נראה לי שחלק מהתגובות פה קצת חדות מדי
אני לא יודעת מה בדיוק קורה אצלכם בבית, אבל ברור לי שמי שאין לו ילדים לא יודע מה ההשפעה של ההתנהגות שלו על נפש הילדים, ואולי גם פחות אכפת לו. השאלה היא רק, האם בעלך נוהג באופן יוצא דופן או שהוא פשוט יותר נוקשה ממך. אני חושבת שהתגובות שקיבלת הן בדיוק על הקו הזה: אם בעלך עובר את הגבול, אזי לחיות כך זה אסון לבן שלך. אם פשוט יש לכם גישות שונות, אזי (כפי שכתבו לך) זה לא נורא אבל זה קשה להגיע לסינתזה של שתי הגישות וזה דורש פתיחות וגם מיומנות מסוימת בפתרון משברים.
 
אני חושבת שכדאי לכם להגיע להדרכה הורית של כמה שיחות. אני לא בעד טיפולים ארוכים ובעצמי שונאת שמפנים בפורומים לאנשי מקצוע, כי הרי שאלת כאן ורצית לקבל תשובות של כאלה שהיו במקום הזה, נכון? בכל זאת במקרה שלך הייתי חושבת על כמה שיחות יעוץ כאלה. לדעתי כדאי שיהיה אדם שלישי שיוכל לומר לכם האם הגישה של בעלך היא מוגזמת, ויוכל לתווך ביניכם כדי להגיע להסכמה מה סביר ומקובל על שניכם ומה לא.
 
לגבי הפעילויות המשותפות, אני רק רוצה להעיר, שלפחות במקרה שלי, אני לא מתה על ילדים שאינם שלי. הילדים שלי מדהימים בעיני, ולמרות שגם הילדים של אנשים שאהובים עלי נחמדים בעיני, אין מצב שתהיה לי אנרגיה לעשות איתם פעילות כל שבת, לדוגמה, או כל אחה"צ. יוצא לי להיות עם המשפחה כשהילדים שלי אצל אבא שלהם, ולעזור, ולקחת ולטפל בילדים של המשפחה בשמחה רבה, אבל זה בעיני המון עבודה ולא באמת כיף (אני יותר עוזרת להורים שלהם מאשר רוצה להשתתף במשחקים של הילדים), ועם הילדים שלי זה משהו אחר לגמרי.
אני לא יודעת מה בדיוק קורה אצלכם בבית, אבל ברור לי שמי שאין לו ילדים לא יודע מה ההשפעה של ההתנהגות שלו על נפש הילדים, ואולי גם פחות אכפת לו. השאלה היא רק, האם בעלך נוהג באופן יוצא דופן או שהוא פשוט יותר נוקשה ממך. אני חושבת שהתגובות שקיבלת הן בדיוק על הקו הזה: אם בעלך עובר את הגבול, אזי לחיות כך זה אסון לבן שלך. אם פשוט יש לכם גישות שונות, אזי (כפי שכתבו לך) זה לא נורא אבל זה קשה להגיע לסינתזה של שתי הגישות וזה דורש פתיחות וגם מיומנות מסוימת בפתרון משברים.
 
אני חושבת שכדאי לכם להגיע להדרכה הורית של כמה שיחות. אני לא בעד טיפולים ארוכים ובעצמי שונאת שמפנים בפורומים לאנשי מקצוע, כי הרי שאלת כאן ורצית לקבל תשובות של כאלה שהיו במקום הזה, נכון? בכל זאת במקרה שלך הייתי חושבת על כמה שיחות יעוץ כאלה. לדעתי כדאי שיהיה אדם שלישי שיוכל לומר לכם האם הגישה של בעלך היא מוגזמת, ויוכל לתווך ביניכם כדי להגיע להסכמה מה סביר ומקובל על שניכם ומה לא.
 
לגבי הפעילויות המשותפות, אני רק רוצה להעיר, שלפחות במקרה שלי, אני לא מתה על ילדים שאינם שלי. הילדים שלי מדהימים בעיני, ולמרות שגם הילדים של אנשים שאהובים עלי נחמדים בעיני, אין מצב שתהיה לי אנרגיה לעשות איתם פעילות כל שבת, לדוגמה, או כל אחה"צ. יוצא לי להיות עם המשפחה כשהילדים שלי אצל אבא שלהם, ולעזור, ולקחת ולטפל בילדים של המשפחה בשמחה רבה, אבל זה בעיני המון עבודה ולא באמת כיף (אני יותר עוזרת להורים שלהם מאשר רוצה להשתתף במשחקים של הילדים), ועם הילדים שלי זה משהו אחר לגמרי.