אהבתי נורא את התשובה שלך
והדוגמה שלך - מקסימה,זה מזכיר לי מה אמרו לי בתור תלמיד, כאשר לא הייתי יודע קרוא וכתוב, אז טענו שאני לעולם לא
ילמד. ניסו ללמד אותי שלוש שנים, טיפולים מה לא,ויודע מה קרה?, אני הפתעתי את כולם ,לקחו אותי למורה שמלמדת
קרוא וכתוב, דרך משחק, ואני לא רק שלמשתי קרוא וכתוב תוך חודשים אלה גם את החומר הלימודי, לא האמינו שאני יצלח
להרכיב משפט, והיום אני כותב סיפורים/ ושירים של למעלה מ 6 עמודים בשפה גבוהה ומליצת, כמו שאמרת חשובים שהם חכמים
 
מידי לזה אני מתייחס, בגלל זה לא משנה כמה הייתי גאון בציור ומבריק בחשבון זה לא עזר : הם רצו אותו כמו שוען חג לכל הכוונים
בכל מקצוע, לא הספיק להם שאני לומד מאינקלופדיות ברמה של בגרות רצו שאני ילמד בכיתה חומר משעמם, אני מבין אותך,
למשל אצלי הציור הוא ללא גבול וללא קווים, לימדו אותי בתור ילד את הטכנקיות, אבל שינתי אותם ךלגמרי לטובתי, בזמן שכולם
מצירים דברים שמחים או נופים, מהכשרונים כלומר, אני מצייר קודר/ אפל אלגלורי מאוד סטרי, ספרתי לך שציירתי את אסון מגדל
התאומים וזה בגיל 9 ועל דף בגודל של שני מטר ועשיתי אלגלורה מורכבת למצב שלי, יש כאלו שטעו בקשר עלי, חשבו שאני
 
מבטא את האלימות שבי, כמה טמטום הא?, זה היה ההפך, זה היה המצוקה שלי , יש לי ציורים כביקרות על החברה, ציורים
על מצבי רוח ונפש, ועוד ועוד, הכול יצא לי מתוך הלב, בקשר למתמטיקה שאני הייתי ילד יכולתי לחשב בצורה שדומה לדניאל.
אני גם ראיתי מספרים לא כתחושה או כשמן ורזה, אלה כצבעים, גם כיום, אני רואה מספרים כצבעים, אדם בהיר, ואדום כהה
אדום עם נקודות, ככה אני יכול לזכו מספרים, אני זכרתי ספר טלפון עד האות ג והפסקתי, כמובבן שהרמה שלי לא כמו שלו.
אבל אני הבנתי שיש לי סינטיזה למספרים, אני מדמיין אותם והםפ נחקקים במוח למשל 1-2-3 בשבילי זה תמיד היה ערבוב
צבעים זה מספר כזה, וכן הלאה, זיכרון צילומי יש לי ,אני יכול לזכור מה קראתי לפני 5 שנים, וזה מנוח לי במוח, כי אני התחברי
לטקסט בצורה אפילו מיסטיתף: אם אני לא מבין ול מעניין אני לא יזכור כלום ואם כן אני אזכור הכול,בקשר לשפות סבי היה
טוב בזה הוא ידע כ14 שפות כשפת אם כמעת בגיל 15 והוא לא ממש למד אלה שמע אנשים, הוא למד אפגנית תוך כמה
 
