בנימה אישית
- פותח הנושא KallaGLP
- פורסם בתאריך
מעברים ואתגרים
קאלה, הצעד שעשיתם כמשפחה הוא מאד אמיץ בעיקר בהתחשב בלוח הזמנים הקצר והתקופה הראשונה של ההסתגלות עם ההגעה. מה שאני כן רואה בתוך הסיפור הזה, ובעיקר לגבי הבת המאומצת שהגיבה הכי קשה לרעיון, הוא משהו שהרבה פעמים אנחנו שוכחים או נמנעים ממנו כהורים באופן טבעי. חווית ההתגברות. לתת לילדים לחוות את הקושי, לתמוך בהם במהלכו כשהם כמעט טובעים בו ואז לראות אותם עוברים את ההתגברות ומה שזה עושה להם ולערך העצמי שלהם. ההכרה ביכולות שלהם להתגבר היא אחת המתנות הכי חשובות שהורים יכולים לתת לילדים ואחת הקשות ביותר לתת כהורים שבתחושה הראשונית שלנו אנחנו תמיד רוצים להגן עליהם.
אני בהחלט מקווה שהזמן יביא איתו יותר ויותר דברים טובים לכולכם. כל הכבוד ובהצלחה.
קאלה, הצעד שעשיתם כמשפחה הוא מאד אמיץ בעיקר בהתחשב בלוח הזמנים הקצר והתקופה הראשונה של ההסתגלות עם ההגעה. מה שאני כן רואה בתוך הסיפור הזה, ובעיקר לגבי הבת המאומצת שהגיבה הכי קשה לרעיון, הוא משהו שהרבה פעמים אנחנו שוכחים או נמנעים ממנו כהורים באופן טבעי. חווית ההתגברות. לתת לילדים לחוות את הקושי, לתמוך בהם במהלכו כשהם כמעט טובעים בו ואז לראות אותם עוברים את ההתגברות ומה שזה עושה להם ולערך העצמי שלהם. ההכרה ביכולות שלהם להתגבר היא אחת המתנות הכי חשובות שהורים יכולים לתת לילדים ואחת הקשות ביותר לתת כהורים שבתחושה הראשונית שלנו אנחנו תמיד רוצים להגן עליהם.
אני בהחלט מקווה שהזמן יביא איתו יותר ויותר דברים טובים לכולכם. כל הכבוד ובהצלחה.
תודה רבה, גילעד
אכן, לחוות קשיים זהו חלק בלתי נמנע מהחיים של כולנו, אם נרצה או לא, ולא נוכל לגונן על ילדינו מפניהם לנצח. חשוב שילמדו להתמודד כל עוד אנחנו שם לתמוך בהם. ובכל זאת, התחושה שאתה, כהורה, גרמת לקושי המסוים הזה, שהיה ביכולתך למנוע, בכל זאת כרוכה ברגשי אשם מסוימים, אפילו אם בתוך תוכו ההורה מבין שלטווח ארוך זה יכול להיות לטובה ולהביא תועלת לילד.
באשר לתגובה של הבת, אני מאמינה שזה מאוד מתאים לאישיות שלה. אנשים טמפרמנטיים מאוד מטבע הדברים מגיבים בצורה קיצונית וסוערת יותר מאחרים, בין אם מדובר בשמחה או בעצב. אין להם בעיה לעבור במהירות ממצב של דיכאון ויאוש למצב של התלהבות ואופוריה ולהפך. בהתחשב באופייה של הבת, המעברים האלה אמורים להיות צפויים, אך העוצמה שלהם בכל זאת עדיין מדי פעם מצליחה להפתיע אותנו.
