בעקבות ויכוח עם אמא שלי- מה דעתכם

[שירי ל]

בעקבות ויכוח עם אמא שלי- מה דעתכם

כמובן שאמא שלי עסוקה כל היום בלהסביר לי למה אני אמא כל כך גרועה...

אופיר ינקה מלא עד גיל 8 חודשים, והיום חצי חצי. בעקבות המלצות של יועצות ההנקה, התעלמתי מהשעון והקשבתי לילדה- וככה (לדעתי לפחות) למדתי להכיר מתי סימני הרעב שלה ולהאכיל אותה לפיהם. לאחרונה עברנו לתחליפים, ואני עדיין נוהגת כמו שנהגתי בהנקה- מקשיבה לילדה. אבל ילדה בת 10 חודשים כבר לא מחפשת עם הפה כמו תינוק בן שבוע אלא מבקשת דרך מעין בכי עצבני. היום קיבלתי שטיפה שילד שצריך לבכות כדי לקבל אוכל זה נורא ואיום- וצריך להאכיל עם פורומולות לפי שעון. מה דעתכן?

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אוכל, קדימה, אוכל ../images/Emo104.gif

האם באמת אופיר בוכה כדי לקבל אוכל? או שמא זה יותר מעין קיטור המזוהה מיידית על ידיך ומסופק מיד לאחר מכן? עקרונית, זה לא נראה לי בעייתי. לי אישית היה יותר נוח לנסות, ולא ממש להצליח בהתחלה, כן לסדר את הארוחות, כי ידעתי שזה יסדר גם את הלילה. אבל זה לוקח המון זמן, במיוחד לתינוק יונק שרגיל לקבל לפי דרישה. רק ממש לאחרונה, חודשיים אחרי הגמילה ובגיל שנה וחודש, מיכל התחילה לאכול פחות או יותר בזמנים קבועים, פחות או יותר מנות קבועות ונורמליות לגילה (לא בקבוקים של 100 מ"ל עשר פעמים ביום....)

 

[חדוה1]

לא לפי השעון../images/Emo133.gif

גם הבת שלי בת 10 חודשים ועדיין יונקת וכן אוכלת הכל(גם פורמולה) אני אף פעם לא הסתכלתי על השעון וגם היום לא כמובן שאם היא בוכה חצי שעה אחרי ארוחה רצינית זה לא מרעב אני מתארת לעצמי שגם את לא רוצה שיסדרו לך את הארוחות אז למה שהיא תרצה

 

[מיה של ליר]

חס וחלילה! לילד יש יופי של שעון ובר

לרעב שלו. תני לילדה שלך צ´אנס והיא תאזן את הכמויות שלה תוך תקופה קצרה. ובכי - ברור שלא מומלץ לתת לה לבכות כדי לבקש אוכל, אבל היא כבר תלמד אותך מתי היא רעבה ואז כבר תדעי להכין לה מראש את הבקבוק עם הכמות המתאימה. תני לעצמך ולה צ´אנס!

 

[אורית ג.]

בפעם הבאי שאמא שלך מתארחת אצלך

תציעי לה למשל תה ועוגה. וכשהתה יהיה מוכן תגידי לה שבדיוק בשעה 4.00 למשל היא תקבל אותם. כדי שיהיו לה ארוחות מסודרות. או בקיצור דעתי: אופיר (אם מישהו לא שם לב) היא בן אדם. זכותה להיות רעבה, לבקש אוכל (וגם להזכיר לך שהיא רעבה, אם לא עמדת בצרכים שלה) ולהענות במהירות האפשרית (גם אני לא בעד שילד יבכה כדי לקבל אוכל - אלא אם כן זה כדי לסמן את הרעב שלו) ותשמחי שאת אמא של אופיר ולא אמא שלך

 

[ליאת של בר]

גדולה!

 

[שירי ל]

D-:

 

[שירלי של איה]

אני דוקא קצת מסכימה עם אמא שלך

אני כן מאמינה בסדר יום. לאיה יש סדר יום ברור מהגיל שהיא התחילה לאכול מוצקים (עד גיל חצי שנה זה היה בקבוקים לפי דרישה). אז אמנם זה כולל המון ארוחות, אבל היא יודעת מתי לצפות למה - וסדר חשוב לה. גם שנת הצהרים וההשכבה לשנת לילה בשעות םחות או יותר קבועות. רק כדי לסבר את האוזן, ושלא תחשבו שאני מתעללת בילדה - בקבוק כשקמים מהשינה, ארוחת עשר, ארוחת צהרים, בקבוק אחרי שנת הצהרים, ארוחת ארבע, ארוחת ערב, ובקבוק לפני השינה. אם היא רוצה בין לבין אני נותנת לה לפעמים נישנוש כמו דובונים, צ´יטוס או צ´יריוס, אבל את זה התחלתי רק מגיל שנה. בגיל יותר צעיר זה כלל יותר בקבוקים בשעות פחות או יותר קבועות. וכך היא אף פעם לא מגיעה למצב שהיא צריכה לבכות או ליבב בשביל אוכל.

