nothingmore
New member
בעלי בגד באמון שלי עם אימא שלו - איך אפשר להתגבר על זה?
אני אדם פרטי, בדרך כלל לא מפרסמת הודעה בשום פורום ולא משתפת אחרים בבעיותיי, אבל אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה. אחרי טיפולי פוריות ארוכים ומפרכים נכנסתי להריון ואני ממש בהתחלה. בעלי ואני ביחד עשר שנים, מבחינתי הוא החבר הכי טוב שלי, החצי השני שלי. מעולם לא היו לנו בקשר בעיות שהן מעבר לויכוחים רגילים שיש בכל זוגיות ותמיד סמכתי עליו בעיניים עצומות.
מכיוון שנושא ההריון מאוד רגיש אצלנו, הסברתי לו שעד שבוע 12 אני לא רוצה שנשתף אף אחד (שהרי בדרך כלל מחכים לשבוע 12-14 לספר). הוא כביכול היה לגמרי איתי, הסכים והבין, אבל רמז לי מעת לעת כמה קשה לו שלא לשתף את אמא שלו. בעלי קשור לאימא שלו, אבל לא באופן שהייתי מגדירה כחריג: הוא משוחח איתה כמה פעמים בשבוע, ניפגש איתה בדרך כלל רק איתי פעם בשבועיים-שלושה, כי כולנו מאוד עסוקים. יחד עם זאת הוא מגדיר אותה כאשת סודו ותמיד תמיד מגן עליה כשעולה עניין כזה או אחר.
בחזרה לנושא, עניין ההריון מאוד רגיש ואמרתי לו שכמה שבועות של איפוק מבלי לספר לה לא יהרגו אותו, חשוב לי שזה יהיה פרטי שלנו עד שיהיה בטוח לספר.
אתמול, כשבילינו זמן איכות הוא ואני, הוא סיפר לי על שיחת הטלפון האחרונה עם אמא שלו, טען שלדעתו היא מנסה לגשש מה קורה איתנו ושהוא מנסה לשמור על איפוק. בתגובה אמרתי לו שאעשה לה טלפון ואבקש ממנה בנימוס בשלב הזה לא לנסות בכוח לדלות מידע וללחוץ, שאנחנו זקוקים לפרטיות. ראיתי שהוא נלחץ מעצם הרצון שלי לדבר איתה אבל לא ייחסתי לכך חשיבות גדולה מדיי באותו רגע.
כמה שעות לאחר מכן בלילה, הוא סיפר לי שהוא חייב להתוודות בפניי על משהו. מסתבר, שביום שגילינו שאני בהריון (עשיתי לו מחווה מאוד מרגשת כדי לשמח אותו עם הבשורה) הוא רץ לספר לאימא שלו. עכשיו מילא זה, הייתי יכולה להבין, הוא כל כך התרגש והוא משתף רק אותה (חוץ ממני) בדברים שעוברים עליו, נגיד שבסדר. אבל מסתבר, שבשבועות האחרונים מאז הגילוי, מאחורי הגב שלי, הוא מעדכן אותה בכל בדיקה שיש לנו, כל רופא, כל תוצאה, ככה- בלי ידיעתי, בלי אישורי, בהסתרה, בשקרים. אני המומה, כועסת, פגועה, ולא יודעת איך להתמודד עם הידיעה הזו.
בנושא כל כך רגיש הוא לא כיבד אותי ואת הרצון שלי, וכגבר שבדרך כלל לא מסוגל לשקר על כלום, גם על דברים דביליים, הוא שיקר לי במשך כמה שבועות? ואני שאני בן אדם מאוד חשדן, לא קלטתי שזה מה שקורה??? ובשבועות האלה כשנפגשנו עם אימא שלו מסתבר שהיא יודעת הכול מהכול ועדיין מעזה לשבת ולחייך מולי ולהתנהג כאילו כלום?!
אני מרגישה כל כך נבגדת, שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד, במיוחד כשהפלא הזה גדל בתוכי ואני חייבת לנסות להירגע ולא להתעצבן אבל אני פשוט לא מסוגלת להירגע. בוידוי שלו אליי הוא בכה, אמר שמרגיש נורא, שזה נהייה כדור שלג והוא פחד מהתגובה שלי. אני לא מקבלת את ההסברים האלה כי עובדה שעד עכשיו הוא עדכן אותה באופן שוטף בלי טיפת חרטה והסיבה היחידה שהתוודה היא שרציתי לטלפן לאמא שלו והוא ידע שאני אגלה כך הכול.
אני ממש זקוקה לעצות טובות ואולי אפילו לסיפורים שישימו אותי בפרופורציות כי אני כרגע לא רואה בעיניים מרוב זעם וכאב.
