בעיית מוטיבציה

[אורידיקה]

בעיית מוטיבציה ../images/Emo10.gif

שלום לכולם אני יודעת שזה נושא שכבר דובר עליו לא מעט בפורום (אני חושבת שכל ההודעות הבודדות שפתחתי פה נוגעות לבעיות המוטיבציה שלי

) בכל מקרה, אני בשלביי יאוש טוטאלי. את הקורסים לתואר סיימתי מזמן (לפני שנתיים, בעצם) ומאז אני מסתבכת עם התיזה. העניין הוא שכל ההסתבכות היא בגללי. פשוט אין לי עניין בעבודה, אין לי עניין בכתיבה, ואפילו הרצון "לגמור עם זה ולשכוח שזה אי פעם קרה" לא מהווה זרז מספק. יש לי זמן לכתוב את התיזה (אני לא עובדת משרה מלאה, ובכל מקרה מקום העבודה מאד מפרגן בכל מה שנוגע ללימודים) כל יום אני רוצה לזרוק הכל ולסיים את התואר בלי תיזה (את הכמה קורסים שצריך ושני סמינריונים אני יכולה לעשות בקלות). אני (לפחות כרגע) לא רואה את עתידי באקדמיה. אני עובדת בשטח (ובחינוך יש הבדל מהותי בין האקדמיה לשטח) ואני מאד נהנית ומסופקת (אני גם טובה בעבודה שלי, מן הסתם זה קשור). כשאני רואה דיונים פה בפורום אני מרגישה שאין לי הרבה מה לתרום, שוב, כי מבחינתי התיזה הא משוכה שצריך לעבור על מנת לסיים את התואר, ולא מקפצה לקריירה עתידית באקדמיה. מצד שני, עשיתי מחקר שלם, אני לקראת סוף עיבוד הנתונים וכמעט נשאר לי "רק" לכתוב, כך שאני מודעת לזה שזה טיפשי לזרוק עכשיו הכל. אז מה אני רוצה ממכם בעצם? מעבר לאמפטיה (אני ממש נבנית מסיפורי "גם לי זה קרה" "עשיתי את התיזה בשמונה שנים" וכו'

) אולי למישהו בכל זאת יש עצה טובה, מעבר ללקחת את עצמי בדייים (את זה אני יודעת לבד). סליחה סליחה על האורך ועל ההשתפכות, אני מעריצה את כולכם

 

[LastFlowers]

התשובה בגוף השאלה

סיימת את כל מטלות הקורסים כבר לפני שנתיים, אין לך עניין בעבודה, אין לך עניין בניתוח הנתונים, אין לך עניין בכתיבה, אין לך מוטיבציה למשוך עוד, מקום העבודה שלך מפרגן ומספק מאד, את לא רואה את עתידך כרגע באקדמיה. אז למה לא באמת לקחת את יתרת הקורסים (ועבורם דווקא יש לך חשק) ולסיים תואר ללא תזה? במקרה הכי גרוע תוכלי להשלים תזה בעתיד ושום דבר רע לא יקרה. לא מבינה למה להכריח את עצמך להיות בסיטואציה שלחלוטין לא מתאימה לך נכון לעכשיו. לא מה שרצית לשמוע אבל היי - לפחות קיבלת עצה קצת אחרת.

 

[אורידיקה]

לא מה שאמא שלי רצתה לשמוע ../images/Emo13.gif

תודה רבה

 

[LastFlowers]

ואת רוצה לשמוע לעצמך?

אני שואלת ברצינות. הרי זה לא שאת חייבת לעשות תואר עם תזה כמו חלקנו פה, יש לך אלטרנטיבה שלפי כל מה שסיפרת מתאימה לך הרבה יותר בשלב זה של חייך (וכאמור, תוכלי להשלים תזה בעתיד אם וכאשר תרצי).

