בעקבות ההודעה של "חסדין"

[פורץ מאה שערים]

בעקבות ההודעה של "חסדין"

אני חש צורך עז לפתוח שרשור חדש. בהתחלה התחלתי להגיב בשרשור המתאים, אבל לאחר שראיתי גם איזה מגילה יצאה לי, וגם כיצד פתאום המילים פשוט פרצו לי לבד מהמקלדת עם רצון עז להעלות על הכתב את מה שאני מרגיש, מצאתי לנכון לפתוח שרשור חדש.ואני מקווה שלא יכעסו עלי בגין זה אז ככה: ---------------------------------------------------------------------------------------------------- ההודעה של "חסדין" אני חייב לשתף אתכם. אני כל היום בעבודה. עובד במקום חילוני. חדר לבד. אין לי בעיה לאכול ולשתות בלי שאף אחד יראה. בבוקר בא לי לעשן סיגריה, רציתי לשתות משהו אבל הילדים היו איתי באאוטו אז לא קניתי. נסעתי לעבודה, חשבתי לשתות כוס תה או קפה, אבל אמרתי לעצמי: מה איכפת לך לנסות לצום. אז צמתי. בצהריים ממש הציק לי הרעב. בפרט שידידה שאני מכיר שוחחה איתי ואמרה לי מה היא מכינה לצאת הצום. בלעתי רוק. (היא דתיה חזקה). אבל אמרתי לעצמי שעוד שלוש שעות יוצא הצום. אז חבל. אם כבר צמתי עד עכשיו כדאי שאסיים את הצום. בתוך כל הזמן הזה, עדיין לא הנחתי תפילין. הייתי בקשר עם הידידה וכל הזמן בראש שלי דוקר לי: עוד לא הנחת תפילין. עוד מעט שקיעה. אתם מבינים: אני צם אבל לא מניח תפילין. בסוף עברה כבר השקיעה ופתאום נזכרתי: אוי לא הנחתי תפילין. רצתי לאוטו, הבאתי את התפילין, התפללתי מנחה והשלמתי שחרית. וכל זה אחרי השקיעה. אני מופתע מעצמי. אבל מרוב שאני מופתע בכל פעם מחדש, ההפתעות כבר לא מפתיעות....... היו שלום, חברים יקרים ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ התגובה שלי אני מזדהה איתך לא במאה אחוז אלא במליון אחוז. זה ב ד י ו ק המצב בו אני נמצא. יכולים לעבור ימים שלמים בלי שהנחתי תפילין ופתאום ביום מסוים אני מרגיש מן צורך פנימי כזה להניח מהר תפילין ולעמוד מנחה. המצחיק הוא שזה קורה לי לפעמים בימי שישי, אני מניח מהר תפילין לפני הדלקת נרות למרות שאני בידיעה ברורה שאני לא הולך לשמור שבת. גם אני לא ממש מתעסק יום יום בשאלות אמונה וכדומה. אני מאמין באלוהים ומדבר איתו מדי פעם, רק שאני לא בטוח שהאלוהים שאני מדבר איתו באמת אכפת לו אם אני שומר שבת או לא. אני יוצא מנקודת הנחה מאוד פשוטה. מה אני שונה מכל בן אנוש אחר בעולם?, למה אני צריך להתנהג בצורה מסוימת מאשר ההוא באוסטרליה מתנהג? הרי כולנו הגענו מאותו מקום וכולנו נלך לאותו מקום, ולמרות זאת עדיין לפעמים אני מרגיש צורך פנימי לקיים מצוות. ופה גבירותי ורבותי טמונה הבעיה הכי הכי הכי קשה. אמא שלי טוענת שביום שאעזוב את הבית אני בטוח אתפקר ואוריד את הכיפה. אני אומר, הלוואי. הלוואי שהייתי יודע שזה מה שאני רוצה. אם הייתי יודע שזה באמת מה שאני רוצה אז כבר מזמן הייתי מיישם את זה. הענין הוא שאני לא יודע, אני נמצא בדיוק באמצע בלי יכולת להחליט מה אני רוצה. אני לא חרדי ולא דתי אבל גם לא חילוני. אני מתנהג בצורה שמתאימה לאדם חילוני, נושם ומאמין בהשקפות שאינם עולים בקנה אחד עם הדת אבל מצד שני מחובר להמון דברים בדת. אז מה עושים? מורידים כיפה? אולי תסבירו לי איך בת זוג חילונית תסתכל עלי אם פתאום היא תראה שאני כמה ללמוד איזה דף גמרא? (לא לפתוח עיניים, אני נהנה מזה בלי שום קשר לדת) איך בת זוג חילונית תסתכל עלי אם פתאום אני אצא לה עם ג'וק שהשבת שומרים שבת ולא רואים סרט אחרי הסעודה. אלה דברים שמטרידים אותי יום יום ולא נותנים לי מנוחה. אני מנסה לדמיין את חיי אחרי נישואין, מה? האם באמת אני ארצה לשבת אחרי סעודת השבת ולראות "צחוק מעבודה" ? היום אני עונה כן כי זה המצב הנוכחי איתי כיום אבל אני לא מסוגל להחליט ב 100 אחוז שזה הקו שאיתו אני בונה בית. תכל'ס לא מפריע לי היום להיות עם בחורה נידה (לא ארחיב על הפז"מ המיני רק אומר שאני מהפחות מנוסים) ואני לא חושב שגם יפריע לי אחרי החתונה אבל אני אומר לעצמי "מה אני עושה אם אני מכיר מישהי ואנחנו בונים משהו ביחד על בסיס זה שלא שומרים טהרה ופתאום אחרי החתונה מתחיל לגרד באיזה שהוא מקום עמוק בפנים כן לשמור, מה אז? מפרקים את החבילה?" ואותו הדבר הפוך, מה יהיה אם אנחנו בונים משהו על בסיס זה שאנחנו כן שומרים שבת או טהרה ופתאום אחרי החתונה עולות בי המחשבות שעולות בי היום ואני אומר לעצמי "עזוב אותך הכול שטויות מה אתה שומר בכלל" ואז בעצם אני מגיע למקום שהכי מפחיד אותי שזה שוב פעם לנהל מערכת יחסים עם עצמי ולהיות בודד עם המחשבות שלי ועם כל מה שמסתובב במוח שלי. מעניין אותי, האם אשתך יודעת עליך משהו? אני מפחד להתחתן בצורה הזאת כל עוד לא ברור לי איפה אני עומד, אבל מה שיותר מפחיד אותי זה שאני לא יודע אם אי פעם אדע ולהתחתן בצורה שאצטרך להסתיר מזוגתי את אשר על ליבי ומי שאני באמת בכלל לא מתחיל לבוא בחשבון. קשה לי לשחק את המשחק, כזה אני. יצא מגילה, אני יודע. מתנצל על הארוך אבל המילים פשוט יצאו לי בבום, אולי זאת השעה. לילה טוב פורץ

