בעיית תקשורת ביתי <---> בת זוגתי

[זהב טה ו ר]

אבל.. אבל...

זה באמת נכון!

 

[אדמiנית]

אין בכלל ספק

 

[סולמותוחבלים]

זו ההוכחה האולטימטיבית

שיש אלוהים...
רק הוא היה יכול לצפות מראש את טיבם של בני האדם ולתכנן אותם כך שזה יהיה מחובר .....

 

[azaria]

את אולי בת יחידבאבלבכל זאת אין ספק שאת גיסתי

כי גם אני מזהה את ציטוטים שהבאת.
או שאולי את אחותי?

או שכולנו פשוט בעלי אמהות פולניות שיצאו מאותו שטנץ גם אם נולדו במרוקו, אנגליה, צרפת, תימן, ירושלים הנצורה, או לא משנה איפה.

 

[mother cat]

בלי החלק הראשון - את זה כבר אמרתי...

בהחלט כבר מצאתי את עצמי אחרי ויכוחים ארוכים ונוקבים עונה לילדים "כי ככה החלטתי ולא כל דבר אני חייבת להסביר לכם!". בדרך כלל זה דווקא מתקבל וסותם פיות....

אגב לחתלתול יש לי תשובה משלי קצת שונה כשהוא נכנס ללופ של למה? למה? למה? אני עונה לו - beacuse mummy loves you! אפילו כשזה ממש לא קשור. אני מקווה שזה טיפה פחות "פולני..."

 

[azaria]

למה? למה? למה? זה לא לופ! זו ספירלה סקרנית

הלמה שהני איננו חזרה על אותו למה ראשון.
אפשר לראות בו שאלת המשך. בקשת הבהרה. הזדמנות להרחיב, להעשיר,לחדד.

למשל:
-למה דווקא עכשיו להתרחץ?!
כי למרות שהתכנית מעניינת, מתקרבת שעת השינה.
-למה?
-כי אם לא תלך לישון בזמן תהיה עייף מחר / יהיה לך קשה לקום בבוקר / לגוף שלך יהיה יותר קשה לגדול ולעשות כל מה שהוא צריך כוח בשבילו.
- אבל למה?!!!
- כי בשינה הגוף שלנו נח ממה שעשה היום וצובר כוח למה שיעשה מחר, והגוף זקוק לכמות מסויימת של שינה כדי שהמנוחה תספיק.
-אבל למה!!!!!!!!!?!?!?!?
-כמו שאתה צריך אוכל כדי לא להיות רעב, אבל לאמספיק לך ביס אחד, נכון? אתה צריך כמות מסויימת שלאוכל כדי להיות שבע. ואם תאכל פחות עדיין תישאר קצת רעב. אז גםהגוף יישאר קצת עייף אם לא יתך לישון בזמן בגלל שהמקלחת נדחתה כדי לראות תכנית ממש מעניינת.... אז בוא נלך להתרחץ. עכשיו.
למה?!?!?!?
- בוא, אני כבר אסביר לך באמבטיה עוד קצת על הגוף שלך וגם על חלומות. אתה יודע שחלומות הם גם מנגנון חשוב של הגוף שלנו?
וכו וכו וכו

(החלק האחרון של למשוך את השיחה לעניין החלומות זה כבר טריק אחר... להעביר נושא תוך כדי שלוקחים כמובן מאליו שהנושא הקודם סגור)

 

[mother cat]

נכון. אבל אפילו לי נגמר הסבלנות לפעמים

אחרי ה"למה?" המאתיים חמישים ושמונה בערך....

אגב הוא נכנס גם לספירלות כאלה של "מה?" ו"מה זה?". כבר ציינתי שגיל 2.8 זה גיל מתיש?

אני אנסה את הטריק של להעביר נושא. נראה אם אצליח לעבוד עליו...

 

[azaria]

כן... גיל 2 זה נורא פחות רק מגיל 3...

וזה "משתפר" עם השנים.
אבל בצד הקשיים יש גם כל כך הרבה הנאה ונחת. אחרת מזמן היו מפסיקים להרות ילדים, והמין האנושי היה נכחד מזמן.

