בעלי קילל אותי "זונה" ואני בדיכאון מזה

[מימי171]

בעלי קילל אותי "זונה" ואני בדיכאון מזה

שלום,
אני נשואה+ילדים, אתמול בזמן מריבה בינינו בעלי קילל אותי "זונה". זו לא הפעם הראשונה, הפעם הקודמת היתה בזמן מריבה שהיתה בינינו בקיץ. לצערי אנחנו רבים הרבה בתקופה האחרונה, קללה כזאת אני שומעת בממוצע פעם בחצי שנה אבל קשה לי אני פגועה מאוד, לא יודעת איך להתמודד עם זה, בשום מקום אחר, גם בבית הוריי, אף פעם לא קיללו אותי מילים כאלה. אני לא מקללת אותו בשמות כאלה גם כשאני הכי כועסת ופגועה. אני מרגישה פגועה מאוד, בדיכאון מזה לא מצליחה לסלוח, בעלי אמר שהוא מצטער ולא רוצה לקלל ככה. אני חושבת, אולי אני מגזימה ורגישה מידי? מעוניינת לשמוע עצות מה לעשות איך להתגבר

 

[מריוס זכריה]

את בהחלט מגזימה ורגישה מדי

כשאני מסביר לאנשים איך לריב, אני בהחלט אומר להם לא להשתמש במלים כאלה, לא לומר דברים נוראים, וכולי. בהחלט מילה לא יפה, לא במקום, פוגעת ומעליבה.

אבל - זה מה שקורה במריבות. אנשים יוצאים מכלל שליטה, מרגישים פגועים ומרומים, הם נמצאים במקום הכי נמוך, מיואש ופצוע, ולכן הם מנסים לפגוע בשני בחזרה, במחשבה שהם רק מחזירים על מה שקיבלו - או, ברוב המקרים, ללא כל מחשבה. זה הטבע של מריבות. זו המציאות.

עכשיו מה הפואנטה? הפואנטה היא שבמריבה הכי חשוב זה להבין על מה רבים. להקשיב לשני, למרות שזה מאוד קשה. ולנסות למצוא פתרונות.

כשימצאו פתרונות, או אפילו התחלה של פתרונות, חשוב מאוד שהוא יתנצל על המילה הזאת. גם את כנראה יהיה לך על מה להתנצל. זו תהיה התייחסות מספקת לעניין.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[alongrin]

איך אומרים

Get over it!!
זה טוב לריב ולהוציא קיטור מדי פעם...
עדיף מאשר לצבור כעסים ואחר כך לעשות מאחורי הגב כל מיני מעשים שמתחרטים עליהם אח"כ.
&nbsp
בפעם הבאה לפני שתעשו סקס תגידי לבעלך:
1. מציצה 100 שח
2. סקס 250 שח
3. אנאלי ושאר חריגים 500שח..
&nbsp
אמרת שאני זונה לא? אז תשלם!!
ככה תעשו מזה צחוק ותוציאי מזה את כל העוקץ.

 

[נומלה]

אם מישהו היה קורא לי ככה

(כולל בעלי) הוא היה רואה את גבי המתרחק. אם את חווה את זה פעם בחצי שנה ואת לא רוצה להראות את הגב לנ"ל, אתם צריכים ללמוד איך לנהל משברים (זה שפה יפה לללמוד איך לריב וגם לשמור על הפה).זה לא משהו שלומדים לבד. צריך מורה שיודע ללמד את זה. (אני מכירה כמה דרכים מענינות אבל כאנקדוטה. אתם צריכים מומחה).

 

[אורחת11111]

מצטערת, אך לדעתי את לא מגזימה בכלל.

לפחות בחוגים החברתיים שאני מסתובבת בהם, דבר כזה לא מתקבל על הדעת, ושום מריבה או כעס לא היו מסוגלים להצדיק כינוי כזה מצד בעל ביחס לאשתו. יש כבוד בסיסי שלדעתי אמור להתקיים בין בני זוג, שבלעדיו אין בכלל בסיס ליחסים. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין את בעלי הנוכחי או את בעלי הראשון ואף אחד בקרב החוג המשפחתי או החברתי שלי אפילו חושב לקלל בצורה כזו את אשתו, בלי קשר למהות המריבה.זו ממש אלימות מילולית בעיניי.

 

[kagome10]

 

[אורח לרגע112]

לא בדיוק עצה....