 

[מתבי6]

מילים היוצאות מהלב

אני מודה, לא קראתי הכל. זה מדי ארוך, אבל הכיוון ברור. אנשים מהצד חושבים שמי שנמצא במקום כמו כאן הוא מאושר. ואני טוען, ההיפך הוא הנכון, הם הכי אומללים ומתוסבכים. אולי כבר עדיף לא לחשוב וזהו? פעם הייתי אצל הרבי באחד החגים. אלפי אנשים רקדו בהתלהבות על הטריבונות (פארענצ'ס למי שלא מבין) וישבתי עם חבר בצד ואמרנו: איזה טוב להם. הם לא חושבים כלום אבל הם מאושרים. אולי צריך להיות כמוהם?

 

[חמוד וחצןף]

אתה עדיין מתנדנד

גם אני הייתי פעם במצבך. והיו לי ייסורי מצפון אחרי כל מיני עבירות שעשיתי. עד לאותו יום שהתחלתי לחקור לעומק. והבנתי שכמו שמוסלמי מאמין במוחמד. והנוצרי מאמין בישו. אני מאמין במשה. והיות ואני לא מאמין במוחמד ובישו. אני גם לא מאמין במשה!!! צר לי שאתה נמצא במקום בו הייתי וסבלתי מייסורי מצפון. היום אני חופשי ומאושר. נקי ושלם עם מעשיי ומחשבותיי. לילה טוב

 

[מבולבלונת]

