בעקבות קיטור בעל של
- פותח הנושא yaelia
- פורסם בתאריך
אז עכשיו מהצד הזה
גם אם כל מה שכתבתי קודם עושה שכל, מה זה משנה? את בחרת בטוטאליות הזו כי זה מה שאת חושבת מרגישה רוצה וצריכה לעשות היום. אין עוד אופציות אחרות מלבד זה, כי את, בהיותך מי שאת, לא תוכלי לעשות אותן. את לא מאמינה אחרת. ואם אכן יבוא יום שבו הרגשות האלו שלך ישתנו, אז, ורק אז, תוכלי לבחור אחרת, אם תרצי. אז תפעלי כדי לשנות את הסטטוס ואני באמת חושבת שתצליחי. אין לך מה להיות בדכאון מהאמירה הזו שלה. זה לא חוכמה להסתכל אחורה ולהגיד למישהי שנמצאת היום בתחילת הדרך בעוד X זמן זה יהיה בעוכרייך. או שכן או שלא. מה שחשוב זה שהיום את עושה מה שאת מאמינה בו. כל עוד תצמדי לזה, שום דבר לא יהיה בעוכרייך.
גם אם כל מה שכתבתי קודם עושה שכל, מה זה משנה? את בחרת בטוטאליות הזו כי זה מה שאת חושבת מרגישה רוצה וצריכה לעשות היום. אין עוד אופציות אחרות מלבד זה, כי את, בהיותך מי שאת, לא תוכלי לעשות אותן. את לא מאמינה אחרת. ואם אכן יבוא יום שבו הרגשות האלו שלך ישתנו, אז, ורק אז, תוכלי לבחור אחרת, אם תרצי. אז תפעלי כדי לשנות את הסטטוס ואני באמת חושבת שתצליחי. אין לך מה להיות בדכאון מהאמירה הזו שלה. זה לא חוכמה להסתכל אחורה ולהגיד למישהי שנמצאת היום בתחילת הדרך בעוד X זמן זה יהיה בעוכרייך. או שכן או שלא. מה שחשוב זה שהיום את עושה מה שאת מאמינה בו. כל עוד תצמדי לזה, שום דבר לא יהיה בעוכרייך.
תודה.
וכמו שערפילית אמרה - זה לא חייב להיות הכל או כלום. אני רואה איך נהנתי לעשות את העבודה וחצי שעשיתי מהבית, וזו גם לא חייבת להיות עבודה... כי באמת אם אני רואה את עצמי נשארת לטווח הארוך (ושנתיים זה יחסית ארוך, לא?) עם כל ילד (
) בבית, אני באמת צריכה משהו שיהיה רק שלי (וזה יכול להיות גם שיעור יוגה).