 

[22ק ו ס ם]

אני חושב שהדבר החשוב הוא לקבל את הרעיון

שאולי לא תכתבי תיזה ולראות איך את חיה איתו. כל הזמן הזה את חיה תוך ידיעה שאת צריכה לסיים את התיזה וזה משפיע עלייך מכל הבחינות. תחשבי מה יקרה אם לא תסיימי את התיזה והאם זה יהיה כל כך חמור. יכול להיות שעצם זה שתקבלי את האפשרות שלא תהיה לך תיזה תשחרר בך משהו מהלחץ ועם הזמן אולי יחזור לך הרעב לכתוב אותה או שלא.

 

[אורידיקה]

שניכם מעלים נקודות מענינות

ואני באמת שמחה שהתייעצתי אתכם. מן הסתם לא יקרה כלום אם לא אסיים את התיזה. מהבחינה הכי פרקטית ויבשה, אם יהיה לי תואר שני מבחינת משכורת וכאלה, זה יהיה אותו דבר (בכל מסלול) מעבר לתחושה מסוימת של כישלון, יש גם תחושה שחבל לי. בכל זאת ערכתי מחקר (שבפועל לקח הרבה זמן, וכלל הרבה איבחונים להמון ילדים). בקיצור, כבר השקעתי משהו בתיזה הזו, זה לא פשוט באמת לזרוק הכל. מצד שני.... הקיצר, נתתם לי חומר למחשבה, תודה

 

[22ק ו ס ם]

זה נקרא הוצאות אבודות

תופעה קוגנטיבית ידועה ביותר. את העבר את לא יכולה לשנות ולא את ההשקעה שעשית, אבל את כן יכולה לשלוט בהווה ובעתיד. לפעמים בגלל שהייתה השקעה כל כך גדולה, אנחנו נשקיע עוד ועוד בלי טעם בעוד שזה כבר לא רלוונטי ורק מגביל או פוגע בנו.

 

[tulkin]

גם לי זה קרה...

יש לי שתי תובנות בעניין - שמובילות לעצות מנוגדות - אבל מי אמר שהחיים פשוטים. אז כאמור - אצלי התואר השני נמשך על פני 6 שנים (ועוד שנת השלמה לפני כן, כי הגעתי לתחום חדש). ההתחלה היתה מבטיחה. נהניתי, זכיתי לתמיכת כל אנשי המחלקה, בתקופות שעבדתי במקביל קיבלתי הרבה פרגון וגמישות בעבודה. ובעיקר הנושא אותו חקרתי הלהיב אותי. קראתי המון, למדתי המון... בקיצור שום דבר לא חסר לי במשך שלוש השנים הראשונות. אבל אז דברים השתנו. המחקר שלי אולי עניין אותי, אבל עורר עניין מוגבל בלבד אצל המנחה שלי ואפס התעניינות מצד אנשים אחרים במחלקה. במקביל, תחומי העניין שלי זזו (כמו תמיד...). מבחינה אקדמית פתאום נושא שלי נראה אולי מעניין ומבטיח באופן אובייקטיבי, אבל כבר לא כל כך מעניין אותי מבחינת הלהט הפנימי. במקביל, נשאבתי קצת לתוך העבודה שלי. כשחזרתי מההישאבות הזו, גיליתי שמצבי גרוע בהרבה. כלומר לא רק שהעניין במחקר שלי (שהיה במצב מתקדם) פג, אלא שאני אפילו לא מאמין בדברים שאני אצמי כתבתי, ובגישה שבה הלכתי כל הזמן. למרות שקיבלתי עידוד ותמיכה רבים, ברמה האישית, מהסגל במחלקה שלי - העניין בתזה שלי שאף לאפס. במקביל, הייתי צריך לסיים עוד סמינר (אני אפילו לא סיימתי את הקורסים עד השנה החמישית), והסמינר הזה כל כך הלהיב אותי, וכתבתי בו עבודה סמינריונית כל כך טובה (שאף הוצגה בכנס בינלאומי וזכתה למחמאות רבות) - שהרגשתי שאני אידיוט שלא הפכתי אותה לתזה. בקיצור... לשנה השישית הגעתי נטול כוחות, נטול אמונה, נטול מוטיבציה.... בדיוק כמו שאת מתארת..... המלצתי המקרים האלה היא כמו שכתבו לך אחרים. פשוט להפסיק. באמת שאין טעם לעשות דברים בניגוד לרצון רק בשביל התעודה (סיבה סבירה לכשעצמה), או לחילופין רק בגלל שכל כך הרבה עבודה כבר הושקעה (סיבה הרבה פחות סבירה). אפילו שקלתי לסיים בלי תואר בכלל (באמת שלא הייתי צריך אותו לשום דבר). מה שקרה בפועל הוא שתחום אחר לגמרי שהלהיב אותי גרם לי להירשם לדוקטורט. בשביל זה צריך לגמור את המאסטר.... ישבתי נטו כ 10 ימים מבוקר עד ערב (ברוטו זה התפרס בשלוש נגלות של 2-4 ימים אינטנסיביים, על פני כחודשיים) וסיימתי לכתוב את העבודה. אני די מתבייש בתוצאה, אני חייב לומר. אבל קיבלתי על העבודה ציון מעולה שהפתיע אותי למדי. בסוף לא הלעתי ללמוד את הדוקטורט ההוא. עברו כמה שנים ועכשיו אני בדוקטורט אחר לגמרי.... החיים האלה.... אין רגע דל. מה המסר? קודם כל תתעודדי. שנית, מה שלא תחליטי, זה בסדר. אם תפסיקי זה טוב. אם תשקיעי את המאמץ ותמצאי את הכוחות, גם זה בסדר. מה שחשוב הוא, שבלי קשר להחלטה האופרטיבית שלך בנוגע ל"מה לעשות", חשוב שתהיי שלמה עם ההחלטה הזו, ושהאי תעשה לך טוב ותציא אותך ממעגל התסכול. סליחה על ההודעה העוד יותר ארוכה. מקווה שהיא עוזרת במשהו.

