בעיה
- פותח הנושא לי שני
- פורסם בתאריך
אולי בתפוז?
בחדרים אני לא יודע, אבל מסר פרטי לאחד מכותבי הפורומים (אם את יודעת תדלגי): כשאת פותחת הודעה, מופיעות לך בשורה שמיתחת להודעה כמה אופציות, אחת מהן "שלח מסר לכותב/ת ההודעה". את לוחצת, נפתח לך חלון, את כותבת מסר ולוחצת על ה"שלח" למטה. אותו דבר, אם תלחצי על כל שם של אחד/ת מאיתנו, יפתח לך הכרטיס האישי, ושם מצד ימין יש אופציה "שלח מסר". (כן אני יודע, מדברים איתך בלשון זכר, תפוזסקסיסטים) עכשיו - לפני שאת שולחת, ביחוד אם זו הודעה ארוכה, תשחירי את כל הטקסט עם העכבר, תעשי Ctrl+C כדי שתעתיקי אותה. כי בחצי המקרים התוצאה של "שלח" היא הודעת שגיאה. וזאת אומרת שמפלצת ההודעות בלעה אותה. במקרה כזה אין בררה אלא לפתוח שוב חלון, ואם עשית ctrl+C את יכולה לעשות Ctrl+V והודעתך תשוב לתחיה (חוץ משורת הנושא), ותוכלי לנסות שוב. בהצלחה והמון חיבוקים!
בחדרים אני לא יודע, אבל מסר פרטי לאחד מכותבי הפורומים (אם את יודעת תדלגי): כשאת פותחת הודעה, מופיעות לך בשורה שמיתחת להודעה כמה אופציות, אחת מהן "שלח מסר לכותב/ת ההודעה". את לוחצת, נפתח לך חלון, את כותבת מסר ולוחצת על ה"שלח" למטה. אותו דבר, אם תלחצי על כל שם של אחד/ת מאיתנו, יפתח לך הכרטיס האישי, ושם מצד ימין יש אופציה "שלח מסר". (כן אני יודע, מדברים איתך בלשון זכר, תפוזסקסיסטים) עכשיו - לפני שאת שולחת, ביחוד אם זו הודעה ארוכה, תשחירי את כל הטקסט עם העכבר, תעשי Ctrl+C כדי שתעתיקי אותה. כי בחצי המקרים התוצאה של "שלח" היא הודעת שגיאה. וזאת אומרת שמפלצת ההודעות בלעה אותה. במקרה כזה אין בררה אלא לפתוח שוב חלון, ואם עשית ctrl+C את יכולה לעשות Ctrl+V והודעתך תשוב לתחיה (חוץ משורת הנושא), ותוכלי לנסות שוב. בהצלחה והמון חיבוקים!
נורה גרינברג
New member
סוף מעשה במחשבה תחילה
ה"יציאה החוצה" (coming out) היא אחד הפרקים הרגישים והחשובים בתהליך ההתמודדות של אדם טרנסג'נדר עם רגשות המגדר שלו. רבים מאתנו פועלים מתוך דחף הנובע מבדידות, מחרדה, מאיפוריה נוכח הגילוי שבהתוודעות לרגשות האמיתיים, מהערכה בלתי מציאותית של תגובות הזולת, וחושפים עצמם לאנשים הקרובים אליהם בלי שהם או יקיריהם עברו הכנה מספקת. כדי שתצליח ותשתלב כחלק הרמוני בתהליך השינוי וההבניה של הזהות החדשה, היציאה החוצה זקוקה לניהול נכון. מרבית הטרנסג'נדרים בתחילת הדרך אינם מסוגלים כלל לנהל תהליך כזה, ועל כן הם עושים שגיאות קשות, שהתוצאה שלהן עלולה להיות החרפת מתחים וקונפליקטים משפחתיים, התנכרות, דחיה, עוינות, לחצים להפסקת התהליך ועוד צרות הדורשות השקעת אנרגיה והעלולות להסיט את האדם מלהתרכז במשימה החשובה שבפניו. במרוצתנו לשתף את יקירינו במה שעובר עלינו, אנו שוכחים להתחשב ברושם שהדבר עלול לעשות עליהם, ובצורך שלהם להסתגל לרעיון שעלול להיות להם סטיגמתי, טראומתי ומאיים. תהליך