אגב, דבר אחד מעניין מאוד ששכחתי לציין - אולי נראה שתגובות הילדים הביולוגיים היו יחסית מאופקות יותר כלפי חוץ, אך דווקא הם שילמו את המחיר הגבוה יותר בבריאותם. שניהם, ובמיוחד הבן, עברו תקופה לא פשוטה של מחלות שונות ומשונות הרבה מעבר למה שהיינו רגילים בארץ. הבן גם סבל מסתם עייפות עד כדי חוסר רצון להתעורר ולקום מהמיטה, וזה גם סוג של דיכאון כנראה. אני נוטה להאמין שהסטרס השפיע עליהם והחליש את ההתנגדות החיסונית שלהם. לעומת זאת, הבת המאומצת לא חלתה כלל במהלך התקופה הזו, אולי בזכות זה שהחצינה יותר את תגובותיה והוציאה את כל הרגשות השליליים החוצה ברגע שצצו. לפעמים זה בריא יותר מאשר לשמור אותם בפנים.
אכן, לחוות קשיים זהו חלק בלתי נמנע מהחיים של כולנו, אם נרצה או לא, ולא נוכל לגונן על ילדינו מפניהם לנצח. חשוב שילמדו להתמודד כל עוד אנחנו שם לתמוך בהם. ובכל זאת, התחושה שאתה, כהורה, גרמת לקושי המסוים הזה, שהיה ביכולתך למנוע, בכל זאת כרוכה ברגשי אשם מסוימים, אפילו אם בתוך תוכו ההורה מבין שלטווח ארוך זה יכול להיות לטובה ולהביא תועלת לילד.
באשר לתגובה של הבת, אני מאמינה שזה מאוד מתאים לאישיות שלה. אנשים טמפרמנטיים מאוד מטבע הדברים מגיבים בצורה קיצונית וסוערת יותר מאחרים, בין אם מדובר בשמחה או בעצב. אין להם בעיה לעבור במהירות ממצב של דיכאון ויאוש למצב של התלהבות ואופוריה ולהפך. בהתחשב באופייה של הבת, המעברים האלה אמורים להיות צפויים, אך העוצמה שלהם בכל זאת עדיין מדי פעם מצליחה להפתיע אותנו.
אגב, דבר אחד מעניין מאוד ששכחתי לציין - אולי נראה שתגובות הילדים הביולוגיים היו יחסית מאופקות יותר כלפי חוץ, אך דווקא הם שילמו את המחיר הגבוה יותר בבריאותם. שניהם, ובמיוחד הבן, עברו תקופה לא פשוטה של מחלות שונות ומשונות הרבה מעבר למה שהיינו רגילים בארץ. הבן גם סבל מסתם עייפות עד כדי חוסר רצון להתעורר ולקום מהמיטה, וזה גם סוג של דיכאון כנראה. אני נוטה להאמין שהסטרס השפיע עליהם והחליש את ההתנגדות החיסונית שלהם. לעומת זאת, הבת המאומצת לא חלתה כלל במהלך התקופה הזו, אולי בזכות זה שהחצינה יותר את תגובותיה והוציאה את כל הרגשות השליליים החוצה ברגע שצצו. לפעמים זה בריא יותר מאשר לשמור אותם בפנים.
תמיד יותר בריא להוציא
מאשר לשמור בפנים. אני בכלל לא מופתע לגבי ההשפעות של הסטרס.
בקשר לאשמה ההורית. זה משהו שכולנו צריכים ללמוד לחיות איתו. לנו יש בדיחה משפחתית לגבי תכנית חיסכון לפסיכולוג כשהילדים יגדלו ויאשימו אותנו בכל מה שקרה להם לאורך החיים
יחד עם זה, לא מחליף הורות בשום דבר אחר עם כל האתגרים של זה
מאשר לשמור בפנים. אני בכלל לא מופתע לגבי ההשפעות של הסטרס.