 

[אורידיקה]

תודה תודה תודה

באמת, אין לי מילים, כולכם מקסימים

 

[NorthernStar]

אני לא יודעת אם זה יעזור

אבל פעם, מיד אחרי שסיימתי את התואר הראשון שלי, לפני שנים רבות, ולמעשה עוד במקביל לקורסים של הביאיי, החלטתי לעשות תואר שני באת"א. רעיון רע. לקחתי קורסים וכו' ואחרי שנה הרגשתי נטולת מוטיבציה וחשק להסתכל על זה, שלא לומר לכתוב תזה. אז עזבתי וגם אכזבתי את אימא שלי. עברו כמה שנים, הגעתי לקנדה, הרגשתי פתאום יותר בשלה ומוכנה וצללתי ללימודי הדוקטורט במרץ. או בקיצור: אל תחששי ממה שיאמרו לך אחרים. תעשי את מה שטוב לך באותו הרגע. תמיד תוכלי לחזור.

 

[אורידיקה]

הכל עוזר, תודה

 

[ליאל ד]

../images/Emo5.gifנמצאת בדיוק באותו מצב

היי! אני לצערי נמצאת בדיוק באותו מצב כמוך... אני סיימתי את לימודי התואר השני השנה... ונורא רציתי לגמור עם ענין התיזה ולשכוח מהלימודים - אך איכשהו אני די מורחת זמן ולא מתקרבת ללימודים. חוסר המוטיבציה שלי נובע כנראה מכך שלא עשיתי הפסקה בין התואר הראשון לשני, וגם לא בין הצבא לתואר ראשון - בקיצור אני בת 25 וסיימתי את לימודי תואר שני ואיכשהו יצא לי כבר כל האויר ממפרסי ה"חנוניות" ולא נשארו כוחות לתיזה... יש לי זמן לכתוב אותה, יש כבר נושא ונתונים ואף צילמתי חומר - אך לא מצליחה להכריח את עצמי לשבת ולסכם.. אני כבר לא יודעת מה לעשות!!!! אז מבינה מאוד לליבך ואת התלבטותך!! אך מצד שני אני חושבת שהרי אם אני לא אעשה את התיזה אצטרך לקחת עוד קורסים - וגם סמינריונים - אז אם ממילא אצטרך לכתוב עבודה (אפילו אם לא בהיקף של תיזה) ולהגיע ללימודים - אז לא עדיף לעשות את המחקר מהבית ולגמור עם העסק הזה? בקיצור העיצה שלי היא לעשות את המחקר ולשכוח מהלימודים!!!! בהצלחה!