וכמו שערפילית אמרה - זה לא חייב להיות הכל או כלום. אני רואה איך נהנתי לעשות את העבודה וחצי שעשיתי מהבית, וזו גם לא חייבת להיות עבודה... כי באמת אם אני רואה את עצמי נשארת לטווח הארוך (ושנתיים זה יחסית ארוך, לא?) עם כל ילד (
אני חושבת שהבעיה בהקשר הזה היא
שהטוטאליות של האמא היא לעולם לא כמו הטוטאליות של האבא. ואני לא מתיימרת לדעת מה קורה במקרה הספציפי שלכם כמובן. אני מניחה שאותה חברה התכוונה במובן כלשהוא לזה - ולמרות שגם כאן אצא טיפשה אם אנסה לנחש מה עמד מאחרי זה, הנה זה בא: תסתכלי על זה מנקודת המבט שלך, כאישה, שהיא לא רק אימא. שעכשיו זה נראה הדבר הכי חשוב, ואולי היחיד. למה אולי, זה בעצם ההגדרה של טוטאלי - שזה היחיד. בעוד כמה שנים, המון דברים ישתנו, והאמהות תקבל צורה אחרת. תמיד היא תהיה הדבר הכי חשוב, אבל בהחלט יתכן שיגיע היום והיא לא תוכל למלא אותך. שנורא תרצי שיהיה שם עוד משהו, אבל אז יהיה מאוד קשה למלא את החלל הזה. ממיליון סיבות, לא בהכרח כי את לא מספיק טובה או כי את לא מספיק רוצה. וכל זה עוד לפני שמכניסים את האלמנט ההשוואתי - איפה את תהיי לעומת הבן זוג שלך, הפער בין מה שיש לו בחיים ומה שיש לך, פער שנפתח אי שם בהבדל בין הטוטאליות של ההורות שלו לעומת הטוטאליות של ההורות שלך... כמובן שבמקרה של לוליק כל זה לא תופס, כי היא כל כך מוכשרת ותצליח להתגבר על כל המכשולים וכל מה שצריך לקרות לה יקרה בדיוק כשהיא תרצה בכך... יצא לי לפגוש אותה איזה פעם פעמיים וישר עליתי על זה
שהטוטאליות של האמא היא לעולם לא כמו הטוטאליות של האבא. ואני לא מתיימרת לדעת מה קורה במקרה הספציפי שלכם כמובן. אני מניחה שאותה חברה התכוונה במובן כלשהוא לזה - ולמרות שגם כאן אצא טיפשה אם אנסה לנחש מה עמד מאחרי זה, הנה זה בא: תסתכלי על זה מנקודת המבט שלך, כאישה, שהיא לא רק אימא. שעכשיו זה נראה הדבר הכי חשוב, ואולי היחיד. למה אולי, זה בעצם ההגדרה של טוטאלי - שזה היחיד. בעוד כמה שנים, המון דברים ישתנו, והאמהות תקבל צורה אחרת. תמיד היא תהיה הדבר הכי חשוב, אבל בהחלט יתכן שיגיע היום והיא לא תוכל למלא אותך. שנורא תרצי שיהיה שם עוד משהו, אבל אז יהיה מאוד קשה למלא את החלל הזה. ממיליון סיבות, לא בהכרח כי את לא מספיק טובה או כי את לא מספיק רוצה. וכל זה עוד לפני שמכניסים את האלמנט ההשוואתי - איפה את תהיי לעומת הבן זוג שלך, הפער בין מה שיש לו בחיים ומה שיש לך, פער שנפתח אי שם בהבדל בין הטוטאליות של ההורות שלו לעומת הטוטאליות של ההורות שלך... כמובן שבמקרה של לוליק כל זה לא תופס, כי היא כל כך מוכשרת ותצליח להתגבר על כל המכשולים וכל מה שצריך לקרות לה יקרה בדיוק כשהיא תרצה בכך... יצא לי לפגוש אותה איזה פעם פעמיים וישר עליתי על זה
אני לא מכירה אתכם באופן אישי
אבל בדרך כלל האישה לוקחת את ההורות באופן יותר טוטאלי מן הגבר. זה לא שהיא אוהבת את הילד יותר, אלא היא פשוט רואה בזה בדיוק את מה שאמרת - "המשימה והמהות". יותר מזה - מאחר שגם הפרנסה היא חלק מן המשימה - אז אפשר הלא להגיד שגבר שעובד כל היום - גם הוא עושה את זה מתוך דאגה לילד ומתוך אותו מקום של "זו המשימה שלנו". יחד עם זה, אם תסתכלי סביבך, השינוי היותר קיצוני בחיים - הוא בדרך כלל אצל נשים. אני יכולה להעיד על עצמי. כל כך הרבה שינויים קרו לי: