בעיה פסיכולוגית קשה..

[שחר 247]

בעיה פסיכולוגית קשה..

שלום לכולם, סיפור אישי, קצת ארוך, מקווה שתוכלו לעזור.. אני לקוי שמיעה (ברמה בינונית - עמוקה), בן 28. לא כל חיי הייתי כך, בשנים האחרונות עקב חשיפה מרובה לרעש, נפגעו עצביי השמיעה שלי. יש לי 2 מכשירי שמיעה, ללא המכשירים אני חייב להסתכל על השפתיים של המדבר שמולי (עם הזמן למדתי לקרוא שפתיים ברמה כזו שאני יכול לצפות בתוכניות בטלויזיה בלי קול בכלל), אינני מצליח להבין דיבור מבעד לקירות /חדרים שכנים - רק הדהודים, על דיבורית בסלולארי אין מה לדבר כי זה נשמע כאילו שמו יותר מידי "באס" ופחות מידי "TREBLE". המכשירים שיש לי מצויינים - "סימנס", דיגיטלי 16 ערוצים, ITC, מתואמים ביניהם, עם סינון רעשים, שומע איתם מדהים, בקיצור כל מה שלקויי שמיעה יכול לבקש (לפי מה שהבנתי מה"טיולים" בפורום). הבעיה: ללכת איתם בפומבי!!! כן, אני יודע, תגידו אל תשים על הסביבה וכו' וכו', הלוואי וזה היה כזה פשוט. כיום אני עובד במקום שאמנם יש בו מודעות גבוהה מאוד לנכויות וכאלה, חבריי לעבודה יודעים על הבעיה שלי, (אבל "לא מדברים על זה..."). הבעיה התחילה לדעתי כאשר הגעתי לראיון עבודה עם המכשירים (בניסיון הקודם, לפני הנוכחית) ודחו אותי, אמנם בטענה שאני לא מתאים מפאת גילי, אבל לי זה היה נראה כאילו זה מפאת טמטומו של המראיין... לראיון בעבודה הנוכחית כבר הלכתי ללא המכשירים וכמובן שהתקבלתי. בעבודתי הנוכחית אני עובד עם קהל רחב מאוד, גם קשר יומיומי עם עשרות עובדים קבועים וגם פגישות אקראיות עם מוזמנים שאיני מכיר. לא פעם אמרתי לעצמי "זהו!! היום אני הולך עם המכשירים!!" אבל עצם המחשבה על תגובות ה"חברים" לעבודה (במשרד ובשטח), גורם לי לרדת מזה מהר מאוד. לראות אדם מבוגר או נער שכל חייו השתמש במכשירי שמיעה נער והסובבים אותו מכירים אותו עם כך זה "לגיטימי" אבל בגילי, אחרי שכולם בעבודה ובחיי הפרטיים (כולל המשפחה של אישתי...), מכירים אותי ללא מכשירי שמיעה...קצת קשה לי.. כמו שכתבתי בכותרת ההודעה - "בעיה פסיכולוגית קשה" - זה ברור לי שהבעיה היא אצלי, ומקווה שלא פגעתי באחרים בגישה הזו, כי יש שיגידו "כל הפוסל במומו פוסל" כלומר אם אני חושב על אחרים כך שהם בעלי דעות קדומות ולא מקבלים את האחר בחברה - אז גם אני כזה. זה לא נכון, הבעיה היא אחרת לגמרי - אצלי בראש. זהו, רציתי לשתף, מקווה שתוכלו לייעץ לי איך לנהוג ולפעול ויצירתיות תעזור פה... ואם הגעתם עד כאן - תודה רבה!! שחר

 

[moran f]