שירלי

 

[אמא של שחר]

לדעתי את צודקת

את בטח מתכוונת לבכי כזה מנדנד ולא זעקות היסטריות

. גם אני אף פעם לא האכלתי לפי שעון. אני בדרך כלל נוהגת עם שחר כפי שאנחנו עם עצמנו. כלומר אני אוכלת כשאני מרגישה רעב ולא בגלל שהגיעה השעה לאכול, וכך נהגנו גם עם שחר שהיתה בגיל של אופיר. היום יש לה יותר סדר יום אבל עדיין הארוחות הן לא בשעה מסויימת אלא בחלון זמן מסויים. להאכיל בדיוק כל X שעות נראה לי שיכול במקרים מסויימים לנתק את הקשר בין אכילה ותחושת רעב (אבל זו דיעה שלא מבוססת על כלום, רק נראה לי ככה). כשאופיר תגדל קצת ותוכל להתבטא באופן מילולי אז הבכי יוחלף בבקשה מילולית לאכול ואז אפשר יהיה להתווכח על נושאים אחרים (היא לא אוכלת מספיק / היא אוכלת יותר מדי / למה אוכל X ולא Y / מתי היא תגמל כבר וכו´ וכו´.... אין לזה סוף

, אצלי זו דווקא אחותי שקצת משגעת אותי ולא אמא שלי אבל הפרינציפ הוא אותו פרינציפ ולפעמים אני תוהה איך היא חושבת ששחר שרדה עד היום. אבל אני מתה עליה והיא דודה נהדרת לשחר אז אני מבליגה... ליאורה

 

[מירי,]

נוחות והרגלי אכילה....

אולי זה שונה אצל תינוק יונק... אני מאוד מקפידה על זמן (זה לא מדע מדויק...) האוכל (זה לא אומר שאין נישנושים באמצע , שאם הילד רעב הוא יחכה עד לשעת האוכל) ראשית זה מאוד נוח לי כאם , זה מונע בגילאי שהם עדיין לא יודעים לדבר מצב של בכי עבור אוכל... והכי חשוב בעיני , נישנושים וארוחות לא מסודרות בהמשך מביאים להשמנת יתר - כמי שסובלת מהנושא הזה איומות , לא הייתי רוצה שגם ילדי ייסבלו! מזה...

 

[ציפי ג]

להאכיל לפי שעון ../images/Emo104.gif

אמא שלי, מוכנה לשמור על ילדי כאשר אנחנו נוסעים לחופשה. אבל כל פעם כשאנחנו חוזרים, אני מקבלת על הראש איזה הרגלי אכילה גרועים יש להם. הם אוכלים רק ואך ורק כשהם רעבים. הם מסוגלים לאכול שני ביסים ואחרי שעתים לבקש עוד שנים. אני לא אגיד שזה לא קשה גם לי, בטח כשיש מטבח לא גדול, וחמישה מכרסמים מסתובבים בתוכו. אבל כאשר אני מנתחת את הרגלי האכילה שלהם לאורך זמן, אני רואה שהם אוכלים כמו בספר - חמש ארוחות ביום. שלושת הקטנים ינקו לאורך זמן, אבל הגדולים נזונו מבקבוק מגיל 5 חודשים, אף פעם לא גמרו בקבוק שלם, וכל ארוחה נמשכה בהפסקות ובזריקה של חצי לפח. אמא שלי טוענת שאנחנו אכלנו מוסדר. אני חושבת שמה שהיא מתכוונת זה שהיא הגישה לנו ארוחות מסודר, ואנחנו השלמנו לבד את ארוחות הבינים. וכך אני עושה גם עם ילדי. אתם רוצים יוגורט? לבד. לא צריך בשביל זה אמא. אתם רוצים סנדביץ´? יש לחם וממרחים. נא לסדר את הטנופת אח"כ . אני מגישה ארוחת ערב וארוחת צהרים. ואני חייבת לציין שגם אני אוכלת חמש ארוחות ביום. סנדביץ בבוקר, יוגורט+ בערך בעשר, ארוחת צהרים, ארוחת ארבע וארוחת ערב. וניכר עלי. בתאבון.

 

[מירי,]

אכן הזמנים הם בעיקר לנוחות שלנו...

ההורים -בשום אופן אני לא עושה את זה לפי שעון ארוחת ערב יכולה להיות בין 1800 לבין 2000 ומה עם הילד רעב בראצע? יש ירק או נישנוש שאפשר לקחת לבד. אבל... כמי שמסוגלת לאכול ארוחה אחת כל היום - אבל מאוד ארוכה (מתחילה בבוקר ונגמרת לפני השינה) אני יודעת כמה זה חשוב להרגיל להאורחות מסודרות ולכמה שפחות ביניים (זה יכול היות 3 או 5 לא ממש עקרוני) אמא שלי מספרת שאני אכלתי מתי שרק אפשר היה והסבתא הפולניה שלי הייתה מאושרת עד הגג. היום הסבתא המרוקאית של הילדים שלי כל היוןם בוכה שהם לא אוכלים טוב (ושדודו מאוד רזה) ואני אומרת לה שלא עשיתי עיסקה עם המנתח שלי על שניים במחיר אחד - ואני מאוד מקווה שהם לא יגיעו אליו...