החיים מפתיעים

ומה שבטוח, לא הוגן להנשא ולהכניס בת זוג למערבולת הזו של חייך. קודם תתפוס כיוון. אממה, יכול להיות שגם אם תתפוס כיוון ותינשא, ותחיה באושר תמצא את עצמך מוקף בשתילי זיתים, ותחליט לשנות כיוון. קיצור, הפתעות... אתה צריך לשאול את עצמך כמה שאלות יסוד, שאלות מפתח, לדעת את התשובות להן בברור, ולפי זה לחיות את חייך, או לפחות לדעת איך אתה צריך לחיות את חייך. כיום אני יודעת שחיי תלויים בכמה שאלות יסוד, האם יש אלוהים, אם ישנו, איך הוא קשור אלי, אם ישנו ואם הוא רוצה ממני האם אני חיבת לנהוג כך... וכו' וכו' ... שיקולים סביבתיים מזמן נוטרלו מהתמונה, שהרי אינם באמת יקבעו את השקפתי, אולי את הנהגותי. ברור לי שאין כל קשר בין מציאות אלוהית לבין אורח החיים החרדי. (אגב לכך קבלתי גם 'אישור', לא שהייתי צריכה, ממחב"ת חרדי שהמליץ לי לנסות למצוא את עצמי בזרם שפוי יותר) אני יודעת בוודאות שלא אחפש לי חיי נישואין לפני שאדע היכן אני עומדת. וכשם שזה לא הוגן לעשות את זה לפרטנר חרדי / דתי, כך גם לא לחילוני. ובטח ובטח לא בלי לשתף אותו. (אני יודעת שאתה לא בכוון של להסתיר משהו, אבל נראה שבפורום רווחה כזו דעה והיא מעוותת מן השורש, כי איך אפשר לבנות קשר על חוסר אמון בסיסי? ואיזה מין קשר הוא זה שאתה צריך להסתיר מבן הזוג את השקפות חייך שמשליכות על כל נשימה ונשימה ביממה? תקראו איך מתייסרים כאן אנשים נשואים שמסתירים ולא מסתירים מבן הזוג את מצבם, ובבקשה תתפקחו, לא נראה לי שמשהו כאן מהרווקיידאה חצה את השלושים, אז מה הלחץ?)

 

[לחוד]

הסתרה מבן הזוג

הייתי רוצה להתייחס לסיפא של דברייך. החיים עם ההסתרה (במקרה שלי, מהאשה) הם קשים מאוד מאוד. זה לא הסתרה של משהו קטנטן ובלתי משמעותי אלא עיקר העיקרים והדבר המרכזי בחייה של משפחה חרדית. אבל קשר בין בני הזוג יש גם יש. אחד הדברים המבססים והמעמיקים את הקשר הזוגי הם נתינה והקרבה. כשאחד מבני הזוג מוכן להקריב כל כך הרבה מחייו למען בן זוגו, בעצם את כל כולו למען זוגיותם, זה בונה ומקשר ומחבר. ולא לשכוח שיש עוד כמה דברים בחיים חוץ מאלהים ומצוות וחרדיות, ואפשר להעמיק את הקשר והשיתוף וההבנה וכו' בהרבה אמצעים אחרים. ואולי יבוא יום שכר לא אצטרך להסתיר?

 

[מבולבלונת]

אתה ושכמותך חיים בסרט מאוד עצוב

יודעים מה ארשום כאן מה שרשמתי לאחד מגולשי הפורום, ממש לפני דקות ספורות, שנגע לליבי. ~מתנצלת מראש זה רשום בשפה השמורה למסרים אישיים, ועוד משהו זה חלק מהודעה אז תתמודדו עם הקטיעות~ מה בדיוק אהבה כאן? שאתה צריך להסתיר את כל מה שאתה, שאם תגיד מה אתה חושב היא תלך? זו אהבה? בקיצור, לא אלאה אותך, זה גרם לי לחשוב מחדש על כל הסיטואציה של אנשים שנראה להם שהם חיים חיי אהבה, אבל האמת, שאין פה טיפה של אהבת אמת. אם היא אוהבת אותך באמת, היא תקבל את דעותיך השונות, ותהיה סובלנית לפחות לשמוע אותם. אני לא רוצה לאמר לך דברים שאינך רוצה לשמוע, אבל אני חושבת שהפחד הוא מניע מאוד חזק בכל הסיטואציה הזו. איני יודעת, ואני אפילו בטוחה, שאני לא הייתי עושה שינוי מחשבתי עד כדי כך בחיי טרם נפרדתי מבנזוגי. (לא הרשיתי לעצמי להחשף למידע שישפיע עלי יותר מידי, כי ידעתי שאין בי אומץ לחשוב אחרת ואומץ לשנות, אבל הרגשתי תמיד שאני עובדת על עצמי) בכל אופן, גם היום אני עדיין במקום של בין לבין, ואיני יודעת לאן תשוט ספינתי... יצאתי מפגרת. אומרת לך דבר שאני יודעת שלי לא היו את הכוחות אפילו לעשות. כנראה. אבל כן עשיתי מעט מכל זה... בכל מקרה, אני חושבת וממליצה לך ללכת ליעוץ / טיפול (כבר אמרתי לך את זה? לא זוכרת..) בייעוץ תוכל לקבל כלים להתמודד ולשקול הכול. אוףףף. הפכתי ליועצת. אם לא בא לך אל תקח את דברי.