יש גבול ליצירתיות

ההחלטה היא בהחלט צעד ראשון חשוב. מה שאמרת דווקא נשמע לי מאוד נכון - ההנחה שאנשים לא יקבלו אותךעם מכשירים בהחלט יכולה להיות קשורה ליכולתך לקבל פגמים שונים אצל אחרים. זה לא בהכרח נכון, אבל כדאי לחשוב על זה ברצינות (ם עצמך). למה בעיניך זה לא לגיטימי להתחיל ללכת עם מכשירי שמיעה בגילך ה"מופלג"? הדחיה בראיון העבודה יכולה להיות קשורה להרבה ברים - המכשירים הם רק אפשרות אחת. לא כל פעם שלא מקבלים מישהו לעודה זה בגלל נכות כלשהי. ניסית לדבר על זה עם אנשים? במקום "טיפול בהלם", אולי כדאי להתחיל בלשנות את הגישה של "יודעים אבל לא מדברים על זה". אולי אם תדבר עם אנשים על זה תגלה שמבחינתם זה בכלל לא משנה. אגב, לא תמיד שמים לב למכשירים בתוך האוזן. ניסית ללכת איתם ולראות אם מישהו בכלל שם לב? פתרון שעובד גם עם בעיות מבניות קשות של האוזן החיצונית הוא פשוט לגדל שיער. אגב, משהו שיכול להיות מענין הוא מה שסיפרת על הגורם לפגיעה בשמיעה שלך. חשבת אולי לפעול בכיוון של הגברת המודעות לנזקי רעש? זו יכולה להיות דרך קצת שונה לתת לעצמך את הלגיטימציה שאתה מחפש. מה שלא תעשה - בהצלחה.

 

[שחר 247]

ראשית, תודה על

התגובה המהירה, שנית בהמשך לשאלתך, אני בהחלט מתעסק עם הגברת המודעות בעבודה בסביבה רועשת, בין אם זה לחייב את העובדים שלי בשימוש באטמי אוזניים כשהם עובדים באירועים בקרבת רמקולים מפלצתיים ובין אם פה ושם להעיר לאנשים שהם עלולים לדפוק לעצמם את האוזניים. אבל מצדם זה נראה כאילו אני דואג להם מעצם היותי המעסיק והאחראי שלהם, או סתם כי אני נחמד ודואג, אבל בטח שלא בגלל הלקות שלי. ושוב תודה.

 

[moran f]

למען האמת

חשבתי גם על מקומות מחוץ לסביבת העבוד שלך (ואני מודה שאני מבינה מהודעתך שאתה דואג לעובדים בגלל הלקות שלך ולא כי אתה מעסיק אחראי ומתחשב - אני מקווה שאני טועה). ז לא בהכרח יעזור - יש אנשים שזה מרתיע אותם. אבל יש אחרים להם משהו כזה יכול לעזור בהתמודדות שלהם.

 

[שחר 247]

וואו

לא חשבתי שאני אצטרך להיזהר בדבריי ולבחור את מילותיי בקפידה...: ) בואי נעשה סדר : מחוץ למקום העבודה שלי - תני לי קודם להתעסק עם מקום העבודה ואז אחשוב אם לפרוץ החוצה. מעסיק אחראי ומתחשב - יש ה ר ב ה מעבר בדאגה לעובדים וזכויותיהם אולי אני לא המעסיק הכי נחמד בעולם אבל בהחלט דואג לזכויותיהם הסוציאליות ותנאי העבודה של העובדים שתחת אחריותי ובסביבתי. בין השאר ובדגש על בריאותם!!!!(ובכלל זה השמיעה שלהם). כתבתי בהודעה הקודמת שזה נשמע כמו "כל הפוסל במומו פוסל" אבל אני חייב לחדד ולהדגיש כי אני לא כזה, אין לי בעיה עם נכים / חריגים / לקויים כאלה ואחרים ואינני מתכוון לפרט מי ובאיזה אופן מבין עובדיי וחבריי לעבודה כאלה. הבעיה היא שלדעתי אם פעם היה מבייש להסתובב עם משקפיים!!(כן גם זה היה פעם) וקראו לך "משקפופר" ואילו היום זה אפילו "אין", והיום לאט לאט רמת המודעות לנכים "קשים" , מרותקים לכיסאות גלגלים או דומיהם, עולה. אזי שמכשירי שמיעה וחרשות / לקות שמיעה עדיין אינה ברמה מספיק גבוהה שבה אני יכול להרגיש בנח להשתמש במכשירים. עכשיו את עלולה להגיד "אז תעשה משהו..." אבל אני אתן לך לומר את זה ...: ) המשך ערב נעים.