השינוי משמעו שגם הסביבה הקרובה של האדם הטרנסג'נדר צריכה להשתנות, והשינוי הזה דורש זמן, רגישות וחוכמה. אנו שוכחים שאחרי השיחה הגורלית יש מחר, ומחרתיים, וחיים שלמים ששני האנשים הקרובים, זה שמתמודד עם רגושתיו וזה שהוא חלק מסביבתו, צריכים להמשיך לחיות. אנו נוטים להתרכז ברגע הגילוי, בלי לחשוב על ההמשך, על המעמסה והשבר שאנו עלולים להטיל על אהובינו, ועל יכולתם או חוסר יכולתם ללוות אותנו ולתמוך בנו בתהליך שעובר עלינו. אהובינו יכולים להיות לנו למקור תמיכה והצלה, אבל גם עלולים להפוך לאיום ולמקור מצוקה נוסף, שלא לדבר על הכאב שאנו עלולים לגרום להם. על כן, את היציאה החוצה יש לתכנן היטב, להתחשב ברגישויות של הסביבה ובמצב שלנו, בוודאי אם עוד לא "התחלנו בתהליך" (יהא אשר יהא פירוש הביטוי הזה). לא מדובר בהסתרת דברים מהאנשים האהובים עלינו, אלא בהגנה על עצמנו ועליהם בשלבים רגישים ובלתי יציבים בתהליך. אין חוקים במשחק הזה של התמודדות עם רגשות מגדר ויציאה החוצה. הכלל הוא: סוף מעשה במחשבה תחילה. הייתי מציעה לך להתייעץ עם אדם בעל ידע ונסיון לפני נקיטה בצעד הגורלי הזה, שממנו באמת אין חזרה והוא עשוי לשנות את כל נסיבות חייך וחיי אהוביך, לטוב או לרע. נורה
ה"יציאה החוצה" (coming out) היא אחד הפרקים הרגישים והחשובים בתהליך ההתמודדות של אדם טרנסג'נדר עם רגשות המגדר שלו. רבים מאתנו פועלים מתוך דחף הנובע מבדידות, מחרדה, מאיפוריה נוכח הגילוי שבהתוודעות לרגשות האמיתיים, מהערכה בלתי מציאותית של תגובות הזולת, וחושפים עצמם לאנשים הקרובים אליהם בלי שהם או יקיריהם עברו הכנה מספקת. כדי שתצליח ותשתלב כחלק הרמוני בתהליך השינוי וההבניה של הזהות החדשה, היציאה החוצה זקוקה לניהול נכון. מרבית הטרנסג'נדרים בתחילת הדרך אינם מסוגלים כלל לנהל תהליך כזה, ועל כן הם עושים שגיאות קשות, שהתוצאה שלהן עלולה להיות החרפת מתחים וקונפליקטים משפחתיים, התנכרות, דחיה, עוינות, לחצים להפסקת התהליך ועוד צרות הדורשות השקעת אנרגיה והעלולות להסיט את האדם מלהתרכז במשימה החשובה שבפניו. במרוצתנו לשתף את יקירינו במה שעובר עלינו, אנו שוכחים להתחשב ברושם שהדבר עלול לעשות עליהם, ובצורך שלהם להסתגל לרעיון שעלול להיות להם סטיגמתי, טראומתי ומאיים. תהליך השינוי משמעו שגם הסביבה הקרובה של האדם הטרנסג'נדר צריכה להשתנות, והשינוי הזה דורש זמן, רגישות וחוכמה. אנו שוכחים שאחרי השיחה הגורלית יש מחר, ומחרתיים, וחיים שלמים ששני האנשים הקרובים, זה שמתמודד עם רגושתיו וזה שהוא חלק מסביבתו, צריכים להמשיך לחיות. אנו נוטים להתרכז ברגע הגילוי, בלי לחשוב על ההמשך, על המעמסה והשבר שאנו עלולים להטיל על אהובינו, ועל יכולתם או חוסר יכולתם ללוות אותנו ולתמוך בנו בתהליך שעובר עלינו. אהובינו יכולים להיות לנו למקור תמיכה והצלה, אבל גם עלולים להפוך לאיום ולמקור מצוקה נוסף, שלא לדבר על