חוגשים ודבר עם סבתי, רוסית הוא דיבר עם אביה באופן מושלם, והיה גם צייר מדהים שצייר נופים מהזיכרון החזותי,
שאלתי איך אתה עושה את זה? עבר כ60 שנה? הוא ענה : אני רואה את זה כל רגע ורגע זה מולי, זה היה מדהים, הוא צייר
תעיר שלו, איזה גאון הוא היה,אז גם סבי וגם אני בעני עונים על הגדרה שלך של הנפגש והגוף ,מהטכניקה לפועל המטפאיזי.
אני משלב בין טכניקה לבין הנפש, בקשר להעצה שלך אני יודע שיש בה טעם, אבל לא יודע אני נמשך לבית ספר הזה בניו יורק
ויש לי אפשרות והוא " מהטובים בעולם" אם לא הכי טוב, נראה מה אני יעשה, אני אגב מצייר לשם הציור לא כדאי להתפרסם,
שהייתי ילד זה היה המשענת שלי, האוויר לנשימה, הייתי הולך מצייר כמה שעות, והלב שדופק, שמח כולי, ואז חוזר לסבל.
כמין אתנחתא, אני אף פעם לא החשבתי את עצמי לטוב לא משנה כמה אמרו שאני גאון, תמיד אמרתי " בציור תמיד אפשר
עוד להשתפר, אין דבר כזה גאון ללא עבודה, הכל עניין של עבודה וכישרון" ככה הייתי עונה גם היום, וגם אני מתווכח עם
מטפלים : ואני מדבר איתם בשפה להם ובמנוחים שלהם : וגם כאלו שהם לא מכירים כדאי " היי אני לא בור כמו שחשבתם
אתם לא יודעים יותר ממני, אתם חושבים כך אבל זה לא נכון" כמובן שאני מכניס את השקפה שלי ובשפה שלי ,אבל הם
מתנשאים אני מדבר בזרגון,אגב בקשר לחישוב שהייתי ילד נחשבתי לגאון חישוב, ככלומרא יכולתי לחשב כל מספר תוך
שניות מהר יותר מחשבון, עשיתי ניסוי כזה שהייתי ילד אפם חבר שלי שלא האמין לי וצחק עלי, בגלל הציונים שלי,אז
הוא נתן לי מספר 5 ספרתי אם 6 ספרקתי ופתרתי תוך כמה שניות, הוא היה המום, אותו דבר קרה לפני כמה שנים,
אבל אני רואה שאני בניסגה, בעבר שהייתי ילד כתבתי מחברות היו לי כה ,עם תרגלים ,עם שרוטוטים של חישובים.
של עצמים, ושטחים, למשל חשבתי בתור ילד כמה עצמים חיש בחצר, מסתכלות ,אם מה הגודל של הפראק, דברים
כאלו, אז מאוד התלהבו מזה ,אני היום משתמש בזה בלימודים גבוהים, למשל שהייתי בכיתה למחוננים בקדם תואר
היה תרגיל בחודא משהוא מסובך בשבילהם, הם ישבו חשבו פתרו בכמה דקות, וכמו שאתה אמרת הוא זרם לי במוח.
ופתרתי כל שתי דקות, היא לא האמינה כמו הקטע שלך בתכנות, וככה כל התרגלים אני 5 והם עיין לא 1, ואז היא אמרה
שאני מבריק בזה, ואמרה שהיא חייבת לשלוח אותי לתואר, וזה מה שקרה והצטיינתי בלי להתאמץ ובסוף פרשתי, ממש די
בהתחלה בשנה , כי זה הרגיש לי תחרותי, וציונים ואני שונא ציונים, אמרת חינוך רוסי, אז אני רוסי מצד אמי, ותאמין לי החינוך
של סבתי הוא זוועתי, חינוך רוסי נוקשה, מכות על היד היו הייתה נותנת לבן שלה, וגם לי, כאלו רצתה שנקבל טוב, ואבי
 
הוא לא רוסי מעדוךת המזרח, ובגלל שאותו לא חינכו טוב, מוציא תסכול עלי ,ורוצה שאני אהיה מה שהוא לא היה, וזרק
אותי מהבית, והכל הסיפור הזה כי לא למדתי, היה אומר לי " 90 זה לוזרים ילוזר"" למה תלא מוציא 100, מה אם תעודת
הוקרה, / הצטיינות" "למה אתה מדרדר לי", וכעוד ועוד, הוא גם אמר לי שמשוררים זה לחסרי זין, ואחרי שרבתי איתו כתבתי
לו שיר ואמי בכת, הוא אומר לי " מזה הדרעק הזה מה אתה נקבה?, תלא יכול להתנצל באופן רגיל" התפתח לריב, ואז הוא קרע
את זה, והתעצבנתי וקללתי אותו, והתחלתי לירוק על הריצפה כאלו זה עליו, הוא הרס הכול, הוא שונא את השירה שלי, הוא
רוצה שירה ערבית, משוררים ערבים, סגנון ערבי, לא יכול לשמוע תשירה שאני אוהב, קיצור אין התאמה, בדיוק כמו סבי,
 
ספרות ערבית /שירה ערבית יכול לקורא ולהנות ,שיר אחד בעברית לא יכול לשמוע, 60 שנה בארץ ולא מדבר עברית כמו הערבית
שלו שהיא רהוטה מאוד, זה ממש מעצבן, אני לא מבין את סבי הוא מדבא ערבית/ עברית,זה מסתכל, טוב התחלתי לגלודש מנושא.
אבל אולי זה קשור כי זה קצר בתקשורת בגלל מגבלות שפה/ תרבות לא? כמו אצל האוטיסטים רק שאצלם זה אישיותי
שהיה שבת שלום אראנה אני מחכה לעוד תגובה שלך.
.