יצאתי עם אחד כזה, זה נמשך כמה חודשים בודדים והתפוצץ
ולהלן הסיבות:
1. כל מה שהעסיק את מוחו במהלך היום היה לא יותר מאשר- "איזה אימון אני עושה היום? כתפיים? רגליים?" , "כמה חלבונים כבר צרכתי היום?" , "כמה שעות אני צריך לישון הלילה", "נגמר לי הגיינר, אני חייב לקנות" וכן הלאה.
2. הוא היה גרוע במיטה וזה עניין די ידוע, באדיבילדינג מגביר סיכויים לאימפוטנציה- מוכח אמפירית.
3. הוא יצא איתי רק בגלל המראה החיצוני שלי, כן, גם אני מתאמנת וגם אני מקפידה על מראה חיצוני, אבל יש לי עוד המון דברים להציע מלבד זה, והוא לא טרח להכיר אותי , הסתפק בעטיפה.
4. בשלב מסוים המראה שלו הפסיק למשוך אותי בכלל, זה לא טבעי, זה משורטט מדי, זה מעניק מראה גוצי , דיספרופורציה, בקיצור - נראה כמו שרק, חסר רק לצבוע אותו בירוק.
5. הוא היה מדבר תמיד רק על זה, רק על כושר, תזונה וכיוצא בזאת.
6. הוא לא יכל להרשות לעצמו להנות מהחיים, לשתות פה ושם, לבלות, חי במסגרת של משטר קפדני ונוקשה של חוקים מטופשים.
7. כל מי שמבלבל בשכל על כמה שזה בריא זה בולשיט אחד ענק, מדובר באורח חיים לא בריא ולא שיט.
8. הקטע הזה שהם חייבים להסיר שיער מכל הגוף, מכף רגל ועד הראש, ואז במיטה אני מרגישה כאילו אני שוכבת עם תחת של תינוק מרוב שהוא חלק, זה לא גברי, זה לא סקסי.
זה לא סקסי, זה לא יפה, כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל אבל בדרך כלל מדובר בגברים עם אייקיו די נמוך ואינטילגנציה רגשית עוד יותר נמוכה, גברים מאוד שטחיים ורדודים , יש לי ידיד אחד כזה והשם ישמור, אין כל כך מה לעשות איתו, אין הרבה על מה לדבר איתו והוא מדבר שטויות על גבי שטויות.
אני לא רוצה לכליל חלילה, אני בטוחה שיש מקרים שסותרים את הסטטסטיקה אבל יש המון סיבות למה קשרים עם אחד כזה נועדו לכישלון ולמה נשים לא אוהבות את זה.
חשוב לציין שכאשר נכנסתי למערכת יחסים עם אחד כזה, בהחלט נתתי לו את מירב ההזדמנויות לנסות לשבור את הסטיגמה, רציתי להוכיח שזה כן אפשרי להיות מאושרת עם אחד כזה, אך לצערי, הוא רק חיזק והצדיק את הסטיגמה וזה עצוב. וחבל. מצטערת אם פגעתי...הצגתי את דעתי בנושא בעיקר לאור העובדה שחוויתי קשר עם אחד כזה,
אני בהחלט אוהבת שרירים וגוף מוצק ובנוי יפה לגבר, אוהבת שהם מתאמנים, אוהבת שיש מעט קוביות בבטן, ברור, מי לא? החבר הנוכחי שלי, עמו אני כבר שנתיים פלוס , נראה ככה. כל המוסיף גורע.
אבל , שכל אחד יבחר לו את סגנון החיים שלו, איש איש באמונתו יחיה.
לסיכום, בעיניי ולטעמי האישי, כל דבר יפה בגבול הטעם הטוב, זה כמו שבחורה רזה מדי זה כבר גורם לה לאבד מהחן שלה, שמנה מדי גם כנ"ל, חזה גדול מדי זה כבר הופך להיות מכוער, כנ"ל גם לגבי שרירים, כל דבר נועד להיות במידה, כשזה עובר את הגבול האדום זה כבר מרתיע, לא מושך ורחוק מלהיות מושלם.
להתאמן ולהקפיד על תזונה נכונה זה מעולה ומבורך אך להפוך את זה לאובססיה? שרירים זה יפה אבל למה להפוך לסמל של הרב בריח?