 

[moran f]

אם אתה יודע מה אני אגיד, למה לדבר?

אני לא אתן לך או לא אתן לך כלום - ההחלטה היא החלטה שלך. ביקשת רעיונות, אתה מוזמן לעשות איתם מה שבא לך. אני לא רוצה פירוט של כל האנשים עם הלקויות הפיזיות והאחרות שעובדים אצלך. בעיני זה לא מוכיח הרבה, כי לכולם יש לפעמים מחשבות אוטומטיות שהם לא היו רוצים לחשוב, והם מתעלמים מהן כמיטב יכולתם, אבל המחשבות שם. מעבר לכך - כבר אמרתי שההסבר לא בהכרח נכון אבל כדאי לא לפסול אותו על הסף. בעיני זה כן משהו שחשוב לחשו עליו עם עצמך. אני לא מתכוונת להגיד לך לעשות משהו. אני חושבת שאתה צריך לעשות מה שנוח לך - אם כרגע הבעיה שלך לא מספיק חמורה בשביל להתגבר על המחשבה שלך שיש בכך בושה, אתה יכול פשוט לא ללכת איתם. אם זה מספיק מפריע לך - תמצא את הדרך שלך להתגבר על הבושה שאתה מרגיש (כן, בכוונה עתיד ולא ציווי - כי אני חושבת שכשזה מספיק חשוב מתגברים, בדרך זו או אחרת).

 

[שחר 247]

לפחות צדקתי??

והיית צריכה לחשוב על משהו אחר כי "גנבתי" לך את המילים? די נו : )

 

[moran f]

לא

 

[צלף]

אל תשפוט את חברך עד שתגיע למקומו

אני אמנם כבד שמיעה (ירידה עמוקה) מלידה אבל אני יכול לחוש באופן בלתי אמצעי את כל מה שאתה אומר... כולל הבעיה של מעמד בהחברה ובעבודה, ואני די בטוח כמו שאתה חש שזה גובה מימך מחיר אישי כבד כל יום ויום שאתה נאלץ לשחק את מה שאינך... ובכלל אי אפשר להסתיר בעיה כזאת לאורך ימים, פה ושם תפספס משפט ופה ושם מילה חשובה לא תשמע.. בסוף כולם ינחשו מה הבעיה שלך... הייתי מציע לך להתחיל המשפחה של אישתך, וחבירך הקרובים, להתחיל עם מכשירי שמיעה מהסוג i.t.e - כלומר מכשירי שמיעה בתוך האוזניה, ולספר שהתגלתה לך בעיית ירידה בשמיעה - ואני כרגע בודק איך מכשירי שמיעה אלו עוזרים לי, תתפלא יתכן שלא ישימו לב למכשירי שמיעה אלו - היום הבריות הולכות אם כל מיני קישקושים באוזן החל מעגילים וכלה באוזניות BLUETOOTH לנגנים ולסלולרים.... אחרי שכולם בחוג הידידים שלך התרגלו, וגם אתה התרגלת למעמדך החדש כבעל קשיים מסוימים בשמיעה, תוכל לעשות את אותו דבר גם בעבודה שלך , אותו הפטנט, לא לזמזם על DB ופורמים ללקויי שמיעה וארגון בקול

אלא שיש לך בעיה מסוימת והמליצו לך לנסות מכשיר שמיעה ולראות אם זה עוזר, ואתה לא צריך להצהיר על זה , אלא רק לדבר אם ישאלו אותך, בסוף כולם יתרגלו, ובטח יראו שאתה מתפקד יותר טוב, (כי בטוח שמו לב שאתה לא שומע לפעמים)... ותתפלא כן יודעים מה זה כבדי שמיעה, היום כבדי שמיעה אינם

(וגם חרשים לא) - פעולות של ואודות כבדי שמיעה וארגון בקול ושירת האדם מתפרסמות ברבים. וגם עיצות איך לדבר עם כבד שמיעה וההתנדבות שלהם לצבא ועוד...