 

[אורידיקה]

גם אני המשכתי ישר

מהתואר הראשון לשני, עשיתי מסלול קצת מקוצר, אבל לא נראה לי שזה המקור לבעיה. האמת היא שהשיקול שאת מעלה היה אחד המשמעותיים לגביי, בעיקר בגלל שאם אעזוב את התיזה אצטרך לעשות עוד שני סמינריונים, ויכול להיות שהעבודה על שניהם תשתווה (פחות או יותר) לכתיבת מה שנשאר מהתיזה.(סה"כ כבר יש לי את הנתונים) נטיית ליבי היא לסיים אם זה, לא חשוב באיזה ציון (רק שיהיה עובר, כמובן) ולשכוח שכל העניין הזה קרה. אבל, בין נטיות לב, ריאליות והגיוניות מאד, לבין מעשים בפועל, יש פער עצום...

 

[ניצת הגפן]

אחרי שקראתי את הכל

ואת התגובות שלך... ומכיון שהרוב כן כב ריודעים - שאינ את התזה שלי עשיתי ב-7 שנים.. אני מרשה לעצמי להגיד לך - שאניחושבת, שהרבה אנשים עוברים את השלב הזה. אני חושבת שהעצה של הקוסם ושל פרחים אחרונים (ואולי גם של טולקין, נדמה לי) היא עצה נכונה מצד אחד - כלומ ר- אם את מרגישה שזה ממש לא משהו שאת שמחה לעשות עכישו, אולי תנסי לבדוק עם עצמך - בעיקר - למה את צריכה את זה. אני , בזמני, התעקשתי לסיים בעיקר משום ש"התחלתי", "עבר הרבה זזמן" "השקעתי כל כך הרבה" ובעיקר כדי לא "לחוש כישלון"...א בל היום בדיעבד אני יודעת שהיו לזה סיבות רבות נוספות (ואני לא מדברת על התקופות שבהן שקלתי להמשיך באקדמיה, שזה היה כאילו הסבר מחייב) ... אינ חושבת שאם תביני את הסיבה האמתית לזה שאת רוצה לכתוב את התזה (כן, כן, כל התת-מודע, ו"למה" זה נחשב בעינייך ככישלון, ובעיני מי באמת זה יהיה כישלון?ה אם בעיני עצמך , או אולי את חושבת על "מה יגידו, מה יחשבו וכו'".) יהיה לך קל יות רלהחליט אם להמשיך אותה או לא. בדיעבד - אני שמחה שסיימתי את התזה שלי. כמו שאמרו לפניי- גם אניחושבת היום שהתזה שלי לא היתה ואוו בכלל, אבל קיבלתי עליה ציון מעולה, והיא אפילו מצוטטת המון אצל תלמידי BA ן-MA עכשיו .. וכן, גם אני כתבתי אותה ב-3 ימים ,מלולית!!! (מהם 54 שעות רצופות על הכיסא, בלי לאכול/לישון/לדבר בטלפון ) עצות אופרטיביות? 1. אם את כבר בשלב שכל מה שנשאר זה ,רק" לכתוב - זכרי שזו משימה קלה יחסית, כי זה אומר שאת כבר "מבושלת" היטב עם החומר והתוצאות והעבודה כולה, ולכן - את צריכה רק לפנות שלושה-עשרה ימים לצורך כתיבה ברצף, ואז - כל מה שדרוש כאן הוא מוסר עבודה נוקשה והרבה הרבה משמעת עצמית. 2. לפני שאת מחליטה את זה - תחשבי למה באמת את חיבת לגמור את התזה. 3. כמו שאמרת , לקחת עוד קורסים ועוד סמינרים- זה לא רק העניין שזה ייקח לך אותו זמן, או ידרוש מאמץ. תחשבי על זה - שלכתוב עוד שני סמינרים זה אומר להיכנס מחדש ועומק לשני נושאים חדשים, שונים מהנושא של התזהשלך, וזה ואמר לקרוא שוב ביבליוגרפיה, לבנות שוב עבודה מא' ואל תשכחי.. שגם גמרת כב רללמוד, ולהיכנס עכשיו שוב למשמעת של לבוא לשיעורים, ללמוד, להכין שיעורים משיעור לשיעור - נרא הלי מעייף ומחייב יותר. 4. אם את שלמה עם עצמך - ומסוגלת להתמודד עם ההחלטה לעזוב מבלי "להוכת על חטא" מאוחר יות רולהתחרט על זה.. .אז.. זה בדיוק הסימן שלך לזה שאת לא צריכה לכתוב אותה . וכמו שכולם אמרו במילים אחרות - אינ למדתי משהו חשוב בחיים שאומר - אם את בוחרת דרך כלשהי במועד נתון כלשהו, אחרי שחשבת על הדרך, ובחנת אותה על כל פניה, והגעת אליה כי חשבת שהיא הנכונה ביותר במועד שבו בחרת בה - זו היא ההחלטה הנכונה לרגע הנתון.מה שחשוב תמיד בעתיד הוא לזכור את זה, שגם אילו תמצאי את עצמך בעוד X שנים חושבת לעצמך - "חבל שלא גמרתי את התזה"... תזכרי תמיד להגיד לעצמך - היום, זה חבל ... אבל אז... זו היתהההחלטה הנכונה היחידה! ועכשיו - בהחלט יש לך חומר למחשבה כאן מכולם... בהצלחה. תעדכני אותנו בהחלטה, כמובן...