מניסיוני האישי גם לגבי עצמי וגם לגבי אחרים, המילה "זונה" או "כלבה" אמורה להיות ביטוי גנאי לאישה פסיכופטית, כפוית טובה, חסרת בושה.
רק שהרבה גברים לא מוצאים את המילים הנאותות בעת כעס, וזה מה שיוצא להם מהפה.

לא יודע אם זה משפר את הרגשתך וגם לא יודע באיזה הקשר הדברים נאמרו.
אם בא לך, את מוזמנת לציין את ההקשר שבהם הדברים נאמרו.
שואל- אם בן זוגך יקלל אותך "אישה פסיכופטית וכפוית טובה שכמוך" האם זה היה עובר יותר טוב או פוגע בך באותה מידה?
יתכן מאוד ש ( כאמור ) התנהגותך מכעיסה את בעלך. יתכן שבעלך כועס עלייך ואכן סבור שאת פסיכופטית, כפויות טובה, חסרת בושה וכו'.

 

[נומלה]

אני אזרום איתך

אבל אם מישהו קורא לאשתו בכינוי שמשמעו (פסיכופטית כפויית טובה חסרת בושה) מידי כמה חודשים, אזי איפהשהו זה מה שהוא חושב עליה.
זה לא בדיוק הסימן הכי מדהים לאהבה וחסד.
לא נראה לי בכלל להעביר את החיים עם גבר שזו דעתו עלי. (גם אם זה יוצא רק כשהוא כועס)

 

[אורח לרגע112]

יתכן מאוד...

זה שמישהו חושב עלייך שאת ( כביכול ) פסיכופטית כפוית טובה וחסרת בושה, זה לא מעיד על הקשר שום דבר...
יתכן ששני בני הזוג דומים, ויש ביניהם הרמוניה בדר"כ.
לעתים דברי ביקורת חריפים, נאמרים בנימה גסה אך ביושר, בכנות.
&nbsp
צריך פרטים נוספים לגבי ההקשר שבו הדברים נאמרו. כדי להבין אם הקללות האלו היו במקומן או לחלוטין לא במקום.
באופן אישי, אני חושד שדבריו של הבעל נסבו על התנהגות אנוכית, אנטי חברית של פותחת השרשור נגד בעלה. זהו החלק הנסתר בדבריה כאן בשרשור.
ברור שדבריו אינם נסבים על הפקרות מינית של פותחת השרשור.
&nbsp
איך שלא יהיה, אני מאחל רק טוב לכל הצדדים.

 

[מריוס זכריה]

"השד הטוב והשד הרע"

הפסיכולוגית מלאני קליין כתבה על "השד הטוב והשד הרע" (שד בקמץ, כמו "בד" או "גד"). זו תאוריה שכדאי להכיר אותה.

התאוריה מסבירה כיצד התינוק רואה את אמו, בה הוא תלוי לגמרי, כטובה לגמרי מצד אחד, כשהיא נענית לו, וכרעה, כשהיא מתסכלת אותו. הפיצול הזה מתקבע בכולנו, במידה זו או אחרת, ועקבותיו נשארים גם בבגרותנו.

ואכן, לרוב בני האדם יש דימוי מפוצל שכזה לגבי בני הזוג שלהם. יש את בן הזוג הטוב, ובן הזוג הרע. כשאנחנו משוכנעים באחד, השני נעלם מהעין. אבל הוא לא נעלם מהמח, והוא יוצא מדי פעם:

אם מצב היחסים הוא לרוב תקין, הדימוי החיובי עומד על הבמה רוב הזמן. אולם כשאנחנו חווים פגיעה חמורה באגו שלנו, אנחנו "מתהפכים", הדימוי השלילי קופץ לבמה, בשיכנוע מלא, והדימוי החיובי נעלם. אנחנו עשויים לומר לעצמנו: "איך יכולת להיות כל כך עיוור". במצב כזה הרבה אנשים חושבים על פרידה, כי בעצם הם עשו טעות ענקית. אחר הם מתפייסים, והמצב שוב מתהפך.

במצב יחסים שהא לרוב לא תקין, הדימוי השלילי הוא על הבמה רוב הזמן, ורק בעתות חסד, זה מתהפך לזמן קצר.