 

[רחלי דרורי נשר]

שחר...

מרגישה בין דבריך את תסכולך וכאבך שאינך מסוגל להרכיב מכשירי השמיעה בפומבי והינך מודע שזה מפריע לאיכות חייך ולעבודתך ולתקשורת שלך בכלל עם הסובבים אותך. המודעות שלך לסבלך הנגרם בשל בעיה פסיכולוגית קשה ( מצא חן בעיניי שהגדרת כך את הבעיה שלך ) היא כבר חצי הדרך שלך לפתרון, תתעודד! מה דעתך לנסות ולהרכיסב את מכשירי השמיעה שעה קבועה אחת ביום בביתך, כשהנך לבד ואין רואה ואין צופה בך. תתמיד להסתכל בעצמך בראי ותאמר לעצמך שמכשירי השמיעה הם כמו משקפיים. בשלב הבא ( רק אתה תחליט מתי מגיע השלב הבא ) תרכיב אותם פעם בשבוע במפגש המשפחתי ותדמיין בכל פעם שאתה מרכיב מעין תכשיטים לקישוט. לאט לאט תרכיב את מכשירי השמיעה שלך גם בנוכחות שנים - שלושה מחבריך הקרובים אליך ביותר. כעת תוכל לצאת עם מכשירי השמיעה לרחוב בחברת בני משפחתך וחבריך שכבר ראו אותך איתם ואתה מרגיש איתם בנוח. לאט לאט תפנים שהשד לא נורא כל כך... ומי שמתעניין תענה שאילו האוזניים השניות שלך שאינך יכול בלעדיהן. ותגיד בחיוך שאתה יכול להוריד את ה'אוזניים' שלך מתי שאינך רוצה לשמוע משהו... הומור עצמי מאד עוזר בהתמודדות הנוגעת לדימוי העצמי! ולבסוף כשתגיע עם ה'אוזניים' השניות שלך לעבודתך, אולי ליבך יפעום תחילה בפראות ותזיע, תרגיש שכמעט אתה 'עושה' במכנסיים, אך יהיה לך האומץ לכך אחרי כל השלבים הקודמים. תופתע לראות שהחבר'ה דווקא יפרגנו לך ויגידו לך שסופסופ קיבלת שכל וכעת אפשר לדבר איתך כמו שצריך, יהיו כאלה שלא יתייחסו ותרגיש שלחינם חששת וובזבזת זמן כה רב בניסיונות סרק להתגבר על בושתך ופחדיך... וכמובן שיהיו כאלה שיתעלמו במופגן ממכשירי השמיעה שלך, מתוך מבוכה וחשש לפגוע ברגשותיך. הכי טוב יהיה להסביר להם ישירות את משמעות מכשירי השמיעה שלך עבורך ואולי אף תפרסם מכתב פנייה אל כלל העובדים בעבודתך, בו תסביר את בעית השמיעה שלך והתמודדותך איתה בצירופ כללים ' איך לדבר עם החרשים'. ו... כן, תמיד יהיו 'נשמות טובות' ולפעמים דווקא במקום ובזמן לא צפויים שאולי ילעגו למראה מכשירי השמיעה שלך, רק תרחם עליהם ותגיד להם שאתה מרגיש שהם חרשים יותר ממך, אם הם לא מסוגלים 'לשמוע' אותך בלב שלהם... ( הכוונה לחוסר הרגישות שלהם לזולת, אישית אני תמיד אומרת שעדיף להיות חרשת באוזניים, מאשר להיות חרשת בשכל ). יצאה כזו 'מגילה'... מקווה שעזרתי לך במשהו. להבהרה אני חרשת מגיל אפס, אך אני 'שומעת' את הכאב והתסכול שלך ומנסה לעזור לך. בהצלחה ורק בלב שמח תמיד!

 

[LITAL200666]

היי שחר..

