בעלי לא מתייחס יפה לבן שלי

[honey8]

בעלי לא מתייחס יפה לבן שלי

יש לי ילד בן 5 מנישואים קודמים ונישאתי מחדש לבעל באמת מדהים, חם ואוהב. בן זוגי החדש הוא בעל עקרונות מאוד נוקשים בכל הקשור לחינוך, והוא גם די דומיננטי בבית (מאז שאנו חיים יחד - ישנם כללים שהשתנו בעקבותיו). אני אוהבת את זה שהוא מכניס לבית ערכים טובים, דרישה לכבוד, לעצמאות, לשבת ביחד ליד השולחן עד שכולם מסיימים... אלו ערכים טובים בעיניי. מצד אחד הוא יכול להיות מקסים עם הילד, לשחק איתו, לדאוג לו ולטפל בו, אך לפעמים הוא מרשה לעצמו להתייחס אליו בצורה שלא מקובלת עליי: עונה לו בחוסר סבלנות, מעיר לו הרבה, מבקר אותו (על כך שהוא לא עצמאי מספיק או מתפנק או מתבכיין), ואני מרגישה שהילד מותקף ומתכנס בעצמו. אני ממש רוצה שהילד ירגיש בנוח בבית ובטח שלא יורידו לו את הביטחון. ניסיתי לדבר עם בן זוגי על כך מספר פעמים, אמרתי שזה מכאיב לי ופוגע בי באופן אישי כשהוא מתנהג ככה ונראה שכלום לא עוזר... דבר נוסף ששמתי לב אליו, זה שבימים שהילד איתנו, בנזוגי הופך להיות רציני יותר, לא לבבי, לא פתוח כמו שהוא איתי כשאנחנו לבד רק אני והוא... ורוב הזמן הוא מעדיף לא לבלות איתנו (שומר מרחק), למרות שאני תמיד מזמינה אותו (למשחק משותף/טיול בחוץ וכו).
מה הייתם מציעים לי לעשות? תודה מראש...

 

[mother cat]

לדבר לדבר לדבר

אתם צריכים לעשות תאום ציפיות, ויפה שעה אחת קודם.
לא כל-כך ברור לי למה בעלך מעורב כל-כך בחינוך הילד. אני מבינה שאביו של הילד בתמונה, כך שיש לו שני הורים שאחראיים על גידולו וחינוכו של הילד.
בעלך, מעצם העובדה שחי איתך, כמובן זכאי שהבית שלו יתנהל בצורה שמקובלת עליו - אבל תוך לקיחת הילד וטובתו בחשבון. אתם צריכים לדבר, להחליט על "חוקי בית" שהם חשובים לבעלך ומקובלים עליך, אבל מעבר לזה, לדעתי בעלך לא צריך להתערב בחינוך הילד.

לגבי זה שהוא פחות מעוניין להשתתף ולשחק עם הילד - הייתי מניחה לזה כרגע. חשוב שהוא יתיחס בכבוד ובחיבה לילד. לא בהכרח שישחק איותו וישעשע אותו. זה יבוא, עם הזמן...

אגב לא סיפרת כמה זמן אתם יחד, מתי נפרדת מאבי הילד, ואיך הילד מקבל את בעלך החדש. כל אילה כמובן משפיעים על המשוואה... אבל בשורה התחתונה - לדבר לדבר לדבר.

 

[honey8]

מדברת מדברת, אך זה לא עוזר...

לכן, פונה אל הפורום... אבל את צודקת. אני אניח כרגע בצד את עניין הבילוי המשותף... בסך הכל חשבתי שזו דרך "גיבוש" כזאת... אבל אולי טעיתי.
אנחנו נשואים שנה וחצי, והתגרשתי לפני שלוש שנים מאביו הביולוגי, שאכן נמצא בקשר טוב איתו, אבל בואי נגיד, הוא רכרוכי איתו ולא ממש עסוק בלחנך אותו, אלא יותר לפצות אותו על הגירושין, לעשות לו גוד-טיים כשהם יחד.
בני מאוד רוצה בקרבתו של בנזוגי החדש, אך מצד שני, מרגיש ממנו את הדחייה. אז אני רואה שהוא פעמים רבות "מתפתל" לידו, מנסה להתחנף אליו... זה קורע אותי...
אני אמשיך בשיחות... אולי בהמשך לא תהיה מניעה מללכת לטיפול.

