בעיית ה"שעון"...

[דניאל של מורן]

בעיית ה"שעון"...../images/Emo4.gif

כשהגעתי היום לקחת את מורן מהגן, הוא קיבל אותי בבכי קורע לב.. מסתבר שבנוסף לחום שיש לו יש ילד בגן שמחלק שעונים... כך, לדברי הגננת. (למי שלא מבינה, זה נשיכות בידיים שמשאירות סימן כמו של שעון) הוא היה כל כך עצובי ואני הייתי חסרת אונים ופשוט התחלתי לבכות איתו. לא נעים, אבל היה לי קשה לראות אותו סובל ככה. כששאלתי את הגננת מי עשה לו את זה (זאת לא שאלה לגיטימית?...) היא אמרה שהם לא אומרים, כדי למנוע סטיגמות על הילד בעתיד... אז איך מתמודדים עם התופעה? אני יודעת שהעניין הזה של הנשיכות נמשך כבר הרבה זמן אבל היום בפעם הראשונה גם מורן חטף...

 

[shelycat]

למה לא תשאלי את מורן?

הרי הוא לא מחוייב ב"סודיות" של הגננות וכך תוכלי לדבר עם ההורה של אותו ילד. במקרה הגרוע ביותר אפשר תמיד ללכת על תגובה לא חינוכית: להגיד למרון שיעשה לאותו ילד שעון משלו-טוב אולי לא .

 

[דניאל של מורן]

הבעיה שמורן עוד לא מדבר...

 

[ענתש]

הצעה רדיקלית ../images/Emo46.gif

למרוח משהו כמו "מרה" (החומר שמשתמשים בו למנוע כסיסת ציפורניים - לא רעיל רק נורא מר ומגעיל) על איזור ה"שעון" ביד. להסביר למורן טוב טוב לא לשים את זה בפה ואז בסוף היום - הילד שיורק ומגעיל לו בפה זה הילד שנושך. חוץ מזה - הוא ילמד שמורן לא טעים. בחיי שאני הייתי עושה את זה.

 

[אמא של דפנה]

עצוב מאד.

קודם כל נשיקה למורן ואני מקווה שהוא כבר מרגיש יותר טוב והשעון הולך ונעלם. ושנית ועכשיו לעניין - את חייבת שיחה עם המנהלת של הגן שלכם ויפה ש עה קודם . מה זה ילד מחלק שעונים והם לא עושות כלום, לא עוצרות, לא מטיפות מוסר, מסבירות וכו´. אני לאמ קבלת התנהגות כזו ועוד לא להגיד לך איזה ילד עשה את זה - מה הסודיות הזו? אין כאן שום שאלה של סטיגמה על הילד אלא את חייבת לדעת מי זה ואם בגן לא עושים כלום אז לפנות להורים שלו. זה ממש לא מקובל עלי ואני מקווה שלמורן לא נגרמה טראומה. איריס.

 

[מלמלה]

אני אמא לילדה שנושכת

ואני משוחחת איתה בבית (היא בת שנתיים) ומסבירה ובנוסף אין לי אפשרות למנוע זאת ממנה לחלוטין מה אני אמורה להגיד לאמא אחרת שתפנה אלי ותגיד לי "לא מקובל עלי שהבת שלך נושכת את הבן שלי?" כן במעון מטפלים מי אמר שלא אולי הם לא מצליחות למנוע? וגם

גדולה לחמוד

 

[מיה של ליר]

../images/Emo127.gifנכון מאוד, אני בדעה שלך

 

[מיה של ליר]

התכוונתי לאמא של דפנה,

ולמלמלה: כדאי שתבדקי את הסיבה למה הבת שלך נושכת - זה בד"כ מעיד על מתח מאוד גבוה שהילדה נמצאת בו מאיזושהי סיבה.

 

[מלמלה]

היא נושכת

כאשר מנסים לקחת לה צעצוע בדרך כלל את אחותה הגדולה לא באופו אובססיבי ובכל זאת כאשר היא חוזרת לי עם שעוןן אני יודעת שהיא לא כבשה תמימה

 

[krn]

שלב התפתחותי

הילדים נמצאים בשלב התפתחותי בו לא מדברים ממש ו זו הדרך שלהם לבטא את הכעס. חשבת על זה שאולי גם מורן נושך ואת לא יודעת על זה, הרי הגננת לא מספרת מי נושך! גם אני בכיתי יחד עם הבנות שלי כשהיו להן שעונים, אבל בגיל הזה, אין מה לעשות. שלי- במה בדיוק יעזור לך לדבר עם הורי הילד שנשך? דניאל - מורן יתגבר יותר מהר ממך! krn

 

[לימור של עמית]

אוייש חבוק גדול למורן../images/Emo24.gif

אין לי עצות,סורי!