אך מה המציאות? גם הדימוי החיובי וגם השלילי לא מתארים את האחר בצורה מדוייקת, והם לרוב השלכה של הפנטזיות שלנו - בחיובי, והחששות, פחדים ומצוקות, בשלילי.

למשל, אם לגבר יש חוסר ביטחון בגבריות שלו, הוא עלול להרגיש מנוצל על ידי נשים בכלל, ולכן הוא מדביק ל"אשתו הרעה" דימוי של זונה. הדימוי הזה יתפרץ החוצה בעת ריב, אולם כשהם יתפייסו, הוא לא חושב כך! להיפך, הוא חושב שהיא אישה מעולה וכולי.

ככל שאנשים מתבגרים, והופכים מודעים יותר, הקצוות הללו מתקרבים, והדימוי של בן או בת הזוג הופך ליותר תלת מימדי, אמיתי ומורכב. זה חלק ממה שקרוי "זוגיות מודעת".

תחשבו: האם זה לא קורה לכם, כשאתם רבים ריב ממש רציני? האם דעתכם על בן או בת הזוג לא שונה ב 180 מעלות? אני לא מדבר על ריבים קטנים, כשאנחנו סתם עצבניים, כי אז ההיגיון כמובן ממשיך כרגיל. אני מדבר על ריבים ממש גדולים, כשאנחנו מרגישים מאוד מאוד פגועים, רוצים לעזוב, וכולי.

לכן הדיון על מה בעלה חושב עליה, או מה היא חושבת עליו, יכול להיות מאוד מבלבל, אם לא מבינים את נושא "השד הטוב והשד הרע". כי שני הדימויים קיימים במקביל (אם כי לא בו זמנית).
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[kagome10]

לא, זה אך פעם לא קרה לי. לא עם בן הזוג ולא עם אף אחד אחר

נתקלתי באנשים שבזמן ריב "מתהפכים" ומתנהגים בצורה שונה ממש מאשר לא בזמן ריב, כמו ג'ייקל והייד, אבל תמיד ראיתי את זה בתור ראיה לחוסר בריאות נפשית. לא במובן הקליני של המילה.
&nbsp
אני חושבת שהטענה שרוב בני האדם מסתכלים ככה על אנשים אחרים לא מגובה בעובדות, בכלל. רוב האנשים שיש סביבי לא מפגינים את ההתנהגות שהייתי צופה לו התיאוריה הזו הייתה נכונה. ולמען האמת, גם לא רוב הילדים שנתקלתי בהם, ואני לא זוכרת את עצמי כילדה חושבת ככה.
&nbsp
בעיני, אם מישהו רואה ככה את העולם זו סיבה טובה מאוד להתרחק ממנו, ולא להכנס לקשר קרוב איתו. הוא נשמע אדם שלא בטוח להיות בסביבתו.
&nbsp
(החוויה הכי קרובה שהייתה לי למה שתיארת היא כשגיליתי שידידה לא מאוד קרובה שלי מספרת עלי דברים מגעילים מאחורי הגב. הרגשתי שהרכלנית המגעילה הזו שונה ממש מהאישה הנחמדה שאני מדברת איתה, ושיש לה צד מגעיל שלא הכרתי. הפסקתי לתת בה אמון, ואני יותר לא מדברת איתה מעבר לנימוס מינימלי. אבל אני עדיין חושבת שהיא אישה טובה שמביאה לעולם הרבה יותר טוב מאשר רע. ובשום נקודה לא חשבתי שהנטייה המגעילה הזו הופכת אותה למפלצת, ההפך, שאלתי את עצמי - איך אישה שעושה כל כך הרבה דברים טובים יכולה להגיד עלי דברים רעים מאחורי גבי?)

 

[מריוס זכריה]

התופעה קיימת, אך היא מן הסתם מגיעה במינונים שונים

ובכל מקרה, זה לא משהו שאת יכולה לראות בסביבתך היומיומית, כי בסביבה היומיומית - עבודה, לימודים, חוג החברים - אנחנו תמיד מראים את הפנים הנאות שלנו. כשזה קורה, זה קורה בסיטואציות אינטימיות מבודדות, שזה המצב הרגיל והנפוץ למריבה זוגית. אחת הסיבות שזה קורה המצבים מבודדים היא, שבמצבים האחרים, עם אנשים מוכרים מסביב, אנחנו חשים את תמיכת העולם במי שאנחנו. כשאנחנו לבד, בעימות זוגי, מול בן או בת זוג שפתאום רואה אותנו כמפלצת - אנחנו מתהפכים יחד איתו.