בקשר לאשמה ההורית. זה משהו שכולנו צריכים ללמוד לחיות איתו. לנו יש בדיחה משפחתית לגבי תכנית חיסכון לפסיכולוג כשהילדים יגדלו ויאשימו אותנו בכל מה שקרה להם לאורך החיים
Noga Lavie
New member
זו תופעה מוכרת, דרך אגב
הרבה אנשים חווים מחלות שונות ומשונות בשנה הראשונה להגירה. חלק מזה הוא מתח נפי המתלווה להרירה, אך חלק מזה הוא הכרות עם גרסאות חדשות של פגעים פיזיים. מי שכבר חווה הגירה אחת, אפילו בילדותו, מתמודד טוב יותר עם הגירה נוספת. (הנאמר אינו מ ידע מבוסס מחקר, אלא מבוסס על שנות גלישה בפורומי מהגרים.)
הרבה אנשים חווים מחלות שונות ומשונות בשנה הראשונה להגירה. חלק מזה הוא מתח נפי המתלווה להרירה, אך חלק מזה הוא הכרות עם גרסאות חדשות של פגעים פיזיים. מי שכבר חווה הגירה אחת, אפילו בילדותו, מתמודד טוב יותר עם הגירה נוספת. (הנאמר אינו מ ידע מבוסס מחקר, אלא מבוסס על שנות גלישה בפורומי מהגרים.)
ראשית, בהחלט מסכימה
שמדובר בשילוב בין חיידקים ווירוסים לא מוכרים ומערכת חיסונית מוחלשת כתוצאה מסטרס. אגב, אני חוויתי הגירה בילדותי, בערך בגילה של בתי הקטנה (10), ואני זוכרת עד היום את הקושי והסטרס שחוויתי בתקופה הראשונה, אבל אני לא בטוחה שזה מקל עליי בהגירה הנוכחית. גם אני הייתי חולה עכשיו לא מעט, אגב, כולל חום גבוה שנדיר מאוד שיש לי.
שמדובר בשילוב בין חיידקים ווירוסים לא מוכרים ומערכת חיסונית מוחלשת כתוצאה מסטרס. אגב, אני חוויתי הגירה בילדותי, בערך בגילה של בתי הקטנה (10), ואני זוכרת עד היום את הקושי והסטרס שחוויתי בתקופה הראשונה, אבל אני לא בטוחה שזה מקל עליי בהגירה הנוכחית. גם אני הייתי חולה עכשיו לא מעט, אגב, כולל חום גבוה שנדיר מאוד שיש לי.
Noga Lavie
New member
מאוד מעודד
לא רק שטוב לשמוע על חוויותיכם, ועל כך שדברים הולכים ומסתדרים, אלא גם באופן אישי יותר.
בשש-שבע שנים אחרונות אוריאל הניח את הקריירה שלו בצד (גם אם המשיך לעבוד ללא שוב עיכובים). בתחילה לקראת האימוץ, ועם בוא זיו כשאני נמצאת בסביבות 12 שעות מחוץ לבית, עיקר הטיפול היומיומי נפל עליו. עכשיו, חמש שנים לאחר בואה של זיו, כשאני כבר כמעט שנה נמצאת הרבה יותר בבית, זה נראה הזמן המתאים לחדש את התפתחות הקריירה שלו, ולא רק מעמד דרך מאמרים.
הבעיה שזה בעיקר אומר מעבר למקום חדש. אז כרגע אין משהו ספציפי העומד על הפרק, אך זה מרחף באוויר. לקחנו את זיו לטיולון בזק באנגליה, ובמהלך הביקור בישראל אוריאל טיפטף לה שקיימת אפשרות שהוא יצטרך לעבור למקום אחר ולא להיות זמין ביומיום. (אנו רוצים שלא משנה מה, היא תשאר עד סוף כיתה ג' לפחות בכיתתה, כדי שידיעת קרוא וכתוב הפלמית שלה תתבסס, ואיננו רואים אותה מבוססת מספיק כעת). זיו, כצפוי, לא קיבלה זאת בברכה.