 

[חסידי תוהה]

את צודקת מאה אחוז

אבל כמו שכתבת הפחד הוא המניע. וגם לא רק האהבה לאשה הוא הקובע, אלא גם ילדים וכו'.

 

[לחוד]

לא סרט אלא מציאות כואבת

אפשר בבקשה ניסוי מחשבתי קצר? בן זוגך מתוודה בפנייך בשעה של גילוי לב שהוא רוצח, אנס או כל פשע נוראי אחר. אוקיי? אני מנסה לנחש את תגובתך. משום מה אני משוכנע שעם כל האהבה והחיים הטובים שלכם את תניחי אותו בצד ותמשיכי בחיים בלעדיו. בעינים חרדיות לא להאמין באלהים ובתורה אינו שונה משמעותית מרוצח, וודאי שאין בסיס לחיים משותפים לאשה היודעת שבעלה אינו מאמין לכל הדברים עליהם חונכה. עם כל האהבה היא תאלץ להיפרד ממני ומיד. את יכולה לטעון, ובצדק רב, שיש בעיה רצינית בקשר מלא שקרים שכזה, תוכלי גם לומר שהסתרה גוררת הסתרה, ומנסיוני המר אוכל להצביע על עוד הרבה נקודות ומקומות בעייתיים בקשר זוגי ובאהבה במציאות בלתי אפשרית שכזאת. אבל יש מקום לאהבה, ואפשר לנסות והרבה גם להצליח, להתמקד במשותף ולא בנפרד. (ולא אכנס לדיון אודות המשמעות של "אהבת אמת")

 

[מבולבלונת]

המציאות כואבת הסרט הוא בראש שלכם

הסרט שיש כאן קשר טוב. איזה קשר טוב הוא אם אין בו מקום לדעתך, ואין זו סתם דעה, אלא כזו שאוכלת בבשר החי יום יום.. אבל אמרתי. אינכם חייבים לקבל את דעתי. המציאות קשה כל כך, שקול ההיגיון אינו מוצא בו מקום.

 

[חסידי תוהה]

עוה"פ

את צודקת בזה שהקשר הוא קשר שאוכלת יום יום. אבל יש עוד שיקולים, כגון ילדים ועוד.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

אתה צודק לגמרי

ומבולבלונת, אהבת אמת יש רק בסרטים הוליוודיים. כזאת בלי פגמים, בלי שום הסתרה, בלי מחיצות, עם קבלה מושלמת של האחר, עם אי ראייה של החסרונות והערצה חסרת גבולות של הקרקע עליה דורכ/ת האהוב/ה. במציאות אין קשר מושלם לחלוטין, לא תמיד משתפים בכל דבר, יש לפעמים מחיצות בין בני זוג - בין שהן זמניות ובין שהן קבועות, יש קצת כעסים מודחקים וקצת כעסים שמבוטאים. בסופו של דבר, הפכנו 'אהבה' למילה נורא גדולה, נצחית כזאת, תובענית. מבחינתי אם בסוף היום נרדמים מחובקים, זו אהבה.

 

[מבולבלונת]

אומרים יש אהבה בעולם

מה זאת אהבה? גם אני לא יודעת, אבל זה בטח לא. חיים סביב הכחשה.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

גם בתקופה שחייתי בהכחשה

שהיתה תקופה נורא קשה עבורי והתייסרתי בתוך עצמי, עדיין אהבתי את בן זוגי והוא אהב אותי. אם בנאדם מרגיש שאישתו היא הדבר הכי חשוב לו בעולם, אז ההסתרה וההכחשה פוגעת בו אבל לא באהבתו אותה. יש לאהבה המון גוונים, צורות ומוזרויות. אבל בשורה התחתונה אדם יודע להבחין אם הוא אוהב ונאהב חזרה. את מקשרת אהבה לאידיליה כללית בחיים, ולא כך הוא. אדם שחי באהבה עדיין יכול להיות בדיכאון לעיתים, בסתירות פנימיות, בתחושה שאף אחד בעולם לא מבין אותו, שאין לו עם מי לדבר, שהוא בודד. ועם כל זה, לאהוב.