עברתי מעבודה של עד שמונה בערב להיקף משרה של עד ארבע אחה"צ (זה שינוי דרמטי!); במשך החצי שנה האחרונה יצאתי בערב פעמיים בלבד; טיול של יומיים מחוץ לבית הפך למבצע של ממש; יש לי הרבה פחות פנאי גם כשאני בבית; ליסוע לבד לאנשהו - לא בא בחשבון (את הרי יודעת שאני מניקה) וכו'. אצל הגבר לעומת זאת - היקף המשרה נשאר כשהיה, אם הוא רוצה - הוא יכול לצאת עם חברים בערב, וגם לטיולי "שטח" (מה שהוא עשה בחג האחרון), יש לו פחות פנאי - אבל כשאנחנו בבית - אני נמצאת יותר עם הפעוטה - ולו מן הסיבה שלמשל - להרדים אותה אני מרדימה עם ציצי וכו'. איכשהו - למרות שאצל שנינו החיים השתנו מן הבסיס, מהרבה בחינות השינוי אצלי היה יותר דרמטי. אני גם זו שמתלבטת מה לעשות עם העבודה ומה לעשות עם העובדה שאני חוזרת (עדיין) מאוחר מדי לטעמי הביתה. אבל ההתלבטות היא קשה - משום שלמרות שהאמהות היא הכי חשובה לי בעולם כרגע, וכנראה כבר לתמיד, יש עוד דברים חשובים - שלא קשורים אליה. נראה לי שהאמירה "הטוטאליות תהיה בעכרייך" קשורה לזה שלהרבה נשים יש נטיה לבטל כל מיני דברים שהן היו קודם - כדי לתת מקום לאמהות. יכול להיות שזה טוב. אבל יכול להיות גם שיום אחד נסתכל אחורה ונגיד "חבל שלא השארתי גם מקום ל..." (והשלוש נקודות יכולות להיות כל דבר - קריירה, תחביבים, חיים חברתיים וכו'). הרי זה לא חייב להיות הכל או כלום - נכון?
אבל בדרך כלל האישה לוקחת את ההורות באופן יותר טוטאלי מן הגבר. זה לא שהיא אוהבת את הילד יותר, אלא היא פשוט רואה בזה בדיוק את מה שאמרת - "המשימה והמהות". יותר מזה - מאחר שגם הפרנסה היא חלק מן המשימה - אז אפשר הלא להגיד שגבר שעובד כל היום - גם הוא עושה את זה מתוך דאגה לילד ומתוך אותו מקום של "זו המשימה שלנו". יחד עם זה, אם תסתכלי סביבך, השינוי היותר קיצוני בחיים - הוא בדרך כלל אצל נשים. אני יכולה להעיד על עצמי. כל כך הרבה שינויים קרו לי: עברתי מעבודה של עד שמונה בערב להיקף משרה של עד ארבע אחה"צ (זה שינוי דרמטי!); במשך החצי שנה האחרונה יצאתי בערב פעמיים בלבד; טיול של יומיים מחוץ לבית הפך למבצע של ממש; יש לי הרבה פחות פנאי גם כשאני בבית; ליסוע לבד לאנשהו - לא בא בחשבון (את הרי יודעת שאני מניקה) וכו'. אצל הגבר לעומת זאת - היקף המשרה נשאר כשהיה, אם הוא רוצה - הוא יכול לצאת עם חברים בערב, וגם לטיולי "שטח" (מה שהוא עשה בחג האחרון), יש לו פחות פנאי - אבל כשאנחנו בבית - אני נמצאת יותר עם הפעוטה - ולו מן הסיבה שלמשל - להרדים אותה אני מרדימה עם ציצי וכו'. איכשהו - למרות שאצל שנינו החיים השתנו מן הבסיס, מהרבה בחינות השינוי אצלי היה יותר דרמטי. אני גם זו שמתלבטת מה לעשות עם העבודה ומה לעשות עם העובדה שאני חוזרת (עדיין) מאוחר מדי לטעמי הביתה. אבל ההתלבטות היא קשה - משום שלמרות שהאמהות היא הכי חשובה לי בעולם כרגע, וכנראה כבר לתמיד, יש עוד דברים חשובים - שלא קשורים אליה. נראה לי שהאמירה "הטוטאליות תהיה בעכרייך" קשורה לזה שלהרבה נשים יש נטיה לבטל כל מיני דברים שהן היו קודם - כדי לתת מקום לאמהות. יכול להיות שזה טוב. אבל יכול להיות גם שיום אחד נסתכל אחורה ונגיד "חבל שלא השארתי גם מקום ל..." (והשלוש נקודות יכולות להיות כל דבר - קריירה, תחביבים, חיים חברתיים וכו'). הרי זה לא חייב להיות הכל או כלום - נכון?