 

[mother cat]

אז אולי לא לחכות אלא ישר לגשת לטיפול?

 

[ספרקית]

לפעמים זה לא קשור בכלל למשפחה מורכבת...

לעיתים מדובר בסתם פערים בגישות בין בני הזוג.
אצלנו ישנו פער כזה. בעלי הרבה הרבה יותר קשוח ממני. עם הרבה יותר חוקים והרבה יותר דרישות. בהתחלה זה די הפריע לי. הרגשתי שהוא קשוח מדי עם הבת שלי (שהיתה בת חמש כשהכרנו), הרגשתי שהוא דורש ממנה יותר מדי.
אמא שלי אמרה לי די מההתחלה להניח לזה. היא הסבירה לי שהוא פשוט שונה ממני ושזה לא כל כך רע שיש בבית מישהו קצת פחות רך. כיוון שהוא מקסים, הבת שלי מאוד אוהבת אותו (וגם אני כמובן

) והסתדרנו טוב מלבד חיכוכי ההורות, הצלחנו להסתדר. הוא התרכך מעט ואני קצת התקשחתי. מצאנו דרך חינוך שמתאימה לשנינו (לפחות רוב הזמן).
חלפו השנים ונולד לנו ילד משותף. די מהר גיליתי שאמא שלי לגמרי צדקה. גם מול המשותף חוזרת אותה דינמיקה. אני רכה ומגוננת, הוא קשוח יותר ודורש יותר. הבנתי סופית שזה לא קשור לחורג או לא חורג, זה פשוט הוא ומה שהוא תופס כחינוך נכון.

ומשהו נוסף, אצלנו בבית ההתנהלות שונה ממה שכותבת אמא חתולה. בעינינו הבית הוא שלנו וכשהילדים בבית (יש לנו בת שלי, בת שלו ובן משותף) אז שנינו מחבקים, שנינו מחנכים, שנינו משחקים, מטפלים, נוזפים, מלטפים. תוך התעלמות מוחלטת מביולוגי או לא ביולוגי. יש לו זכות לחנך את הילדה שלי בדיוק כפי שלי יש זכות לחבק או לנזוף בילדה שלו. זו הדרך שלנו לבנות בית אמיתי ויציב.

 

[honey8]

כתבת לי תשובה מהממת!

תודה!!!
את יודעת מה..? יש מצב, ואני רוצה להאמין שזה אכן יהיה המצב כשתיוולד לנו הילדה המשותפת, הלוואי שזה פשוט עניין של טיפוס... (אני עומדת ללדת בחודש הקרוב).
אני רק צריכה להתעקש על זה שבעלי לא "יירד" על הבן שלי ושיישמרו יחסים של כבוד הדדי ביניהם וחיבה לא תזיק. זה הכל...

 

[מנסה ומתנסה]

וואווו איזו הארה ! ולוואי ובן זוגך...

יהיה דומיננטי, לא סבלני, נוקשה , מבקר, מעיר ומוריד את הבטחון העצמי לגבי כל ילדי במידה שווה

! אכן בחור מדהים...

בכל מקרה, כרגע לבעלך אין ילדים, הילד שלך הוא לא שלו, והוא מרשה לעצמו
להוריד לילד בן 5 שעבר טלטלה לא קלה בגירושים, את הבטחון העצמי שלו.

אז...
תפקידך כרגע, הוא לעמוד על המשמר ולוודא בדרך זו או אחרת (דיבורים או
טיפול ויפה שעה אחת קודם) שהבן שלך יהיה מוגן בביתו ! ! הוא לא בחר תוך 5 שנים להתנתק מאביו ה"רכרוכי" ולהגיע לידיו של "אב השנה", שאפילו לא חווה אבהות כהלכתה, ותוך שנה וחצי נוטל לידיו את הזכות "לחנך" אותך ואת ילדך

אם בעלך מתפקד כמקסים רק כאשר הבן שלך לא בשטח, זה לא מעיד על חינוכו המיטיב הגבולות שהוא שם לילד וכל הבלה בלה בלה הזה... זה מעיד שהוא לא יודע כיצד לנהוג כהורה, ובכל אופן לא יודע לנהוג כלפי בנך - בנו החורג... תפקידך להעמיד לו גבולות ברורים ונוכחים.