אין לי בעייה להסכים שזה לא חל על כולם באותה מידה.
אבל לדעתי זה כן חל על כולם - במידה כזו או אחרת.
אלא שיש לנו תיכנות חברתי מאוד חזק להדחיק את זה. אנחנו מבינים שאנחנו לפעמים מתפרצים, מתנהגים ללא שליטה, אבל רואים בזה אפיזודה חולפת (וזה אכן כך). אחרי שהאפיזודה חלפה, אנחנו נוטים לשכוח שיש לנו את זה.

אבל שוב: זו תאוריה בתחום הנפש. תאוריות בתחום הנפש הן תאוריות. על כל תאוריה יש מחלוקת. וחוץ מזה, כל תאוריה חלה יותר על מקרים מסוימים ופחות על אחרים.

אז קחי את זה סך הכל כעוד תאוריה, שאני במקרה מאוד מאמין בה. מי שזה ידבר אליו, יקח את זה. מי שלא, לא.

אבל את מבינה, למשל, שאם בעלה של השואלת קורא לה פעם בחצי שנה "זונה", זה לא מש שהוא חושב עליה ביום יום, נכון? העניין הזה דורש הסבר, וזה ההסבר שלי לפחות. הוא בהחלט מבוסס על הרבה ניסיון. לא עם כולם, אבל עם הרבה.

[טוב, חפרתי, אבל אין לי עכשיו כח לערוך ולקצר...]
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[kagome10]

הסביבה שלי כוללת את האינטרנט

והמקום היחידי בו ראיתי תיאורים דומים של בן זוג רע וטוב היה בתיאורים של בני זוג שבעיני נאה להתרחק מהם. בהתחלה התכוונתי לכתוב שקראתי תיאורים כאלו רק אצל נשים מוכות, אבל נזכרתי במישהי צעירה עם תיאור דומה עם בן זוג שלא מאוד רע. אבל מספיק רע בשביל שהדעות יהיו על הטווח בין "תני לו צ'אנס אחרון" ו"רוצי, רוצי!".
אה כן, ובכל התיאורים, היה הבדל אובייקטיבי בהתנהגות של בני הזוג.
&nbsp
כל הגברים (אולי היו אישה או שניים, אבל המקומות בהם אני קוראת דברים כאלו הם עם רוב נשי עצום, אז אם יש שם גבר שכותב על בת זוג זה די נדיר) האלו לא צריכים להיות בזוגיות עד שהם ילכו לטיפול ויתחילו להתנהג בצורה ראויה.
&nbsp
אני גם בן אדם, ויוצא לי לחשוב על אנשים דברים רעים כשאני כועסת. זה קורה לעיתים נדירות. ואלוהים ישמור, אני לא אומרת את זה להם! זה המינימום של המינימום של להיות אדם בוגר ובריא נפשית, בניגוד לילד קטן או אדם בוגר ולא בריא נפשית.
&nbsp
הדברים שאני חושבת על אנשים כשאני כועסת - הם מבוססי מציאות. הם הקצנה והגזמה של מה שאני באמת חושבת עליהם בחיי היום היום.
&nbsp
&nbsp
אין לי בעיה עם התיאוריה, יש לי בעיה עם זה שאתה מציג מה שבעיני הוא פתולוגי בתור הנורמלי.
&nbsp
זה לא נורמלי לקרוא לאישתך (או לאף אדם שיקר לך, אלא אם כן זה תיאור אובייקטיבי של המקצוע שלה) זונה. זה לא נורמלי להחזיק בדימוי מפוצל של בני זוג בתור בן זוג טוב-בן זוג רע. כשזה קורה, זה מראה על בעיה שאפשר וכדאי לפתור.
&nbsp
אם אתה חושב שכל האנשים מחזיקים בתפיסת עולם מעותת כזאת ורק מדחיקים אותה, זה נשמע לי עצוב ויהיר בו זמנית. יהיר, כי זה כמו הדתיים שבטוחים שבעמקי נפשי אני למען האמת מאמינה שיש אלוהים. ועצוב - כי זה מעיד על הסביבה שלך. זה אומר שיש סביבך אנשים שמתנהגים ככה. ושזה נראה לך נורמלי במקום פתולוגי.
&nbsp
לדעתי, אם בעלה קורא לה זונה פעם בחצי שנה זה אומר לפחות אחד משני דברים - שיש לו בעיות קשות של שליטה עצמית ומודעות עצמית ובריאות נפשית, ושהוא חושב עליה דברים רעים שבהקצנה והגזמה הוא מבטא בתור "זונה".
הראשון יותר מדאיג מהשני. מי שכועס עלי - אפשר לדבר איתו. אבל מי שלא מסוגל לשליטה עצמית - איך אפשר לסמוך עליו?