אך באמת שזה לא יהיה נתון לשיקולה, ואם אוריאל ימצא משהו שיראה לו טוב ושווה קשיים, היא תאלץ להתמודד איתם. אמנם היא שונה באופייה מבתך, אך מאוד מעודד לקרוא על ההשתפרות, דווקא כשאנו נמצאים בצומת החלטות שכזה.
לא רק שטוב לשמוע על חוויותיכם, ועל כך שדברים הולכים ומסתדרים, אלא גם באופן אישי יותר.
בשש-שבע שנים אחרונות אוריאל הניח את הקריירה שלו בצד (גם אם המשיך לעבוד ללא שוב עיכובים). בתחילה לקראת האימוץ, ועם בוא זיו כשאני נמצאת בסביבות 12 שעות מחוץ לבית, עיקר הטיפול היומיומי נפל עליו. עכשיו, חמש שנים לאחר בואה של זיו, כשאני כבר כמעט שנה נמצאת הרבה יותר בבית, זה נראה הזמן המתאים לחדש את התפתחות הקריירה שלו, ולא רק מעמד דרך מאמרים.
הבעיה שזה בעיקר אומר מעבר למקום חדש. אז כרגע אין משהו ספציפי העומד על הפרק, אך זה מרחף באוויר. לקחנו את זיו לטיולון בזק באנגליה, ובמהלך הביקור בישראל אוריאל טיפטף לה שקיימת אפשרות שהוא יצטרך לעבור למקום אחר ולא להיות זמין ביומיום. (אנו רוצים שלא משנה מה, היא תשאר עד סוף כיתה ג' לפחות בכיתתה, כדי שידיעת קרוא וכתוב הפלמית שלה תתבסס, ואיננו רואים אותה מבוססת מספיק כעת). זיו, כצפוי, לא קיבלה זאת בברכה.
אך באמת שזה לא יהיה נתון לשיקולה, ואם אוריאל ימצא משהו שיראה לו טוב ושווה קשיים, היא תאלץ להתמודד איתם. אמנם היא שונה באופייה מבתך, אך מאוד מעודד לקרוא על ההשתפרות, דווקא כשאנו נמצאים בצומת החלטות שכזה.
טוב שאתם אחרי...
אני יודעת שילדים מאומצים אמורים לחוות קושי גדול יותר במעברים, אבל זה מאד סובייקטיבי. האמת? הייתי שומרת בזכרון שלי את האפשרות שלילדה עלול להיות קושי גדול יותר, פשוט כדי להיות ערנית ולשים לב. מעבר לזה- מאומצת או לא מאומצת, הייתי מתמקדת בעזרה, בהקלה. טוב שעברתם את הטלטלה הראשונית והתחלתם ביצירת שיגרה.
אני יודעת שילדים מאומצים אמורים לחוות קושי גדול יותר במעברים, אבל זה מאד סובייקטיבי. האמת? הייתי שומרת בזכרון שלי את האפשרות שלילדה עלול להיות קושי גדול יותר, פשוט כדי להיות ערנית ולשים לב. מעבר לזה- מאומצת או לא מאומצת, הייתי מתמקדת בעזרה, בהקלה. טוב שעברתם את הטלטלה הראשונית והתחלתם ביצירת שיגרה.
תודה, משתפרת.
אכן, ואני בהחלט לוקחת את הדברים לתשומת לבי, וכפי שכתבתי אני לא משלה את עצמי שלא יהיו משברים ורגעי שפל בהמשך הדרך, ולא רק אצלה, כמובן. האמת, אני לא בטוחה אם ובאיזו מידה הדברים קשורים לאימוץ דווקא או לאופי מולד, או לשילוב בין השניים, ולא בטוחה שניתן להפריד ולהבחין או שזה בכלל משנה. בחיי השגרה, שלא בכתיבה בפורום הזה, אני לא רואה בה בת "מאומצת" לעומת ילדים אחרים, שהם "ביולוגיים". זה מינוח שאני מאמצת במיוחד לכתיבה בפורום. מבחינתי כולם ילדיי, כל אחד עם התכונות האישיות שלו, לטוב ולרע, והיא לא יורת או פחות מיוחדת מהיתר. לכל ילד ולכל אדם יש אישיות ייחודיות משלו (ולפעמים גם נסיבות חיים שמשפיעות), ויש להתחשב בכך ולהתאים את הטיפול והסיוע הניתן ברגעי קושי לדרישות הספציפיות של כל ילד.