 

[רוצה לעזוב]

שאלה

יש קשר בין אהבה למשיכה מינית? האם הדאגה לאשתי, געגועים אליה בזמנים נפשיים קשים - מעידים על משהו עמוק יותר מסתם חיים יחד באותו חדר?

 

[נרניה4]

לפעמים יש קשר ולפעמים לא

אך הרבה פעמים מתבלבלים בין אהבה להרגל , שהרי עצם הנוכחות של אדם בחייך זמן כל כך רב יוצרת תלות ( נפשית ופיזית ) , אפילו אם אופיו של אותו אדם לא נוח בלשון המעטה.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

לא בהכרח

אהבתי הרבה פעמים אנשים שלא נמשכתי אליהם מינית, אהבת נפש ממש. לעומת זאת, קרה לי שנמשכתי לאדם למרות שלא אהבתי או הערכתי אותו. והדאגה והגעגוע לאישתך - אני לא יכולה לדעת או להיכנס לך לנפש. יתכן שמדובר במשהו עמוק ומיוחד שלא יכול להיווצר עם אף אחת אחרת, ויתכן, כמו שאומרת נרניה, שמדובר בפיתוח תלות או הרגל. יתכן שזה שילוב של שניהם, ויתכן שאף אחד, כולל אתה, לעולם לא ידע את התשובה. הרי בשביל לדעת אם זו אהבה יחידה ומיוחדת ולא סתם הרגל, צריך להיפרד - ואני לא בטוחה ששווה להסתכן בזה כי לא בטוח שתהיה דרך חזרה...

 

[רוצה לעזוב]

האמנם אהבת איש לאשתו צריכה להיות

"אהבה יחידה ומיוחדת"?

 

[נרניה4]

אתה שואל שאלה טובה

מבלי להיכנס להגדרה של מה זה אהבה לדעתי מדד שביעות הרצון מהזוגיות היא פונקציה להימצאותו של הרגש ,כלומר לדוגמא שבת/בן הזוג ממלא אחר הצרכים הרוחניים ( משמש כחבר ) וגם יש סיפוק פיזי , אם אין סיפוק של צרכי בן/בת הזוג מכל פרמטר שהוא ( תלוי לפי רמת חשיבות אישית, יש כאלה שיותר חשוב להם הקטע הפיזי ויש כאלה שהרוחני או הכלכלי - וואט אבר ) אזי הזוגיות לוקה בחסר ועניין של זמן שמשהו יתפוצץ שם, לכן צריך כמה שיותר מכנה משותף כדי שהבסיס יהיה פחות ניתן לערעור.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

לא נראה לי

היא מיוחדת במובן שאתה מיוחד עבורה, והיא מיוחדת עבורך. צריך להיות לך נעים לחזור הביתה, לבלות בחברת בת הזוג, ובאופן כללי להיות שבע רצון כפי שהגדירה נרניה. ותאמין לי, גם זה נדיר מאד. מיום ליום אני נוכחת בכך. אהבה אחת, יחידה ומיוחדת, יש בסרטים הוליוודיים. ויש כאלה שחשים כך בזמן שהם מתאהבים - אבל זה מתפוגג מתישהו.

 

[mister xy]

לא מדויק

בציבור החרדי נותנים משמעות גדולה יותר למעשים וכל עוד אתה הולך בתלם אתה בסדר ולא מעניין את אף אחד מה אתה חושב אפילו אם אתה אתאיסט. יש נשים שלא תהיה להן שום בעיה עם בעל שלא מאמין בתנאי שהוא ממשיך ללכת עם ה"עדר". אני לא רואה חובה לספר לאישה כזו את האמת כי זה ממש לא מעניין אותה ואם הבעל לא מרגיש בנוח לספר, שיערב לו. ואהבה? היא לא תלויה בכלל באמונה הדתית. (גילוי נאות: אשתי ואני בערך באותו מצב מבחינת האמונה כלומר, לא מאמינים - כך שאולי אני טועה..)