ועוד דבר - התיאור שלך על האור שהתגלה בחייך לפיו איך יותר "רכרוכיות" שלך ושל האבא של הילד ומעתה יש "כבוד" ו""עצמאות"" ועוד ערכים טובים ונעלים יכול מאוד להצביע על אלימות במשפחה שלך (בינתיים אני מניחה שלא פיזית, כי אז היית מעלה זאת)... הייתי במקומך רצה לטיפול שיעזור לך גם עם הילד שעומד להגיע לעולם בשעה טובה... השיפוט שלך נראה לי, לפי תאורך, לוקה בחסר - את מבלבלת בין אהבה, כבוד וחיבוק לילד שלך לבין רכרוכיות, חוסר גבולות וכו'... נראה לי הכרחי שתיגשי לטיפול, אפילו בעצמך, כדי לעשות לך סדר בדברים, לטובתך ולטובת משפחתך !
בהצלחה...

 

[מנסה ומתנסה]

במחשבה שנייה - תם זמנם של הדיבורים...

התחינות שלך מגיעות מתוך מקום של חוסר בטחון עצמי שלך, בחשיבות הדברים...
כדאי, כפי שאמרתי, שתלכי קודם , עם בעלך או לבד לטיפול, כדי שיהיה לך קצת סדר בדברים לגבי ערכים טובים ומועילים לעומת נוקשות ואלימות כשטובת הילד לא למול עיניו של בעלך כלל...

 

[אמאשלשון]

לרדת על הילד זה להשפיל אותו, לא הבנתי איך הוא נתפס כבחור

מקסים.
יש הבדל בין להיות מחנך מעט יותר נוקשה לבין להשפיל את הילד, אני מקווה שהוא לא עושה יותר מידי נזק

 

[מנסה ומתנסה]

 

[ב לפני השינה]

שיחה מעמיקה עם הבעל -

ואם הוא לא אוהב את הילד - מפרידה מגורים.
אין תחליף לילדות בריאה. אין ילדות בריאה בבית עם הורה/מבוגר אחראי אחר שלא אוהב את הילד.
אפשר להסתובב מסביב לזה כמה שרוצים. המציאות היא שההתנהגות של בן זוגך מזיקה לילד שלך. תחליטי מה יותר חשוב לך - הבריאות הנפשית ואיכות החיים של הילד שלך, או הזוגיות שלך.

 

[רוזי וקיידי]

האם הוא מתנהג ככה עם ילדיו גם?

גם לי נשמע שהוא מעורב יותר מידי בחינוך הילד, הוא אבא שלו, יש לו אבא ולפי מה שאמרת הוא מעורב בחייו.
כל הדברים שמרגיזים את בעלך אצל הילד (פינוק וכל מה שציינת) נראים לי דיי הגיוניים לילד בן 5 ועוד ילד שעבר גרושים ונישואים חדשים.
&nbsp
תראי, אם הוא לא מקבל את הבן שלך, הוא לא באמתל מקבל אותך...
מציעה ללכת לטיפול ובמידה וזה לא משתנה הייתי שוקלד לחתוך....
&nbsp
בהצלחה ואני מקווה שהמצב ישתפר...

 

[honey8]

תודה רבה לכל העונות...

אנחנו לא מתכוונים להפריד בתים, אנחנו נישאנו ואני בהריון.
פשוט צריכה להיות יותר לביאה כשזה מגיע לנסיונות פגיעה בבטחונו העצמי של הילד. לבעלי אין ילדים משלו עדיין, כך שיכול להיות שמדובר גם בחוסר ניסיון שלו, וחוסר הבנה של השלכות ההתנהגות שלו על העתיד של כולנו. אז זה אומר שאצטרך לדבר ולדבר ולדבר... להסביר עוד ועוד.
ובהמשך, לבחון את הקשיחות שלו, אם היא עקבית גם עם ילדנו הבאים. אסור לי להסכים על התנהגות של "איפה ואיפה". אני באמת רוצה להיות חזקה יותר...

 

[ב לפני השינה]

חוסר ניסיון, נישואין, הריון נוסף

הילד שלך, לפי תיאורך, מתפתל, מבקש אישור ונדחה על ידי בן הזוג שלך בבית שלו, של הילד.
את מגדלת ילד בלי בית, בלי ביטחון, בלי גב. ילד שלא יוכל להיות בעל ביטחון עצמי. ילד שלא מקבל אישור.
זה ממש לא משנה אם בעלך יהיה בעל התנהגות זהה גם כלפי הילד הביולוגי שלו. הורים יכולים להזיק גם לילדים הביולוגיים של עצמם.
רק את יכולה להציל את הילד שלך. תבחרי בו. מגיע לכל ילד, שההורה שלו יהיה נאמן לו.