 

[liatig]

מסכימה! זה שלב וזה עובר

מנסיון קודם שלי עם הילדים הגדולים - כמעט כל הילדים בגן זכו להנשך או לנשוך בשלב זה או אחר, זה עבר אצל כולם (אני מכירה אותם עד היום) ולא התפתח לאלימות אחר כך. חשוב לברר עם הגננת איך היא מטפלת במצבים כאלו - גם אם היא לא מספרת מי הנושכים, כדי לדעת שהיא מטפלת ולא עוברת על כך בשתיקה. גם אם זה שלב התפתחותי - היא חייבת להגיב.

 

[אמא של ים]

שלב טבעי וזה עובר

יובל שלי התחילה לדבר מאוחר וגם אז התחילה בגמגומים. סביבה ילדים דיברו בבירור ובשטף והיא הייתה מאוד מתוסכלת מזה. הייתה תקופה שהיא נשכה מתוך תסכול ומתוך כעס על זה שלא מבינים אותה ומה היא רוצה. זה עבר מעצמו (טוב, אז הקראנו לה קצת את "נשיכה או נשיקה" ועוד ספרים בנושא ודיברנו איתה על זה). היום היא בת ארבע ומי כאן שמכיר את יובל יכול להעיד שהיא ילדה עדינה מאוד, נעימה מאוד ורחוקה מאוד מאלימות כלשהי, פיזית או מילולית. ואגב, באותה תקופה היו "נשכנים" נוספים בגן, ככה שהיא גם "זכתה" לקבל נשיכות ולא רק לתת. אני מסכימה עם הגננת בעניין הסטיגמות. זה לא פייר כלפי הילד וזה גם לא ממש משנה, כל עוד הורי הילד מיודעים וכל עוד הגננת עם היד על הדופק.

 

[jole]

בהחלט לדבר עם הגננת../images/Emo104.gif

נכון שזה שלב התפתחותי ונכון שהרבה ילדים בשלב כזה או אחר עוברים את זה (מניסיון משני צידי המתרס) חשוב לדעת איך הגננת מטפלת בזה ולמרות שזה שלב התפתחותי אני חושבת שהילד צריך לקבל פידבק על התנהגות כזו. לי גם חזר הביתה מספר פעמים נשוך וגם היה מקרה שהוא נשך ילד מתיסכול. הוא שיחק בצעצוע מסוים והילד בא וחטף את הצעצוע מהיד שלו ולא הירפה. והוא כמו לוחם מיומן נשך לו את היד כדי שזה יעזוב את הצעצוע. היה לי חשוב לדעת על המקרה מכוון שכך ניתנה לי האפשרות לדבר איתו על שחרור כעסים ועל מה עושים כשכועסים (יש ספר נחמד מאד שנקרא ככה: כועסים מה עושים - הוצאת מודן). וחשוב שהאמא שלהילד תהיה מודעת למקרה (לא צריך להפוך את זה לדרמה אבל אני שמחתי שהגננת סיפרה לי ). ולמורני החמוד...כמו שאומרות הסבתות... עד החתונה זה יעבור.

 

[פישון]

מסכן קטן

אבל חייבת לומר שהבת שלי גם מקבלת וגם נותנת (לעתים רחוקות, אולי פעם פעמיים במשך השנה). לפי דעתי חשוב רק לדעת האם יש ילד שזה קבוע אצלו, ואז לבקש מהגננת לדבר עם ההורים שלו. אחרת זה נורא לא נעים להורה, בייחוד אם זה ענין חד פעמי, לדבר על זה אתך. אצלנו נהוג שהגננת אומרת להורי הילד הנושך/מרביץ כך שהם מיודעים במצב ומטפלים בו. מאיה

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif לדרוש מהגננץ למגר את התופעה

במידית!!! מה זאת אומרת שזה נמשך הרבה זמן? כמה זמן? שבוע? שבועיים? חודש? ומישהו נשך את הילד שלך ולא רוצים לומר לך?! מחר מישהו יעיף אבן, אז מה? גם לא יאמרו לך?! לא מקובלת עלי הסתרת המידע הזאת!!! סטיגמות בעתיד? אילו סטיגמות? ילד שנושך לא יודע כיצד לתעל את התיסכול שלו, וזה מתבט בנשיכות. הוא ילד שזקוק לעזרה, ואם הדבר נמשך הרבה זמן, סימן שלא עוזרים לו. מצטערת על התגובה הקשה, אבל אם היו נושכים את שגיא בגן והתופעה לא היתה חדשה ולא היו רוצים לומר לי מי פגע בילד שלי, הייתי כועסת. וכן, אם שגיא ינשך ילד אחר, אני ארצה לדעת, ע"מ להתנצל בפני הוריו של הילד הננשך.

 

[אמא של ים]

סיגלי סיגלי סיגלי ../images/Emo104.gif

כמה שאת כועסת..... לא רוצה להשמע מטיפה, אבל אל תשפטי אף אחד עד שתגיעי למקומו (והכוונה להורה ולא לילד הנושך...