הכאב שאנו עלולים לגרום להם. על כן, את היציאה החוצה יש לתכנן היטב, להתחשב ברגישויות של הסביבה ובמצב שלנו, בוודאי אם עוד לא "התחלנו בתהליך" (יהא אשר יהא פירוש הביטוי הזה). לא מדובר בהסתרת דברים מהאנשים האהובים עלינו, אלא בהגנה על עצמנו ועליהם בשלבים רגישים ובלתי יציבים בתהליך. אין חוקים במשחק הזה של התמודדות עם רגשות מגדר ויציאה החוצה. הכלל הוא: סוף מעשה במחשבה תחילה. הייתי מציעה לך להתייעץ עם אדם בעל ידע ונסיון לפני נקיטה בצעד הגורלי הזה, שממנו באמת אין חזרה והוא עשוי לשנות את כל נסיבות חייך וחיי אהוביך, לטוב או לרע. נורה
תגובה
תודה, אבל אני באה מבית מאוד גברי ומאוד משכיל כל המשפחה שלי רואה בי גבר האחים שלי חושבים שאני "זיין" כי אני בחור שנראה טוב וכריזמטי ואמא שלי היא בן אדם שאני רחוקה מימנה שנות אור היא בן אדם סטריוטיפי גזעני ולגדול בפרקסיס כזה זה מאוד בעיתי לאדם כמוני גם בגלל שיש בי הרבה קודים של גברים וגם בגלל שאין סיכוי שהם יוכלו לקבל הם בטח יחשבו שזה בדיחה מה גם כאשר אני באזור שלה9
תודה, אבל אני באה מבית מאוד גברי ומאוד משכיל כל המשפחה שלי רואה בי גבר האחים שלי חושבים שאני "זיין" כי אני בחור שנראה טוב וכריזמטי ואמא שלי היא בן אדם שאני רחוקה מימנה שנות אור היא בן אדם סטריוטיפי גזעני ולגדול בפרקסיס כזה זה מאוד בעיתי לאדם כמוני גם בגלל שיש בי הרבה קודים של גברים וגם בגלל שאין סיכוי שהם יוכלו לקבל הם בטח יחשבו שזה בדיחה מה גם כאשר אני באזור שלה9
נורה גרינברג
New member
"אין סיכוי"
לי, "הם לעולם לא יקבלו אותי" וכיוצא בזה, הן תגובות אופיינית לטרנסג'נדרים בשלבים המוקדמים של התהליך. לכן אמרתי שבשלב זה האדם אינו מסוגל כלל לנהל את התהליך. כדאי שתדעי, לפחות למען סבר את האוזן בשלב זה, שבפועל, כולם מקבלים בסופו של דבר, והשאלה היא רק אחרי כמה זמן, באיזו מידה של השלמה, ואחרי כמה כאב ופגיעה הדדית. שלשת המשתנים האלה -זמן, מידת הקבלה וכמות הנזק והסבל- אינם כוחות היוליים של הטבע. הם ניתנים לשליטה ולניהול. חשבי מעט: אלפי אנשים עוברים את התהליך הזה בכל העולם מדי שנה, ורק אצלך נגזר שלעולם לא יקבלו אותך? ראיתי בימי חלדי כבר מקרים רבים, קשים, מזעזעים, שבהם האהבה התחלפה פתאום בייאוש, באכזריות ובפגיעה הדדית נוראה, רק כיוון שאנשים לא ידעו לנווט את התהליך בדרך הנכונה. ועם כל זאת, גם במקרים האלה, בסופו של דבר הייתה השלמה. קל לומר "אין סיכוי, הם לעולם לא יקבלו אותי". זה כאילו פותר אותך מאחריות. זהו, אין מה לעשות. כך זה נגזר, את אומרת. זכרי רק שמי שנמצא בתוך התהליך לא תמיד רואה את הדברים במידת האיזון והאובייקטיביות הנכונה, וכי הפחד עלול לטשטש את ראייתנו. מה שנראה לך ברור ומובן מאליו איננו אלא צילם של הפחד ושל חוסר הנסיון. בדרך שבה את הולכת עכשיו הלכו כבר רבים לפניך, וגם הם אמרו "הם לעולם לא יקבלו אותי". הם שילמו על הייאוש הזה במשנה כאב, עד שהמשפחה קיבלה אותם. תהליך הקבלה מצד ההורים עשוי להיות ארוך וקשה. זו דרך חתחתים, זרועה סכנות. לכן, כדאי לגשת אליה בזהירות ובחוכמה. זהו תהליך שצריך לתזמן אותו נכונה ביחד עם שאר מרכיבי התהליך, ובעיקר ביחד עם בירור הרגשות שלך. כדאי שתתייעצי עם מי שיוכל לעזור לך, כי זו דרך שבה אסור לפסוע לבד. בהצלחה, נורה