אכן, ואני בהחלט לוקחת את הדברים לתשומת לבי, וכפי שכתבתי אני לא משלה את עצמי שלא יהיו משברים ורגעי שפל בהמשך הדרך, ולא רק אצלה, כמובן. האמת, אני לא בטוחה אם ובאיזו מידה הדברים קשורים לאימוץ דווקא או לאופי מולד, או לשילוב בין השניים, ולא בטוחה שניתן להפריד ולהבחין או שזה בכלל משנה. בחיי השגרה, שלא בכתיבה בפורום הזה, אני לא רואה בה בת "מאומצת" לעומת ילדים אחרים, שהם "ביולוגיים". זה מינוח שאני מאמצת במיוחד לכתיבה בפורום. מבחינתי כולם ילדיי, כל אחד עם התכונות האישיות שלו, לטוב ולרע, והיא לא יורת או פחות מיוחדת מהיתר. לכל ילד ולכל אדם יש אישיות ייחודיות משלו (ולפעמים גם נסיבות חיים שמשפיעות), ויש להתחשב בכך ולהתאים את הטיפול והסיוע הניתן ברגעי קושי לדרישות הספציפיות של כל ילד.
קאלה יקרה
זאת נשמעת התארגנות ממש מדהימה של כל המשפחה ,בערך מרגע להרגע.
נשמע גם שהיית מאד מאד פעילה בתפקיד מכיל מרגיע מזין ומכוון בזמן הראשוני הרגיש בדירה הצפופה.וממשיכה בתפקיד של אמא ורעיה מאד טובה.
אני חושבת שלא כולם יודעים להתארגן כך,גם אם מונחת לפיתחם הצעה מפתה.
שינויים בשיגרת החיים,על אף כל הקשיים והחרדות הכרוכים בהם,יכולים להיות גם מרעננים ובונים.ישר כח ו....אל תשכחי גם את עצמך.כדי להמשיך להיות ככה בשביל כולם את חייבת גם משהו לעצמך...ובטח תמצאי משהו כזה בארץ האפשרויות חוץ מזה שעולם הדמיון שלך [שנרמז בחתימה] הולך ביחד איתך לכל מקום על פני הגלובוס...
ח י ב ו ק!!
זאת נשמעת התארגנות ממש מדהימה של כל המשפחה ,בערך מרגע להרגע.
נשמע גם שהיית מאד מאד פעילה בתפקיד מכיל מרגיע מזין ומכוון בזמן הראשוני הרגיש בדירה הצפופה.וממשיכה בתפקיד של אמא ורעיה מאד טובה.
אני חושבת שלא כולם יודעים להתארגן כך,גם אם מונחת לפיתחם הצעה מפתה.
שינויים בשיגרת החיים,על אף כל הקשיים והחרדות הכרוכים בהם,יכולים להיות גם מרעננים ובונים.ישר כח ו....אל תשכחי גם את עצמך.כדי להמשיך להיות ככה בשביל כולם את חייבת גם משהו לעצמך...ובטח תמצאי משהו כזה בארץ האפשרויות חוץ מזה שעולם הדמיון שלך [שנרמז בחתימה] הולך ביחד איתך לכל מקום על פני הגלובוס...
ח י ב ו ק!!
תודה רבה, חייכנית יקרה.
