בעיה כואבת....מאוד!
שלום לכולם! הסיפור שלי הוא קצת ארוך, ואני גם ככה כבר בקושי ראוה בעיניים או מזיזה את אצבעות, אבל זה נורא חשוב לי אז אני אעשה את זה בכל זאת! בתקווה שזה יעזור בצורה כלשהי. אוקיי, אז ככה. יש לי חתול כבר שלוש שנים (ביום ראשון הקרוב) והוא גם בן 3. חתול רחוב רגיל, לא מגזע כלשהו. הבעיה איתו שהוא שוקל 12 קילו. שזה המון, אני יודעת. לפני כשבוע לקחנו אותו לוטרינר לאחר שהוא לא עשה קקי יותר משבוע. הרופא החליט עשות לו חוקן. בעקבות החוקן הוא שלשל המון והקיא ממש ממש הרבה. חזרנו איתו הביתה לאחר זמן מה ויום למחרת ראינו שהוא מאוד רדום, לא אוכל ולא שותה ובקושי מסתכל, התקשרנו לרופא והוא אמר להביא אותו דחוף מחשש להתייבשות. הבאנו אותו,חיברו לו אינפוזיה, אבל הבעיה התבררה כהרבה יותר רצינית. עשו לו ביוכימיה, שזה בדיקת דם והתברר שמצב הכליות והכבד שלו מאוד לא טוב, שאר הדברים- כולסטרול, אנמיה, לבלב, הכל בסדר הבעיה העיקרית היא עם הכבד והכליות. בעקבות העצירות שנמשכה יותר משבוע הרופא אמר שכל האוכל שהצטבר במשך השבוע הזה חייב היה ללכת לאנשהו והוא כנראה נתקע עכשיו במעי הגס, שאותו צריך לנתח כדי לשחרר את הסתימה, אב ניתוח במצב שלו הוא בלתי אפשרי משום שהוא כל כך שמן, והגוף שלו לא יעמוד בהרדמה, הוא אמר שיש רק עשרה אחוזים שהוא יתעורר מן ההרדמה הזו. מיום שלישי הוא נמצא רק על אינפוזיה ובקושי מסתכל עלינו, ההורים שלי מוכנים להוציא כל סכום שיידרש על מנת שהוא יבריא. הרופאים אומרים שאסור לוותר, צריך לתת לו הרבה זמן כי זה תהליך ארוך על מנת לשקם את פעילות הכבד שלו. אז כעת הם נותנים למערכת לחזור לעצמה כדי שהכבד יתחיל לייצר שוב חלבונים (למדתי כבר את כל ההסברים שלו בעל פה). בינתיים כל הצוואר שלו מנופח והוא נראה נורא. אני כבר שבוע בבכי בלתי מופסק, ממש בוכה בלי הפסקה כי החתול הזה הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני לא רואה את החיים שלי בלעדיו! אני באמת כבר לא יודעת מה לחשוב, ככה גם כל המשפחה שלי, אנחנו מפחדים שהרופאים סתם מושכים את הזמן כדי לסחוט כספים, אבל מצד שני, איך אפשר? הרי הם רופאים מבחירה ולא סתם רופאים, אלא רופאים של חיות, איזה אינטרס יש להם לעשות את זה? הם אומרים שאם לא הייה לו סיכוי הם לא היו משאירים אותו שם, אבל אסור לוותר וצריך להיות אופטימים, אנחנו נמצאים איתו שם ממש הרבה ובאים לעודד אותו ולהיות איתו, אבל הוא כל הזמן רדום ומטושטש. הוא עושה פיפי כמו שצריך ולפעמים גם שותה לבד, אבל לא אוכל. הרופא רוצה שירזה ולכן הוא מעניק לו את המינימום שנדרש כדי להתקיים. מה עושים? תעזרו לי, למיצי ולמשפחה שלי בבקשה. אני מאוד אודה אם אנשים שמבינים בזה יענו. תודה מראש אורית