 

[מממאיה35]

זה נשמע שאת ממש סובלת

וגם בין השורות אני קוראת שאת ממש לא צריכה את הצזה לצרכים מקצועיים שלך, אז למה כן? להוכיח לעצמך (ולסביבה* שאת טובה?

יש לך את ההצלחה שלך בעבודה. וגם - אין דינה של הצלחה באקדמיה בתואר כדינה של הצלחה בעבודה. הדינמיקה שונה, המטלות שונות, העיסוק שונה.. זה לא אומר שאם תוותרי על התזה את כשלון... תחשבי שפשוט החלטת לא לעסות משהו שעושה לך רע, שאת צריכה להתעמת איתו ולסבול בגללו. בין השורות היה נשמע לי שאת עושה את זה "למען אחרים".. יש מלא שירים על תעשי רק מה שטוב לך ותחיי את החיים שלך כמו שאת רוצה, ולא - תעשי מה שהסביבה שלך רוצה ותחיי את החיים כמו שהם רוצים שתחיי אותם (או היו רוצים לחיות אותם ומנסים בכוח שאחרים יגשימו להם את הפנטזיות).

 

[אורידיקה]

סיכום ומסקנות (אז הגעתי לשלב הזה בכ"ז....)

קודם כל, אני מאד שמחה שהעליתי את הנושא. נראה לי שרבים מבינים את התחושה וזה כבר נחמד (צרת רבים שכזו), וגם קיבלתי הרבה כיווני מחשבה ועצות אופרטיביות. אז אני עונה לכולם. כשהלכתי בזמנו למסלול מחקרי זה היה לגמרי מרצוני החופשי, מתוך מחשבה שאני ארצה להיות בעתיד מרצה במכללה להוראה (זה, אגב, עדיין לא נשמע לי מופרך מאד). גם מבחינת היכולות שלי, ידעתי שאני יכולה לעמוד בלסיים תיזה (שוב, אלא דברים שאנ ידעתי על עצמי, ולא נעשו בשביל ההורים/ סביבה או דברים אחרים שעלו פה). כרגע, אני לא צריכה את התיזה בשביל העבודה. את התואר השני עצמו אני צריכה בשביל לקבל יותר כסף (שזה מאד משמעותי בתחום החנוך שבו השכר נושק לרצפה). נכון, שאני צריכה לעשות מה שאני רוצה ואוהבת וכו', ובהחלט אני עושה מה שאני רוצה ואוהבת - אני עובדת בתחום שאני פורחת בו, אני נמצאת בסביבה סופר- תומכת, ורק סיום התיזה עומד לי כאבן ריחיים על הצואר. מכיוון שאת התואר אני רוצה וצריכה, אני חושבת (וזה חתירה לסיום, תודה לכל מי שהגיע עד הלום...) שאני צריכה להחליט באופן הכי פרקטי וגס, ממש מבחינת שעות - מה ייקח לי פחות זמן ומשאבים - השלמת לימודים ללא תיזה או סיום התיזה. אז אני הולכת לעבוד עכשיו, ויש לי על מה לחשוב. נטיית הלב היא דווקא לסיים את העבודה, שוב, בגלל שנראה לי שזה ייקח פחות זמן מאשר לכתבו שני סמינריונים חדשים בכנות, אני מאד מעריכה את התשובות של כולם, זה לא מובן מאליו לקבל כזו תמיכה והבנה, ועוד בפורום וירטואלי לחלוטין תודה תודה לכל אחד ואחת, מבטיחה לעדכן בוקר מצוין

 