תראה אני באמת מעומק ליבי מבינה על מה אתה מדבר,ואת תסכולך אני עצמי התביישתי מכיתה א' עד בגרות להסתובב עם מכשירים ואם כבר הסתובבתי הייתי מסתירה מחבריי לכיתה..אני מביאה לך כאן דוגמא חלק מהחיי..היו פעמים רבות שהייתי מתביישת להסתובב עם מכשירים בפומבי ואז היו מקרים כאלה שאנשים,או חבריי לכיתה מדברים אליי ואני חשבתי ששמעתי אותם על מה הם מדברים ועונה להם משהו אחר לגמרי וזה היה קורה הרבה! בבוא הזמן ראיתי שאנשים פשוט מסתכלים כאל מישהי מפגרת שלא שומעת כלום ושוב אני מזכירה לך לא ראו עליי מכשרים לא ידעו שאני כבדת שמיעה... למה אני מספרת לך את זה? כי אם תפסיק להרכיב מכשירים בעבודה במיוחד שאתה עובד כמעסיק ובעבודה עם קהל רחב ורב לא יהיה לך קל בכלל! בבוא הזמן כשתראה שלא קל לך לא נפשית לא מנטלית ולא מבחינת שמיעה כל זמן יעלו לך מחשבות בראשך "איפה מכשירים כשאני צריך אותם"!?! .."אני זקוק להם" לאט לאט בהדרגה הבעיה פסיכולוגית שלך תרד ... אתה חייב לעלות את בטחון שלך, אם אתה חושב יותר מידי על אחרים "בעלי קדומות" אז מן הסתם אתה לא מקבל את עצמך לא חשבת על זה?! אני אישית מרכיבה 1 או 2 מכשירים וממש לא מזיז לי מה חושבים עליי!!אתה יודע למה??כי אני בלי מכשירים לא יכולה ואני לאט לאט בהדרגה קיבלתי בגאווה את בעית לקות שמיעה שלי ולא מתביישת בו ..אם הייתי מתביישת אז הייתי משדרת את זה החוצה וכך היתי מקבלת יחס שאני שונה

 

[M r s S m i t h]

שלום לך שחר../images/Emo13.gif

סתם שתדע כשהייתי קטנה-בגן, נורא התביישתי שיש לי מכשירי שמיעה, עד רגע שבו החלטתי לזרוק אותם מהחלון. וכמובן שזה לא מומלץ

אני בעצמי מרגישה מוזר כשאני אוספת שיערי בימים מסויימים כשמתחשק לי, כי אז חוטפת מבטים מוזרים מהולכים ושבים ברחובות. אך אחרי זמן רב עם התמודדות , פשוט התחלתי לשים פס עליהם. מיהם בכלל?..כל עוד אני שומעת את העולם הזה, ומבינה אנשים..אז העולם נפלא פי אלף ומה איכפת לי מאחרים בכלל? מה שהייתי עושה במקומך זה לשים מכשיר אחד..ואז אחרי כמה זמן תשים עוד מכשיר. ואם הם ישאלו או יעירו משו על זה..תענה להם שזה משו אישי- שהיית חייב לשים את זה. לא צריך לספר יותר מידי..רק לאלו שהם מאד קרובים אלייך כמו חברים ומשפחה- ברור שצריך להסביר ולהגדיל מודעות. אם לא תעשה סיפור גדול מזה, אז גם הם לא. מי שאתה זה מה שאתה חושב שהם חושבים עלייך.

 

[Kanish]