). לא יודעת אם קראת את ההודעה שלי למעלה, ואת ראית את יובל שלי.... יובל נשכה לא פעם ולא פעמיים מתוך תסכול ותו לא. לא מתוך יצר אלימות ולא מתוך רצון להזיק למישהו. קשה לדעת מה היה קורה אילו, אבל יכול להיות שאם יובל הייתה מתוייגת אז כילדה נשכנית ו"בעייתית", היא באמת הייתה היום כזו (בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה...).והיא ממשיכה עם אותם ילדים פחות או יותר מאותה תקופה ועד היום. אז נכון שהורי הנשכן חייבים לדעת כדי להתמודד, כדי לטפל במקור העניין וכדי להתנצל אם נורא בא להם (אני לא הרגשתי צורך כי ידעתי מאיפה זה נובע אצל הילדה שלי) אבל אין שום סיבה לתייג ילדים בני שנתיים וקצת, על דבר שהוא בגדר התפתחות טבעית. ד"ש לשגיא לפלקור ולפיץ´.

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo104.gif בתור "נשכנית" בעבר...../images/Emo8.gif

אני רוצה לומר לך שאין עלי סטיגמות היום. להפך, למדה איתי מישהי בסמינר שנשכתי אותה כמה פעמים בגן. היא זכרה את זה, והיינו צוחקות על זה כל הזמן...טוב, זה מראיה של יותר מ-20 שנה אחרי. אמא שלי סיפרה לי שנשכתי בלי סוף, אבל לא היה מקרה שמנעו מילד לשחק איתי. לדעתי, הגננת לא טיפלה בזה נכון, והתיחסה אלי בסלחנות יתר. אין לי כל ספק, שאם היו מתיחסים לעניין ברצינות, ולא פותרים אותו ב: "תראו איזו מתוקה היא, היא לא עושה בכוונה..." היו נחסכות ממני היום הרבה בעיות שיניים...

לא, עכשיו ברצינות. נשיכות זו מכה. אם לא מטפלים במכה הזו, היא מדבקת מאוד!!! כן, ומאוד מכעיס אותי שגננת מונעת אינפורמציה מהורה לגבי מי מכה את הילד שלו. קשה לי עם זה! אני יודעת שאין אפשרות שאגן על הילד שלי כל הזמן ומכל אחד, אבל אני חושבת שאני צריכה לעשות את הכל כדי לתת לו את ההרגשה שהוא מוגן.

 

[פישון]

סיגלי: את הנשיכה פשוט רואים אבל

יש גם מרביצנים. לפעמים ילד חוטף במשך דקות ארוכות ואז מתעצבן ונושך, ואז מה? מי אשם יותר? הגננת מסבירה לכולם "אצלנו לא מרביצים". ואני חייבת לומר שגם בחיק המשפחה כבר היו כמה "תקלות", וזה כשהשגחנו צמוד, זה פשוט כל כך מהיר. ילדים גדלים עם זה. אני מכירה את ההורים בגן אחד אחד, כולם (!) נחמדים, רובם חברים שלנו, ואני יודעת שאם הם היו יכולים לעשות משהו היו עושים, אלא שהילד לא בדיוק "מתוכנת" לפי מה שרצינו. אם יגידו להם שהילד שלהם הרביץ או נשך, כולם ירגישו רע עם עצמם ויפעלו בכיוון הנכון. אבל אם הם ישמעו ממני שהילד נשך את תמוז הם פשוט יהיו מאד נבוכים (והם לא אשמים, הילדים הם אנשים נפרדים) בנוסף, חשוב לתת להם להסתדר לבד, כי נוכחות מבוגרים הרבה פעמים מחריפה את הדברים. כמובן שלא התכוונתי למקרים של סלחנות יתר, או על הורים שלא אכפת להם שהילד אלים. הכוונה לילדים מתוקים ורגילים, עם הורים מקסימים. מאיה

 

[אמא של ע,ק,ת]

אכן בעיה...(אמרה אמא של שען ידוע)

מה זה חשוב מי הילד שנשך? מה תגידי להורה שלו? ומה זה יעזור? חשוב שתבדקי איך מתיחסת הגננת לענין ובעיקר חשוב שתביני שזה שלב בהתפתחות שעובר בכל גן. אני יודעת שסימן מנשיכה זה דבר מאוד לא נעים לראות אבל לעיתים מכה או דחיפה היא הרבה יותר כואבת לילד למרות שאינה משאירה סימן. כאמא לילד שנשך הרבה (כן, לא כולם מושלמים

), אני רוצה להביא את הצד האחר וכמה קשה לבוא לאסוף את הילד מהגן ולשמוע ש(גם) היום הוא נשך. מה זה אומר, שאני אמא לא טובה? שאני מלמדת אותו לנהוג כך?... (ויש לי עוד הרבה שאלות קשות בסגנון). חזקי את מורן בהרבה אהבה (תמיד עוזר) והסבירי לו שהילד רצה להגיד לו משהו ופשוט לא מצא את המילים. מקווה שלא תעלבי כשאציע להכניס את ה"ארוע" לפרופורציות.