 

[מריוס זכריה]

התנהגות וסיפורים באינטרנט אינם מדגם מייצג של החיים

והתופעה הזו לא קורית עם "אנשים" סתם, אלא רק אם הקרובים לנו ביותר - לרוב בן או בת זוג בלבד.

בסדר, אני מקבל שבעיניך זה עצוב ויהיר. אבל ככה אני חושב.
כמו שאמרתי: זה מגיע במינונים שונים.
אולי אצלך זה על אפס. יכול להיות. לא מכיר אותך.

אבל לגבי חברייך הקרובים אפילו, אינך יכולה לדעת מה קורה שם. כשאנשים מתארים את עצמם לחברים, ומספרים איך הם רבים, הם לא אומרים לך את כל האמת, בין השאר, כי אינם מודעים, או אינם רוצים כלל לזכור את כל האמת. במצבים האלה, כדאי לשמוע מה הצד השני אומר. והפערים מפתיעים.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[kagome10]

אני לא מצליחה להבין איך אפשר ליישב את התיאוריה עם העובדות

אני מאמינה שתיאוריה שלא נותנת איזשהו חיזויים על המציאות היא חסרת משמעות וייסודיה בחטא. ואני לא חושבת שאני מבינה אותה מספיק בשביל שהחיזויים שלי ייצגו את התיאוריה בהגינות. אז אני אשאל אותך - מה לדעתך ההבדל בין עולם בו התיאוריה הזו נכונה לבין כזה שלו? אילו עובדות שאני יכולה לבדוק יהיו שונות בעולם כזה? איך אפשר להפריך את התיאוריה?
&nbsp
התיאוריה: רוב האנשים חושבים בצורה כזו, בצורה מודעת או לא, ופועלים לפי זה. הפרכה: רוב האנשים הבריאים נפשית לא חושבים ופועלים לפי התיאוריה. כאשר "בריאים נפשית" מוגדר לא לפי הפסיכיאטריה, אלא לפי זה שהם לא אנשים שכדאי להתרחק מהם כי הם אנשים שרע להיות בסביבתם באופן כללי. נניח, מגעילים למצלרים
&nbsp
וכן, סיפורים על זוגיות גרועה הם לא מדגם מייצג, הם מדגם מוטה לטובת התיאוריה שלך, ואפילו שם יש מעט מאוד דוגמאות, והן מופיעות בדוגמאות הכי גרועות. ממש לא ברור לי איך זה ראיה לטובת התיאוריה שלך.
&nbsp
בקיצור - לא הבנתי. כשלתי במבחן טיורניג האידיאולוגי ואשמח להסבר.
&nbsp

 

[מריוס זכריה]

זאת לא תאוריה בפיזיקה, שמנבאת מדידה מסוימת

וזה גם לא ויכוח ימין-שמאל, דתיים-חילוניים, שכל הזמן חוזרים כל אחד על עצמו.
זו השקפת עולם. לא מסכימה? הכל בסדר.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[kagome10]

כל תיאוריה והשקפת עולם מנבאות מדידה מסויימת

והצגת את התיאוריה יחד עם הניבוי שלך - שהבעל לא חושב שהיא זונה שאר הזמן.
&nbsp
בקיצור, לי נראה שהחיזוי שלך כשל בצורה מביכה. מתברר, שהתשובה לשאלה "תחשבו: האם זה לא קורה לכם, כשאתם רבים ריב ממש רציני?" היא "לא!" יכולת להגיד שאנחנו לא מדגם מייצג, או שאנחנו במיעוט. יכולת להגיד שבעצם זה לא תקף לגבי כל האנשים אלא רק לגבי מיעוט מסויים. יכולת לבחור לעדכן את המפה של המציאות שאתה מחזיק.
&nbsp
אבל לא, כשניבוי שלך כשל, בחרת להגיד שזה לא תיאוריה שמנבאת דברים אלא "השקפת עולם", ו"השקפת עולם", מתברר, זה משהו שנותן לך רשות לטעון טענות על העולם, ואז להגיד שיש לך הזכות לדעה משלך, אחרי שהעובדות שלך התגלו כשגויות.
&nbsp
וזה, אעפס, מביך...
&nbsp

 

[מריוס זכריה]

נכון, את צדקת ואני כשלתי. אני נבוך.