שלום לכולם! הסיפור שלי הוא קצת ארוך, ואני גם ככה כבר בקושי ראוה בעיניים או מזיזה את אצבעות, אבל זה נורא חשוב לי אז אני אעשה את זה בכל זאת! בתקווה שזה יעזור בצורה כלשהי. אוקיי, אז ככה. יש לי חתול כבר שלוש שנים (ביום ראשון הקרוב) והוא גם בן 3. חתול רחוב רגיל, לא מגזע כלשהו. הבעיה איתו שהוא שוקל 12 קילו. שזה המון, אני יודעת. לפני כשבוע לקחנו אותו לוטרינר לאחר שהוא לא עשה קקי יותר משבוע. הרופא החליט עשות לו חוקן. בעקבות החוקן הוא שלשל המון והקיא ממש ממש הרבה. חזרנו איתו הביתה לאחר זמן מה ויום למחרת ראינו שהוא מאוד רדום, לא אוכל ולא שותה ובקושי מסתכל, התקשרנו לרופא והוא אמר להביא אותו דחוף מחשש להתייבשות. הבאנו אותו,חיברו לו אינפוזיה, אבל הבעיה התבררה כהרבה יותר רצינית. עשו לו ביוכימיה, שזה בדיקת דם והתברר שמצב הכליות והכבד שלו מאוד לא טוב, שאר הדברים- כולסטרול, אנמיה, לבלב, הכל בסדר הבעיה העיקרית היא עם הכבד והכליות. בעקבות העצירות שנמשכה יותר משבוע הרופא אמר שכל האוכל שהצטבר במשך השבוע הזה חייב היה ללכת לאנשהו והוא כנראה נתקע עכשיו במעי הגס, שאותו צריך לנתח כדי לשחרר את הסתימה, אב ניתוח במצב שלו הוא בלתי אפשרי משום שהוא כל כך שמן, והגוף שלו לא יעמוד בהרדמה, הוא אמר שיש רק עשרה אחוזים שהוא יתעורר מן ההרדמה הזו. מיום שלישי הוא נמצא רק על אינפוזיה ובקושי מסתכל עלינו, ההורים שלי מוכנים להוציא כל סכום שיידרש על מנת שהוא יבריא. הרופאים אומרים שאסור לוותר, צריך לתת לו הרבה זמן כי זה תהליך ארוך על מנת לשקם את פעילות הכבד שלו. אז כעת הם נותנים למערכת לחזור לעצמה כדי שהכבד יתחיל לייצר שוב חלבונים (למדתי כבר את כל ההסברים שלו בעל פה). בינתיים כל הצוואר שלו מנופח והוא נראה נורא. אני כבר שבוע בבכי בלתי מופסק, ממש בוכה בלי הפסקה כי החתול הזה הוא הדבר הכי חשוב לי בחיים ואני לא רואה את החיים שלי בלעדיו! אני באמת כבר לא יודעת מה לחשוב, ככה גם כל המשפחה שלי, אנחנו מפחדים שהרופאים סתם מושכים את הזמן כדי לסחוט כספים, אבל מצד שני, איך אפשר? הרי הם רופאים מבחירה ולא סתם רופאים, אלא רופאים של חיות, איזה אינטרס יש להם לעשות את זה? הם אומרים שאם לא הייה לו סיכוי הם לא היו משאירים אותו שם, אבל אסור לוותר וצריך להיות אופטימים, אנחנו נמצאים איתו שם ממש הרבה ובאים לעודד אותו ולהיות איתו, אבל הוא כל הזמן רדום ומטושטש. הוא עושה פיפי כמו שצריך ולפעמים גם שותה לבד, אבל לא אוכל. הרופא רוצה שירזה ולכן הוא מעניק לו את המינימום שנדרש כדי להתקיים. מה עושים? תעזרו לי, למיצי ולמשפחה שלי בבקשה. אני מאוד אודה אם אנשים שמבינים בזה יענו. תודה מראש אורית