 

[צלילי מיתר]

אצלינו היה טריק אחר להפסקת ה"למה"?

פשוט אחרי 100 כאלו הייתי אומרת - למה את חושבת שזה ככה?
כלומר - מעבירה לה את שאלות ה"למה" ואז זה היה מצחיק אותה והיא היתה מבינה שזה עובד לשני הצדדים

 

[azaria]

נחמד. זהגם מאפשר להם לחשוב קצת ולא רק לקבל

כאילו שאנחנו איזה אורקלים שיודעים הכל ואצלנו כל ההסברים לכל דבר.
אז ראשית, גם אנחנוהגדולים לא תמידיודעים הכל, ושנית גם כשלא יודעים אפשר לחשוב, לנחש, להעלות רעיונות ולמצוא דרכים לבדוק האם הן נכונות או לא.
בקיצור - סדנת הכנה למדען המתחיל כבר בגיל המקסים של 2.8 ?

 

[mother cat]

בזה אני משתמשת כשיש רצף של "מה זה?"

בעיקר כשהוא מצביע על משהו בספר שברור לי שהוא יודע מה זה ושואל אותי... אז התשובה היא i don't know, what do you think it is?

עובד נהדר. עד הפעם הבאה....

 

[narkis10]

תודה רבה לכול המשיבים

אנסה להבהיר מעט התמונה (לא חושב שאפשר..)

ראשית אומר שאני מודע לחלק הדברים שנאמרו, ואני רוצה לומר שאני לוקח אותם בהיבט הכללי וכן בחיי היום יום במשפחה.
כמו ענין האובדן אצל הילדה, וכן את ענין הבגרות, והתגובות המוזרות עקב כך, והאנטי שיש בראשה כרגע,
אני מבין גם שזה טבוע בנו עניין האם חורגת-וגם בלי שהיא רצתה בכך היא פיתחה אנטי אליה.
וכן מצד זוגתי כנראה שבתת מודע שלה קשה לה לקבל את האשה הנוספת בבית(שהיא לא ביתה).

ועם כל זאת ולאור הזמן שחלף , (ואני די הייתי באיפוק וסבלנות ותמכתי בזוגתי, לאורך זמן, במקרים של ויכוחים מטופשים מצד הילדה.
אני חושב שיש בכל זאת איזה שהיא תובנה שצריכה להיות לנו הבוגרים לנסות ולהתמודד עם המצב, או לנסות אפילו לעקוף חלק ומאותם ויכוחים מיותרים.
הכיוון שאני חושב ללכת דרכו הוא טיפול משולש: אני , בת זוגתי, והילדה.

האם יש למי ממכם המלצה ממש טובה למטפל/או פסיכולוג ויודע על הצלחה בטיפול שכזה?...

ושוב תודה רבה על הקדשתם זמנכם ומתן התשובות.

 

[זהב טה ו ר]

אתה בטח תל-אביבי

רק תל-אביבים לא אומרים באיזה אזור הם מחפשים, כאילו מובן להם שכ-ו-ל-ם גרים בת"א...

בהצלחה!!

 

[narkis10]

בטוח לא תל אביבי

לא אמרתי איזה אזור, כי לא חשבתי שנחוץ.

אני מאזור רחובות

 

[mother cat]

בתור אשתו של אלמן - אנסה לענות...

נשמע סיטואציה קשה, ואני מלאת אמפטיה לכולכם - כמי שמכירה את המורכבות הזו מקרוב.

אני רוצה רגע להפריד בין שתי הבנות עליהן מדובר:

הבת שלך - תשמע, היא עברה את הטראומה הכי קשה שילדה יכולה לעבור - היא אבדה אמא בגיל צעיר. לא ציינת אם מותה היה פתאומי או לא, ואני אף פעם לא יודעת להחליט מה יותר גרוע. האם היא עיבדה את האבל עם איש מקצוע טוב? אני מכירה את הנושא מיד ראשונה - הילדים של בעלי טרם עבדו כמו שצריך את האבל על מות אמם. הבן היה בטיפול שנים אך לא נתן למטפלת לגעת בנקודה, והבת לא היתה מעולם בטיפול - היום ברור גם לי וגם לבעלי שהיא צריכה טיפול ואנחנו מחפשים את הכוון הנכון. אבל לא מעובד הוא בעיני כמו פצע מוגלתי שלא מטופל - זה רק הולך ומחמיר... ממליצה בחום למצא את הדרך עבור הילדה לעבד את האבל. כמו כן יש חשיבות גדולה בלהכיר באבל, לתת לו מקום - ולתת גם לאשתך ז"ל מקום כלשהו בחייה של הילדה (וגם התאומים, אגב - זה שעוד אין בעיה איתם לא אומרת שהם לא זקוקים לאותו הדבר). תוסיף לזה שהיא בגיל ההתבגרות (כן, כן, הם מתחילים מוקדם בימינו...) וזה הופך הכל ליותר קשה....

זוגתך - קשה, קשה להיות בת זוג של אלמן. אני זוכרת כשהתחתנתי חברה מארה"ב שלחה לי ספר על זה - באמריקה קוראים לנו WOW - Wife of Widower - זה תפקיד לא קל. למה לא קל? כי האשה הראשונה תמיד שם, מרחפת לה ברקע, ובלי שאפשר לכעוס עליה או לשנוא אותה כמו את הגרושה, כי תמיד יש את תהיות את מי הוא אוהב יותר...., כי הילדים איתך בבית 24*7 - אין ימים שהם אצל האמא, וכמה שזה אולי לא נעים להודות, הייתי שמחה לכמה ימים של שקט מדי פעם מהילדים של בעלי... בקיצור, מהרבה סיבות זה נראה לי תפקיד קשה יותר מזוגתו של גרשו (למרות שמצד שני - אין מריבות עם הגרושה, מניפולציות על הילדים, וכו'). בקיצור - יש לי הרבה אמפטיה לזוגתך שחיה בתפקיד לא קל. א-ב-ל: היא אשה מבוגרת. היא נכנסה לזה בעיניים פקוחות. היא צריכה, לא, חייבת, להיות ה- bigger woman בסיפור. שליטה בבית? זה לא עובד. סמכות? סמכות נבנית דרך מערכת יחסים שבונים אותה -אי אפשר לקחת את זה. אני מאד מבינה את האנטי שנוצר ואת האנטגוניזם, ואת הקושי. אבל היא חייבת למצא דרך ליצור מערכת יחסים עם ילדיך, שמושתת על כבוד הדדי, יחסי נימוס, ועם הזמן - אולי יגיעו גם חיבה ואהבה.

יש לי שאלה - איפה אתה בסיפור הזה? אתה מדבר איתן? אתה מנסה לפשר? או שאתה נותן להן להתמודד? ואיזה "תפקיד" נתת לזוגתך? אתה מצפה ממנה לגדל את ילדיך? או שאתה עושה זאת בעצמיך והיא "ברקע"? איך יחסיה עם התאומים? ואיך יחסיך עם ביתה?

מצטערת שיצא לי ארוך ומעט מבולבל - אני אחרי יום עבודה ארוך והיה חשוב לי לענות לך בכל זאת היום...

בסיכום - כמו שמומלץ פה הרבה, אני חושבת שאתם צריכים עזרה מקצועית. ילדיך - כדי להתמודד עם האבדן. אתה וזוגתך - כדי להגיע לתאום ציפיות ולהסכמה על איך מתנהלים יחד בבית - אתם ההורים, אתם צריכים להוביל, יחד. אם זוגתך עסוקה בלהשיג שליטה וסמכות - משהו בהובלה שלכם לא עובד. והמלצה אישית - לזוגתך, טיפול אישי כדי לחקור קצת את סבך הרגשות שקשור בלהיות WOW...

אם תרצה לחדד קצת את השאלות ולהוסיף עוד פרטים - אשמח להמשיך לענות לך.