 

[kagome10]

אם כשלתי בחוק פו, התנצלותי הכנה מראש. אם לא...

אז את דעתי על הניסיון להעמיד פנים ש"תפיסת עולם" לא צריכה לעמוד למבחן המציאות מביעה התמונה הבאה:

 

[אורחת11111]

ראשית, התיאוריה בהחלט לא תופסת לכולם.

אבל גם בהנחה שהיא נוכנה, עובדה היא שלא כל בעל קורא לאשתו זונה. גם לא בשעת מריבה סוערת. גם לא חצי מהבעלים. כנראה גם לא רבע. לדעתי גם לא עשירית. עובדה היא שזו תופעה חריגה וקיצונית, כי רוב הבעלים לא יחשבו להגיד דבר כזה לאישה שלהם בשום נסיבות, גם לא בשעת כעס וריב. ובכל מקרה, בטח ובטח ידעו שאין מצב שהם אומרים לה דבר כזה. ועובדה שבין אם הם לא חושבים או חושבים אך מתאפקים, הם לא אומרים. לכן:
א. אני בכלל לא בטוחה שהוא לא חושב את זה עליה, כי אם הוא, בניגוד לאחרים, טורח להגיד לה זאת בפנים פעם בחצי שנה, אז יש סיכוי שזה יושב אצלו באיזה מקום ובכל פעם שהוא קצת יותר נסער ומאופק מהרגיל זה נשפך החוצה.
ב. גם אם הוא לא חושב שאשתו זונה כל הזמן, אלא רק פעם בחצי שנה, לטעמי זה הרבה יותר מדי. לא הייתי מוכנה שגבר שאני חיה איתו את חיי יגיד לי דבר כזה ולו פעם אחת, ולא משנה בכלל למה הוא אומר את זה ומה הוא חושב בשאר הזמן.
ג. אם הוא לא חושב שהיא זונה, אך מרשה לעצמו להגיד זאת, משהו לא בסדר אצלו, כי עובדה שגבר נורמלי ממוצע לא עושה זאת.זה נראה שהוא סתם לא מכבד אותה ומזלזל בה, אם הוא מרשה לעצמו להגיד לה דבר כזה סתם כך, בלי שהוא באמת חושב את זה. לאדם נורמלי יש כנראה תחושה פנימית של מה לחשוב על ו/או לפחות מה לא ראוי לומר לאשת חייו, מה קשור לוויכוח או לריב ומה לא, מה מידתי ומה לא, ומה סתם משפיל ומבזה. בעל נורמלי לא ישפיל ולא יבזה את אשתו גם בשעת הריב הקשה ביותר.
ד. בכל מקרה, זו התנהגות חריגה, לא מכבדת ולא מקובלת, כמו שבעל מכה זו התנהגות חריגה ולא מקובלת, ולא משנה מה הנסיבות. אלימות יכולה להיות גם מילולית ולא רק פיזית, וזה לא משהו שאישה צריכה לחיות איתו. הרי בעצמך אמרת שזו אחריות האישה לקום וללכת כשבעלה מפגין אלימות כלפיה, במיוחד כשהיא עצמה אומרת שזה מאוד מפריע לה.
למה לא לקרוא לדברים בשמם? מדובר באדם אלים וגס רוח, שמרשה לעצמו להגיד לאשתו דברים חריגים, מכוערים ומשפילים שגבר נורמלי בחיים לא יגיד וגם לא אמור להגיד לאשתו. אני מניחה שאם פעם בחצי שנה היה נותן לה סתירה, אפילו סתירה לא כואבת במיוחד, לא היית נכנס פה לתיאוריות פסיכולוגיות ופשוט אומר לה שהיא לא צריכה לסבול את זה, שהיא לא צריכה להישאר עם גבר אלים ולהסתלק משם בלי להביט לאחור, נקודה. אז למה לא במקרה של אלימות מילולית משפילה שחוזרת על עצמה?