תודה
ואני באמת לא מתכוונת להיות רק (רק?) אמא כל החיים, ובכל זאת - על ההתחלה הזו קשה לי לוותר. אצלנו - הרבה "בזכות" כשלון ההנקה, יש חלוקת תפקידים די שיוויונית בכל מה שקשור ליותם, אבל השיוויוניות הזו תקפה רק בלילות ובסופי השבוע. ביום יום מי שהחיים (והגוף והנשמה) שלו השתנו לגמרי לגמרי לגמרי - זו אני. <ואת רוצה לספר לנו באיזו תחרות הסיפור שלך זכה, כדי שנוכל לאתר ולהעריץ?>
ואני באמת לא מתכוונת להיות רק (רק?) אמא כל החיים, ובכל זאת - על ההתחלה הזו קשה לי לוותר. אצלנו - הרבה "בזכות" כשלון ההנקה, יש חלוקת תפקידים די שיוויונית בכל מה שקשור ליותם, אבל השיוויוניות הזו תקפה רק בלילות ובסופי השבוע. ביום יום מי שהחיים (והגוף והנשמה) שלו השתנו לגמרי לגמרי לגמרי - זו אני. <ואת רוצה לספר לנו באיזו תחרות הסיפור שלך זכה, כדי שנוכל לאתר ולהעריץ?>
תשמעי..
לי אישית נראה שהטעות הנוראית מתחילה בחופשת לידה, בה אנחנו לוקחות מטבע הדברים יותר מהבעל, כי אנחנו בבית ונוא עובד קשה וככה זה מתגלגל לו.. אנחנו גם מניקות אז יש לנו יותר תפקידים ואם קמנו כבר בלילה אז גם נחתל אותו וכו וכו.. וכן כי בהתחלה ההורמונים משתוללים וקשה קצת להיפרד ממנו.. ואז נוצרת בעיני חלוקת תפקידים מוטעת.. אותי לימדו שמנהל טוב הוא כזה שיודע להאציל סמכויות... זה אבל קשה שמדובר בילד/ה שלך שגם אם חזרת לעבודה קשה לך קצת להיפרד ממנו ואת רוצה קצת להיות איתו (לא שחס וחלילה בעלך לא !) אבל , הוא כבר רגיל שאת זאת שעושה את רוב העבודה.. וזה רק טבעי להסתכל סביב ולראות שרוב הנשים הם אלו החוזרות הבייתה לגוזל לאסוף אותו מהגן וכו'.. והם אלו שבד"כ יקראו למטפלת למנקה וכו'.. הסוד הוא לדעת לשמור על איזון, למצוא את התפקידים שמאפשרים לנו להיות האמא שאנו רוצות להיות לגוזל ויחד עם זאת להעזר בבעל שלנו... רק היום ביקרתי חברה והיא סיפרה לי שבעלה מאוד "עוזר" לה, ושאלתי אותה למה את אומרת עוזר ? והיא אמרה, את צודקת , זה לא צריך להיות עוזר, אבל יש בעלים שלא עושים את זה אז אני צריכה להעריך..! יכול להיות שמהסטיגמה הזאת אנחנו יוצאות, בסוף יסתבר שכולם באמת מתחלקים בתפקידים אך משוכנעים שזה יותר טוב מאצל השכן.. ולכן הבעל עוזר.. בכל מקרה.. לא יעזור כלום, אנחנו אמאות ורוצות להיות האמאות הכי טובות ומשהו בנו גורר אותנו לעשות כל שאפשר.. מה שצריך זה תמיד לזכור גם אנחנו צריכות לזכור שאפשר לאעזר ולעיתים אף מומלץ.. ולפעמים הם יודעים לעשות זאת אפילו יותר טוב..