ההתארגנות באמת נעשתה בקצב מטורף ועד שלא נמצאים בתוך זה לא ניתן בכלל לדמיין כמה דברים צריך לעשות כדי לסגור תקופת חיים במקום אחד ולפתוח תקופה חדשה במקום אחר. לא פעם במהלך כל התהליך הייתה לי תחושה שאני לא מתמודדת מספיק טוב עם הכל ושמישהו אחר יכול היה לעשות זאת טוב יותר. גם כיום יש רגעים שבהם אני כועסת על עצמי ומרגישה שיכולתי להתמודד עם דברים מסוימים בצורה יותר מוצלחת או לא לעשות עניין מדברים מסוימים. אני מניחה שאין מזה מנוס... בסופו של דבר, אני מניחה שכשנמצאים במצב שמחייב פעולה לכאן או לכאן, רובנו מסוגלים לאסוף את עצמנו ולעשות את הנדרש, גם אם המחיר האישי שכל אחד מאיתנו ישלם על כך יהיה שונה.
באשר לעצמי - את בהחלט צודקת. למזלי, את עבודת העריכה של כתב העת אני עושה בהתנדבות ולכן יכולה להמשיך בכך גם מכאן, וזה מאוד חשוב ועוזר שיש תעסוקה משמעותית כזו. כמו כן, כל ענייני משחק התפקידים ממשיכים גם כאן, בשינויים קלים.
ההתארגנות באמת נעשתה בקצב מטורף ועד שלא נמצאים בתוך זה לא ניתן בכלל לדמיין כמה דברים צריך לעשות כדי לסגור תקופת חיים במקום אחד ולפתוח תקופה חדשה במקום אחר. לא פעם במהלך כל התהליך הייתה לי תחושה שאני לא מתמודדת מספיק טוב עם הכל ושמישהו אחר יכול היה לעשות זאת טוב יותר. גם כיום יש רגעים שבהם אני כועסת על עצמי ומרגישה שיכולתי להתמודד עם דברים מסוימים בצורה יותר מוצלחת או לא לעשות עניין מדברים מסוימים. אני מניחה שאין מזה מנוס... בסופו של דבר, אני מניחה שכשנמצאים במצב שמחייב פעולה לכאן או לכאן, רובנו מסוגלים לאסוף את עצמנו ולעשות את הנדרש, גם אם המחיר האישי שכל אחד מאיתנו ישלם על כך יהיה שונה.
באשר לעצמי - את בהחלט צודקת. למזלי, את עבודת העריכה של כתב העת אני עושה בהתנדבות ולכן יכולה להמשיך בכך גם מכאן, וזה מאוד חשוב ועוזר שיש תעסוקה משמעותית כזו. כמו כן, כל ענייני משחק התפקידים ממשיכים גם כאן, בשינויים קלים.
קאלה
באמת תהיתי מה קרה איתכם ואיך המעבר הגדול עבר כל כך בשקט כאן בפורום. אני לא חושבת שמישהו צריך להסס לכתוב חויות חיוביות או שליליות רק בגלל "מה יגידו" הקוראים בפורום. חבל שזאת התחושה, אם כי אני בהחלט מבינה מהיכן היא מגיעה.
והכי חשוב - טוב לקרוא שהמעבר שלכם הצליח למרות הקשיים, תיהנו מהתקופה הזאת ומהחויות שמחכות לכם בדרך.
באמת תהיתי מה קרה איתכם ואיך המעבר הגדול עבר כל כך בשקט כאן בפורום. אני לא חושבת שמישהו צריך להסס לכתוב חויות חיוביות או שליליות רק בגלל "מה יגידו" הקוראים בפורום. חבל שזאת התחושה, אם כי אני בהחלט מבינה מהיכן היא מגיעה.
והכי חשוב - טוב לקרוא שהמעבר שלכם הצליח למרות הקשיים, תיהנו מהתקופה הזאת ומהחויות שמחכות לכם בדרך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.