אני אדם פרטי, בדרך כלל לא מפרסמת הודעה בשום פורום ולא משתפת אחרים בבעיותיי, אבל אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם הסיטואציה. אחרי טיפולי פוריות ארוכים ומפרכים נכנסתי להריון ואני ממש בהתחלה. בעלי ואני ביחד עשר שנים, מבחינתי הוא החבר הכי טוב שלי, החצי השני שלי. מעולם לא היו לנו בקשר בעיות שהן מעבר לויכוחים רגילים שיש בכל זוגיות ותמיד סמכתי עליו בעיניים עצומות.
מכיוון שנושא ההריון מאוד רגיש אצלנו, הסברתי לו שעד שבוע 12 אני לא רוצה שנשתף אף אחד (שהרי בדרך כלל מחכים לשבוע 12-14 לספר). הוא כביכול היה לגמרי איתי, הסכים והבין, אבל רמז לי מעת לעת כמה קשה לו שלא לשתף את אמא שלו. בעלי קשור לאימא שלו, אבל לא באופן שהייתי מגדירה כחריג: הוא משוחח איתה כמה פעמים בשבוע, ניפגש איתה בדרך כלל רק איתי פעם בשבועיים-שלושה, כי כולנו מאוד עסוקים. יחד עם זאת הוא מגדיר אותה כאשת סודו ותמיד תמיד מגן עליה כשעולה עניין כזה או אחר.
בחזרה לנושא, עניין ההריון מאוד רגיש ואמרתי לו שכמה שבועות של איפוק מבלי לספר לה לא יהרגו אותו, חשוב לי שזה יהיה פרטי שלנו עד שיהיה בטוח לספר.
אתמול, כשבילינו זמן איכות הוא ואני, הוא סיפר לי על שיחת הטלפון האחרונה עם אמא שלו, טען שלדעתו היא מנסה לגשש מה קורה איתנו ושהוא מנסה לשמור על איפוק. בתגובה אמרתי לו שאעשה לה טלפון ואבקש ממנה בנימוס בשלב הזה לא לנסות בכוח לדלות מידע וללחוץ, שאנחנו זקוקים לפרטיות. ראיתי שהוא נלחץ מעצם הרצון שלי לדבר איתה אבל לא ייחסתי לכך חשיבות גדולה מדיי באותו רגע.
כמה שעות לאחר מכן בלילה, הוא סיפר לי שהוא חייב להתוודות בפניי על משהו. מסתבר, שביום שגילינו שאני בהריון (עשיתי לו מחווה מאוד מרגשת כדי לשמח אותו עם הבשורה) הוא רץ לספר לאימא שלו. עכשיו מילא זה, הייתי יכולה להבין, הוא כל כך התרגש והוא משתף רק אותה (חוץ ממני) בדברים שעוברים עליו, נגיד שבסדר. אבל מסתבר, שבשבועות האחרונים מאז הגילוי, מאחורי הגב שלי, הוא מעדכן אותה בכל בדיקה שיש לנו, כל רופא, כל תוצאה, ככה- בלי ידיעתי, בלי אישורי, בהסתרה, בשקרים. אני המומה, כועסת, פגועה, ולא יודעת איך להתמודד עם הידיעה הזו.
בנושא כל כך רגיש הוא לא כיבד אותי ואת הרצון שלי, וכגבר שבדרך כלל לא מסוגל לשקר על כלום, גם על דברים דביליים, הוא שיקר לי במשך כמה שבועות? ואני שאני בן אדם מאוד חשדן, לא קלטתי שזה מה שקורה??? ובשבועות האלה כשנפגשנו עם אימא שלו מסתבר שהיא יודעת הכול מהכול ועדיין מעזה לשבת ולחייך מולי ולהתנהג כאילו כלום?!
אני מרגישה כל כך נבגדת, שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד, במיוחד כשהפלא הזה גדל בתוכי ואני חייבת לנסות להירגע ולא להתעצבן אבל אני פשוט לא מסוגלת להירגע. בוידוי שלו אליי הוא בכה, אמר שמרגיש נורא, שזה נהייה כדור שלג והוא פחד מהתגובה שלי. אני לא מקבלת את ההסברים האלה כי עובדה שעד עכשיו הוא עדכן אותה באופן שוטף בלי טיפת חרטה והסיבה היחידה שהתוודה היא שרציתי לטלפן לאמא שלו והוא ידע שאני אגלה כך הכול.
אני ממש זקוקה לעצות טובות ואולי אפילו לסיפורים שישימו אותי בפרופורציות כי אני כרגע לא רואה בעיניים מרוב זעם וכאב.