 

[אמאשלשון]

ואם תגלי שהוא יורד גםעל ילדכם המשותפים אז יהיה בסדר?

 

[TatyBar]

ובמלים אחרות:

תודה ששיקפתם לי את המציאות.
עכשיו אני מבינה שאני בבעיה מאוד גדולה והדבר הנכון יהיה לעזוב - שזה הכי קשה תמיד (למרות הקלישאה שהכי קל לעזוב, זה למעשה הכי קשה) - אז אני אבחר עכשיו לעצום עינים ולקוות שיהיה טוב - כי אחרת אני אצטרך באמת לעשות משהו ולעזור לבן שלי באופן אקטיבי ולא בעצימת עיניים ודחיפת הראש לחול עמוק שלא אראה כמה באמת רע לו...
אז תודה לכן שעניתן לי את התשובות שאני ממש לא רוצה לשמוע ולא לקבל ולא להבין.
כי אני - מ׳כפת לי.
העיקר נישאתי ואני בהריון.
זה שהבן שלי באמת סובל ויש משהו אחד שצריך לעשות כדי להציל אותו - והסברתם לי את זה ממש ברור פה - את זה אני לא מתכוונת לעשות.
אז סבבה לי ששאלתי שאלה - כדי לקבל תשובות שיתמכו בהרגשתי שאני לא באמת צריכה לעשות משהו ולא באמת המצב כל כך קשה.
ולא באמת התכוונתי לשמוע עצות אמיתיות.
&nbsp
העיקר - שלפחות יתנהג כמו בהמה גם לילד המשותף שלנו. שלא תהיה אפליה בין הילדים.
אם כבר קקה - שיהיה לכולם.
&nbsp
וואו.
&nbsp
&nbsp

 

[אספרסו2]

זה לא מה שאת עשית?

רק אל תטיפי פה לדברים שאת עשית בדיוק להיפך.

 

[מימי מייאו 1]

 

[tatarata]

מצב נוראי

איך את בתור אימא יכולה לאפשר מצב שלילד שלך לא טוב בו? נראה לי שנוח לך לחפש תירוצים בתור " ערכים וחינוך" שנראים לי ממש הזויים. תחשבי מה יהיה בעוד 20 שנה כאשר הילד יגדל. איך הוא יתייחס אליך ולבעלך? איזה קשר יהיה לכם במשפחה?
אז בתור ילדה אומנם בגיל הרבה יותר מתקדם שעברה " חינוך נוקשה" מצד בן זוגה של אימא , שדי הצדיקה אותו בתירוצים דומים, היום אני מחזירה להם. נכון, שכולם כבר מבוגרים ושהוא כבר אדם מבוגר, וזה לא נעים. אבל מה לעשות? מותר לי. לאירועים שלי האדון לא מוזמן בתוקף וגם לבית שלי, וכאשר הוא מאושפז אני מרגישה מספיק חופשי ללכת לחדר כושר. בילדותי תמיד הודגש שהוא לא אבא שלי ולא חייב לי דבר, אז גם אני לא בת שלו ולא חייבת דבר. חומר למחשבה.

 

[כוכבית101]

ערכיים , חד צדדיות ואהבה

ציינת שבן זוגך מכניס ערכיים חיובים למערכת ומנסה להקנות אותם לבנך.
עצם זה שהוא מעורב עם בנך זה כבר חיובי.
אבל לצד הקניית ערכים שהם בעצם סוג של דרישות, צריך לבוא גם הצופר בדמות חיבה, מתנה , מילה טובה וכולי, זה חשוב מאוד לידים ( גם למבוגרים ) וזה הופך את הדרישות למאוזנות יותר ולא חד צדדיות.נסי לכוון אותו לזה.
נקודה נוספת היא האהבה לילד, בן זוגך אוהב אותך, זה לא הופך אותו אוטומטית לאוהב בנך,התהליך הזה דורש זמן, מעבר ל3 שנים, נסי את בתבונה ועדינות להדק את הקשר ביניהם,צפרי את את בעלך על כל מחווה של חביבות וחום לילד ומצד שני תראי לילד איך להתקרב לבעלך.