוקסות, ושדיה הרכים, ותקבלו סצנה מתוך רומן רומנטי. אין לי תשובות כרגע, אבל מה דעתכם/ן?
בחטיבה עד גיל 16 לערך, קראתי המוני רומנים רומנטיים (ג´וד דוורו, שירלי באסבי, ג´והנה לינדסי, סנדרה בראון, ושאר לא מזוהות). לפני כחודשיים התפנה לי זמן, וחשבתי לחזור ולקרוא בהפרש של תשע שנים כמה מהספרים, ולראות איך הם נראים לי בתור א. בוגרת ב. פמיניסטית. קראתי כמה ספרים של ג´והנה לינדסי וג´וד דוורו מחדש, ולמרבה הזוועה, מה שפעם נראה לי פיסגת הרומנטיקה, פתאום נראה לי בחלקו כרצף של כפיה מינית עד אונס. בחלקם הוא אונס אותה בלילה, ומגלה זאת רק בבוקר, מה שלא מפריע להם להתאהב אח"כ, ובחלקם היא אומרת לא, הוא ממשיך בכח, ובסופו של דבר היא מתרצה ועובר המסר שזה הדבר הנכון לעשות. עלי לציין כי ג´וד דוורו עברה את זה בערך פי אלף יותר בכבוד מג´והנה לינדסי, אם כי גם שם היה פה ושם כבוד מפוקפק ביותר. בחלק מהספרים של ג´והנה לינדסי ממש חשתי בחילה מול קטעים שנראים כמו שיר הילל לאונס או כפיה, כי מה זה משנה מה היא אומרת. מה דעתכם/ן בנוגע למסרים בחלק מהספרים האלה? איזה השפעה יש לזה על התפיסות שלנו אח"כ? הרי אני נחשפתי לרומן הרומנטי שנים לפני החבר הרציני הראשון. ויש גילאים בהם כולן מנסות ולו חלק מהספרים, כלומר זה לא בדיוק כמו שאני אקרא את זה עכשיו אחרי כמה מערכות יחסים, ואגיד, "נו באמת", זה יותר כמו שטיפת המוח של סינדרלה ושאר אגדות כשאנחנו עוד קטנים וחסרי יכולת התגוננות על נסיכות במצוקה ונסיכים שמצילים. וזה לא בדיוק שאני אקרא ספר מדע בדיוני, ואגיד, אין באמת חייזרים שהשתלטו על הנשיא, כי ברור שזה מופרך. מדובר במה שאמור ליצג פחות או יותר מציאות בין בני זוג. אני שמה קישור להודעה בפורום בינו לבינה שזעזעה אותי לפני כמה ימים. בקריאה הראשונה התחלחלתי, בקריאה השניה, תוסיפו כמה מילות תואר בנוגע לזרועות מסוקסות, ושדיה הרכים, ותקבלו סצנה מתוך רומן רומנטי. אין לי תשובות כרגע, אבל מה דעתכם/ן?