היי שחר

עוד תגובה אחת לצרף לאוסף הנאה שנוצר עבורך... אמנם אני עצמי לא סבלתי מאותה בעיה (יש מספיק דברים אחרים לסבול מהם) בין השאר כי בלי מכשירי השמיעה פשוט אינני שומעת ואני לא מוכנה לשלם את המחיר הזה, אבל אני מבינה למה כוונתך - קרובי משפחה שלי שאיבדו שמיעה עם הגיל התביישו להרכיב מכשירים למרות שנהגו להרצות לי כשהייתי קטנה כמה זה חשוב. אם שאלתי "רגע, מה עם מה שנהגת להגיד לי?" ענו לי "אני זה לא את". זה מקרה המדגים את האימרה שאפשר להביא את הסוס אל המים אבל לא להכריח אותו לשתות - רק אתה יכול להחליט מתי ואיפה להרכיב מכשירים. יש שני דברים שאולי אתה יכול לעשות, אם הם נראים לך במקום: א. להצטרף לקבוצה חברתית של אנשים המרכיבים מכשירי שמיעה באזור מגוריך. תתפלא עד כמה סתם מפגש חברתי יכול לעזור להרגשה העצמית בדברים האלה: כבר הכרתי אנשים שפשוט לא הרכיבו את המכשירים שלהם עד שדרך סדרת מפגשים עברו תהליך של קבלה עצמית והתמודדות עם המצב. ארגון כמו 'בקול' יכול לקשר אותך עם קבוצה מתאימה. מעבר לעניין 'ה-ב-ע-י-ה' זה גם סתם נחמד לפגוש אנשים חדשים ולהינות מקצת פעילות חברתית כמו טיול או משהו. ב. לשאול את עצמך אם תוכל להתקדם במקום העבודה שלך בלי לשמוע דברים שעם המכשירים אתה כן שומע אותם. האם אתה מוכן לשלם את המחיר המלא של המנעות מקצת הרגשה לא נעימה? האם למשל לאדם שלא נראה כמו דוגמן תמליץ לעולם לא ללכת לבריכה או לים? ובדוגמא הזו מדובר רק בהנאה אישית - במקרה שלך מדובר אולי בהכנסה, במעמד חברתי ואישי, וכמובן בהרבה הערכה עצמית. אם אנשים רואים אותך כקצת מטומטם כי אינך שומע אותם בסוף גם לך יהיה קשה לראות את עצמך באור חיובי. כדאי לשקול זאת כנגד מידת אי הנעימות (שברובה אינה מעוגנת במציאות).

 

[שחר 6 2]

פשוט תענוג ../images/Emo24.gif

אני ממש שמח לראות שיש פה אנשים טובים שעוזרים - ואתם בהחלט עוזרים. Kanish , קבוצת חברתית...נשמע רעיון מעניין מאוד, האמת שכלל לא חשבתי על האופציה הזו (וכנראה שזה רק אומר שאני לא היחידי). רחלי, נראה לי שבאמת אני אנסה בעצמי להתרגל לזה שהמכשירים שם, אולי אז זה באמת ייראה לי טיבעי ויהיה לי יותר נח להיחשף עם זה, לגבי הומור עצמי - משהו מוזר, אני בהחלט בעל חוש הומור (טוענים ידידיי) ובהחלט יודע גם "לרדת" על עצמי ולשתף פעולה כשזה במקום, אבל משום מה על זה אני לא יודע אם אצליח ולא יודע למה... אז שוב המון

לכם, ואשמח ברשותכם להצטרף לקהילה הזו (פיזית וטכנית אני כבר בפנים לא?

) כאן בפורום. שחר

 

[black_magic]

חוצמזה..

תלמד שפת סימנים זה כייף תלמד גם חברים קרובים שלך בעבודה שפת סימנים תוכלו לרכל על כולם מבלי שאפאחד ידע חיחיחי

 

[נופו המטורפת]

ברוך הבא לקהילתנו הקטנה והחמודה

יש לי פתרון ממש פשוט בשבילך! פשוט תקום בבוקר תשים את המכשיר ותלך איתו כל היום ובערב תהיה בהלם מזה שעברת את היום ולא קרה לך כלום אבל מה שבטוח, תמיד תקבל תגובות למראה היצור המוזר שנח לו בתוך האוזן שלך ואני מבינה אותך, אתה מתבאס שיסתכלו על זה ויחשבו שאתה בעצמך יצור מוזר... אבל אין מה לעשות נגד זה (חוץ מלגדל רעמה שתסתיר את המכשיר) קיצור, תתמודד ואם אתה לא מצליח, תמשיך להתסתובב בלי מכשיר כי לפי מה שאני מבינה אתה מסתדר בלעדיו, אבל! אם תמשיך להתסתובב בלי מכשיר, השמיעה שלך תתנוון ותרד אז בוא נראה מה יותר טוב- לאבד את השמיעה או לקבל תגובות על המכשיר?????? מקווה שתעשה את ההתחלטה הנכונה והיא ללכת עם המכשירים ולשמוע כמו בנאדם נורמלי!!!