[p i t e r פן]

שאלה -

מה הטעם בכתיבת תיזה במטרה לקבל ציון עובר? הרי תיזה כזו לא תוכל להועיל לך בעתיד, אם תחליטי להמשיך ללימודי תואר שלישי, והיא גם תפגע לך בציונים של התואר השני. מנגד, אם תשלימי כעת את החובות האקדמיות ע"י לקיחת קורסים וכתיבת סמינריונים, בעתיד תוכלי לחזור לעניין התיזה בכוחות מחודשים, ולכתוב אחת טובה, אם זה מה שתרצי או תצטרכי לעשות.

 

[PeehD]

אבל

מה הטעם לקחת קורסים נוספים כדי לסיים תואר בלי תיזה אם אין לה כוחות לסיים את מה שכבר כל כך קרוב לסיום ועוד לא צריך להתחיל מחדש? אינני יודע אם זה רלוונטי או לא אבל האם יכול להיות שבעתיד הלא רחוק תהיה משמעות כלכלית לתואר עם תיזה או בלי תיזה, אני מתכוון מבחינת דירוג שכר? לדעתי, ככל שמתרחקים בזמן מן האקדמיה קשה מאוד לחזור אחר כך ולכן, תמצאי לך שוטר, שבאמת לא נעים לך ממנו שיבדוק כל יום איך התקדמת ותסיימי עם העונש הזה. דרך אגב, האם המנחה השמיע קול במהלך הזמן? יכול להיות שתזכורת כזו או אחרת ממנו יכולה לשמש כדחיפה ההכרחית כדי להתקדם ולסיים. שיהיה בהצלחה.... אבישי

 

[אורידיקה]

אין טעם

אבל יש טעם לסיים את התואר (כרגע, מטעמים כלכליים), והרושם הוא שלסיים את התיזה ייקח פחות מלסיים את הקורסים

 

[gilgalad]

אני יכולה להגיד לך רק את מה שאני בחרתי.

בחרתי לעזוב. אחרי שנה לתוך הדוקטורט החלטתי שעל אף שהנושא מוצא חן בעיני המעבדה הזאת וההנחיה הזאת לא יקדמו אותי מבחינה מקצועית. המנחה שלי אישה מאוד טובה ונחמדה אבל מבחינה מקצועית אני לא מרוצה ממנה. היא לא סומכת עלי מספיק, וניסיתי להעיר לה על זה, אני מרגישה שהיא לא דוחפת מספיק לכתיבה וקריאה של חומר. הגישה שלי ושלה לאיך עושים מחקר שונה ולי נשבר. אז פרשתי. החודש זה החודש האחרון שלי פה ואח"כ - אלוהים גדול.