 

[סולמותוחבלים]

בלי להשוות אבל לאבל

רק נקודה למחשבה (כי ברור כאן שהאבל הוא מנדטורי) -
גם ילדים שתוך כדי מהלך גירושים מגלים דברים חמורים על הורה (אלימות, שקרים, מניפולציות נגד הילדים) עוברים אבל קשה על דמות ההורה.
נכון שיש להם את מי להאשים ואת מי לכעוס, אבל מצד שני הם תקועים עם ההורה הביולוגי הזה לתמיד ולא כ"כ קל להם לחוות חוויות הוריות מתקנות ....
ותחשבו על זה ....

 

[azaria]

מצטרף לשאלות של mother cat אך כבר אתן טיפ.

בלי קשר לתשובות ולמידע שתיתן, חשוב שתבינו גם אתה וגם הנשים בחייך שהן לא חייבות לאהוב זו את זו, אבל חשוב שכן תנהגנה בכבוד זו כלפי זו.

כלומר, נכון שהן לא אמא ובת. ונכון שלא הן בחרו להיות בקשר זו עם זו - אלא זה "נכפה עליהן" מכוח היותן קשורות אליך, ונכון שאי אפשר לפתח רגשות לפי הזמנה.
אבל...
נימוס וכבוד הם כן דברים שאפשר וצריך לדרוש במערכת יחסים בין בני אדם. גם אם הם לא אוהבים או אפילו מחבבים זה את זה.

האם אתה כאדם מוכן לקבל יחס מזלזל כלפי הבת שלך? או כלפי בת הזוג שלך?
האם תשתוק למי שינהג בחוסר נימוס מופגן וקבוע כלפי זוגתך? או כלפי הבת שלך?
במיוחד אם זה מתרחש בביתך שלך!!

לפעמים המתח מוכפל ומחריף עקב הציפיה לאהבה והרמוניה מופלאה. אפילו אם אין ציפיה כזו, אלא מישהו רק חושב שזה מצופה ממנו.
הקושי לעמוד בציפיה כזו יכול להוביל לההיפך.

לכן חשוב לדעתי להבהיר למעורבים/ות שכל שנדרש מהם זה לכבד ולהיות מנומס. ואם גם יחבבו או תיווצר קירבה עד כדי אהבה - זה יופי של בונוס, אבל לא זה מה שמצפים מהם.

 

[אשבל1]

המלצה

ממליצה לך מאוד לקרוא כאן : http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article.aspx?forumid=983&aId=104634 מאמר של הפסיכולוגית אביבה פרידמן אשר התארחה בפורום "בנות ללא אם", מקווה שיוכל לעזור לך.

 

[יואב אופק1]

דרוש דיאלוג והסכם,חבל על מע היחסים...

מערכות יחסים זה דבר מורכב בטבעו ובמיוחד כשמתחברים אנשים ממשפחות שונות למשפחה אחת. אבל מתי זה הופך הכי מורכב ורגיש עד כאב??! כשמעורבים שם ילדים..!
" שמישהו אחר יחנך את הילדים שלי..?!! בשום אופן...!" או "...היא מנסה לתפוס את מקום האימא שלהם..?! לא תודה .."
כמובן שגם בעבור הילדים ,זוגיות חדשה של אחד ההורים היא "גוש " שלא תמיד יורד בגרון וככ שהם גדולים יותר ,כך זה מורכב ומאתגר יותר...

כדי שמערכות יחסים במשפחות מורכבות יהיו תקינים,אני חושב שחייבים לשים את הקשיים על השולחן ולערוך תיאום ציפיות ובנית סוג של חוזה/הסכם. נכון,לא תמיד מכולם יוצאים מרוצים ממנו,אך לפחות "פחות מרוצים" באותה מידה והבנה שלחיים משותפים דרושה גמישות ופשרות. זה נכון לכל מע יחסים,לא רק במשפחות מורכבות.

אני חושב שלשיחה כזאת כדאי להתכונן,לקבוע מראש מפגש ולבקש שכל אחד יגיע מוכן עם שפע סבלנות ואורח רוח להקשיב ולהביע ואם יהיה צורך לקבוע עוד מפגש/ים עד שתגיעו להבנה והסכמה.
כמובן שאיש מקצוע יכול לעזור בהכוונה ראשונית או בליווי התהליך,אך זה אינדיוידואלי .

בהצלחה
יואב