 

[אמיר335]

מזכיר לי את עצמי בחטיבת ביניים.../images/Emo13.gif

ביסודי גילו את בעיית השמיעה במקרה בגיל 10. ואיכשהו שם אחרי הרבה מאבקים הסכמתי לשים את המכשירים..

בחטיבת ביניים - שלוש שנים - לא שמתי אותם כי לא "היה נעים" רק כשהייתי חוזר הביתה מביהס רק אז הייתי שם אותם. התוצאה שכמעט העיפו אותי מביהס בכיתה ט

לא רק בגלל השמיעה אבל גם

. ומכיתה י ועד היום אני עם המכשירים. להגיד לך שזה קל תמיד בכל מקום? זה לא. אבל תצטרך לגדל עור של פיל ולשים XXX על כולם. זה תלוי רק בך. לא קל מסכים תנסה גם להתייעץ בפורום פסיכולוגיה - הוא בטח יגיד שבעיית השמיעה היא רק תסמין וכד'

אבל אולי יתן לך איזה טיפ או שניים.

 

[snogal]

גם עבורי זו אותה בעיה

בטח אני אחזור על דברים שנאמרו כבר. אני מעט מבוגר ממך, וגם לי זו התנסות ראשונה עם מכשירי שמיעה. (למעשה היום זה היום הראשון שאני מנסה אותם) צר לי מאד שההתנסויות שלך עם מקומות העבודה היו כאלו. חשבתי שדווקא בגילאים מבוגרים יותר, לא יתעוררו בעיות מיוחדות והמודעות של אנשים לצורך במכשיר שמיעה גדל ועל כן כבר לא יעשו מזה עניין גדול. זה קצת גורם לחשש מראיונות עתידים. אני דווקא אחשוש מאד מהגעה לראיון ללא מכשיר שמיעה כיוון שאני יודע שאז אפסיד חלק גדול מהשאלות. (ובראיון האחרון שהייתי בו נאלצתי מהמראיין לחזור על השאלות וזה היה לא נעים בכלל). לגבי החברים, אני יודע שמהחברים שלי אני מקבל רק פרגון (כולל דחיפה בדיעבד להקדים את רכישת המכשיר). גם לי בקרוב תהיה ה"חויה" הראשונה של הרכבת המכשיר בפורום קצת יותר גדול מהבית, זה בטח יקח קצת זמן להתרגל , אבל מאמין שבסוף זה יהיה בסדר. (אין לי ממש ברירה). אני הייתי חושב שצריך להרגיל את האנשים הקרובים למכשיר אפילו מראש. לכן כשהם יראו אותך עם המכשיר, המבוכה הראשונית לא תהיה. ועם האחרים יבוא הבטחון. בכל מקרה לא הייתי מוותר על המכשיר רק בגלל זה. שיהיה לך המון בהצלחה.

 

[אסף בר1]

שתה כמה כוסות וודקה לפני שאתה יוצא

זה עוזר להפיג כמה דברים בסביבה עד כדי כך שאפילו תהיה אדיש לעמוד חשמל, יראה לך בן אדם הכי נחמד. אם לא, תעשה ניתוח השתלת שיער למכשיר... זה עובד במיוחד עם מכשירים קרחים אל תדאג פורים מתקרב. וואלה איך לא חושבים על זה, מכשירים מסרטנים לא?!... מנסים להרוג אותנו!!! חחחח לאט אבל בחוכמה

רק לא הבנתי איך חמותך לא קולטת שאתה לקוי שמיעה?! זה כמו בסרטים מגלים אחרי שנים שהמשפחה רוצחת סידרתית. טוב נו.. לכולנו יש סודות... קיצר, יש לך את כל הסיבות ללבוש מכשיר שמיעה

 

[שחר 247]

חמותי יודעת ..

התכוונתי למעגל הרחוק יותר, הגיסים שלי וכאלה