 

[anat30g]

לא לפי שעון - אבל רצוי שיהיה אחד

בסביבה - ז"א אם עברו ארבע-חמש שעות הילדה לא ביקשה - להציע לה.

 

[מירי,]

למה?

 

[ציפי ג]

כי ../images/Emo104.gif

יש אנשים, שלא מרגישים רעב, או לא מפענחים את התחושות שהם מרגישים כרעב. לי יש שני אחים כאלה. אני באה אליהם, שומעת אותם עצבנים וישר מציעה להם לאכול. אחרי שהם אוכלים ונרגעים אני תמיד שואלת אותם אם הם לא למדו שכשהם עצבנים זה אומר שהם צריכים לאכול משהו. ולא, הם לא למדו. אני לעומת זאת למדתי את זה, הבעיה שכשאני עצבנית מרעב, אני לא יכולה לאכול כלום. לכן אני אוכלת הרבה פעמים, שלא אגיע למצב כזה.

 

[jole]

סדר יום ואוכל../images/Emo104.gif

אני מאמינה שצריך להקשיב לילד ואם נקשיב טוב הוא לא יצטרך להגיע לבכי היסטרי וצעקות בכדי לומר לנו שהוא רעב, יש המון סימנים לפני "ההתקפה". כמו שאמרו כאן, כדאי שיהיה שעון בסביבה ולו רק בשביל הנוחות שלנו ולמעקב. לגבי סדר יום, אני מאמינה שצריך להיות סדר יום, שגרה בהמון דברים אבל לא באוכל. כי מתי אנחנו אוכלות?? כשרעבות (למרות שאני יכולה להגיד על עצמי שהלוואי שהייתי אוכלת רק כשאני רעבה אולי זה היה עוזר לי להוריד כמה קילוגרמים

אני חושבת ש"סדר" בארוחות הוא בעיקר בשביל הנוחות שלנו, זה בהחלט עוזר לתכנן את היום (במיוחד כשלא מניקים).

 

[דרורית אמיתי-דרור 1]

שירי, תרשי לי להיות מאד נחרצת

כמי ששנים רבות עוסקת בהתפתחות תינוקות וילדים בגיל הרך, וכמי שראתה כבר אלפי (ויותר) תינוקות וילדים במהלך שנים רבות מאד- תמשיכי עם הדרך שלך. אפשר להרחיב בדיון על משמעות הבכי כשפה, על הצורך של התינוק/פעוט/ילד להביע את עצמו גם בבכי- ועל כך שלא צריך "לסתום לו את הפה" (במרכאות כפולות ומכופלות) - אבל אין ספק שילד שצרכיו נענים, ובמיוחד הצרכים הפיזיים כמו אכילה, שינה, הגנה, חיבוק...- ואיננו צריך להאבק עליהם- גדל להיות ילד בטוח בעצמו, יודע לקבל וגם יודע לתת. דרורית אמיתי-דרור, יועצת להורים ולאנשי מקצוע, מומחית לגיל הרך.

 

[שירי ל]

תודה לכולכן - חיזקתן אותי! ../images/Emo13.gif

ברור שאני לא נותנת לאופיר לבכות בשביל אוכל- אבל אני בהחלט מחכה ל"בקשה" שלה- שהיא מעין קיטור עצבני - וכמובן שהיא מיד נענית! קשה לי גם הגישה של הדור הקודם ועם משפטים כמו "היא אכלה יפה" "היא לא גמרה הכל" וכו´- אני סומכת על אופיר- ממש כך- שהיא עושה מה שטוב בשביל עצמה! הלוואי שאני אצליח לגדל ילדה שיותר מחוברת לגוף שלה ממה שאני- שבאמת אוכלת כי היא רעבה ולא כי הגיעה השעה או בגלל הידיעה שיש משהו טעים במקרר שמשגע לה את השכל כל היום... תודה!

 

[דורית ובניה]

אוי שירי

לא סיכמנו שאת לא נכנסת לויכוחים עם אמא שלך? איך אפשר להאכיל ילד שלא רעב כי הגיעה השעה לאכול? נדחוף לו אוכל מהאוזניים? אופירי היא בנאדם (בנאדם מקסים, אם יורשה לי להעיד...) , אולי כואבת לה הבטן, אולי יש לה עצירות ולא בא לה לאכול , אולי כואבות לה החניכיים כי השיניים בוקעות? בקיצור , תתני לה לפי דרישותיה.

 

[שירי ל]

תודה!../images/Emo9.gif