לי, "הם לעולם לא יקבלו אותי" וכיוצא בזה, הן תגובות אופיינית לטרנסג'נדרים בשלבים המוקדמים של התהליך. לכן אמרתי שבשלב זה האדם אינו מסוגל כלל לנהל את התהליך. כדאי שתדעי, לפחות למען סבר את האוזן בשלב זה, שבפועל, כולם מקבלים בסופו של דבר, והשאלה היא רק אחרי כמה זמן, באיזו מידה של השלמה, ואחרי כמה כאב ופגיעה הדדית. שלשת המשתנים האלה -זמן, מידת הקבלה וכמות הנזק והסבל- אינם כוחות היוליים של הטבע. הם ניתנים לשליטה ולניהול. חשבי מעט: אלפי אנשים עוברים את התהליך הזה בכל העולם מדי שנה, ורק אצלך נגזר שלעולם לא יקבלו אותך? ראיתי בימי חלדי כבר מקרים רבים, קשים, מזעזעים, שבהם האהבה התחלפה פתאום בייאוש, באכזריות ובפגיעה הדדית נוראה, רק כיוון שאנשים לא ידעו לנווט את התהליך בדרך הנכונה. ועם כל זאת, גם במקרים האלה, בסופו של דבר הייתה השלמה. קל לומר "אין סיכוי, הם לעולם לא יקבלו אותי". זה כאילו פותר אותך מאחריות. זהו, אין מה לעשות. כך זה נגזר, את אומרת. זכרי רק שמי שנמצא בתוך התהליך לא תמיד רואה את הדברים במידת האיזון והאובייקטיביות הנכונה, וכי הפחד עלול לטשטש את ראייתנו. מה שנראה לך ברור ומובן מאליו איננו אלא צילם של הפחד ושל חוסר הנסיון. בדרך שבה את הולכת עכשיו הלכו כבר רבים לפניך, וגם הם אמרו "הם לעולם לא יקבלו אותי". הם שילמו על הייאוש הזה במשנה כאב, עד שהמשפחה קיבלה אותם. תהליך הקבלה מצד ההורים עשוי להיות ארוך וקשה. זו דרך חתחתים, זרועה סכנות. לכן, כדאי לגשת אליה בזהירות ובחוכמה. זהו תהליך שצריך לתזמן אותו נכונה ביחד עם שאר מרכיבי התהליך, ובעיקר ביחד עם בירור הרגשות שלך. כדאי שתתייעצי עם מי שיוכל לעזור לך, כי זו דרך שבה אסור לפסוע לבד. בהצלחה, נורה
DarlingAdam
New member
זו בעיה אחרת,
מאוד קשה. את לא כל כך דואגת מהסביבה אלא שקשה לך לקלוט את עצמך כאישה בסביבה הרגילה שלך, ולכן את חושבת שגם לאחרים יהיה כל כך קשה - זה מה שאמרת, או שאני מתבלבל? ככה זה נשמע, אבל אני לא רוצה להכניס לך מילים לפה. אם כן, אז - אני אחכה ואראה אם כן לפני שאני מתחיל לדבר, טוב?
מאוד קשה. את לא כל כך דואגת מהסביבה אלא שקשה לך לקלוט את עצמך כאישה בסביבה הרגילה שלך, ולכן את חושבת שגם לאחרים יהיה כל כך קשה - זה מה שאמרת, או שאני מתבלבל? ככה זה נשמע, אבל אני לא רוצה להכניס לך מילים לפה. אם כן, אז - אני אחכה ואראה אם כן לפני שאני מתחיל לדבר, טוב?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.