לי אישית נראה שהטעות הנוראית מתחילה בחופשת לידה, בה אנחנו לוקחות מטבע הדברים יותר מהבעל, כי אנחנו בבית ונוא עובד קשה וככה זה מתגלגל לו.. אנחנו גם מניקות אז יש לנו יותר תפקידים ואם קמנו כבר בלילה אז גם נחתל אותו וכו וכו.. וכן כי בהתחלה ההורמונים משתוללים וקשה קצת להיפרד ממנו.. ואז נוצרת בעיני חלוקת תפקידים מוטעת.. אותי לימדו שמנהל טוב הוא כזה שיודע להאציל סמכויות... זה אבל קשה שמדובר בילד/ה שלך שגם אם חזרת לעבודה קשה לך קצת להיפרד ממנו ואת רוצה קצת להיות איתו (לא שחס וחלילה בעלך לא !) אבל , הוא כבר רגיל שאת זאת שעושה את רוב העבודה.. וזה רק טבעי להסתכל סביב ולראות שרוב הנשים הם אלו החוזרות הבייתה לגוזל לאסוף אותו מהגן וכו'.. והם אלו שבד"כ יקראו למטפלת למנקה וכו'.. הסוד הוא לדעת לשמור על איזון, למצוא את התפקידים שמאפשרים לנו להיות האמא שאנו רוצות להיות לגוזל ויחד עם זאת להעזר בבעל שלנו... רק היום ביקרתי חברה והיא סיפרה לי שבעלה מאוד "עוזר" לה, ושאלתי אותה למה את אומרת עוזר ? והיא אמרה, את צודקת , זה לא צריך להיות עוזר, אבל יש בעלים שלא עושים את זה אז אני צריכה להעריך..! יכול להיות שמהסטיגמה הזאת אנחנו יוצאות, בסוף יסתבר שכולם באמת מתחלקים בתפקידים אך משוכנעים שזה יותר טוב מאצל השכן.. ולכן הבעל עוזר.. בכל מקרה.. לא יעזור כלום, אנחנו אמאות ורוצות להיות האמאות הכי טובות ומשהו בנו גורר אותנו לעשות כל שאפשר.. מה שצריך זה תמיד לזכור גם אנחנו צריכות לזכור שאפשר לאעזר ולעיתים אף מומלץ.. ולפעמים הם יודעים לעשות זאת אפילו יותר טוב..
תנועת החסידות
New member
זו נקודה מאד מאד חשובה
עוד לפני שהפכתי לאמא ראיתי את התופעה של אמהות שמשתלטות על כל הטריטוריה, אצל חברותי. ואח"כ הן עוד התפלאו למה הילד/ה רוצה רק את אמא. אני בהחלט חושבת שיש נשים שנוח להן להיות בעמדה הזאת של "יודעת יותר טוב". אני מאד מאד לא אוהבת את העמדה הזאת, וחושבת שהיא הרסנית. מה גם, שכמו שכבר נאמר, תמיד יש מה ללמוד... לכן אני עושה צעדים מודעים לצמצום התופעה, אבל ברור לי שכל זמן שאני נמצאת עם הילדה 24 שעות ביממה (כמעט...) והחסיד רואה אותה רק כמה שעות ביום, לא ניתן יהיה ליצור איזון מוחלט.
עוד לפני שהפכתי לאמא ראיתי את התופעה של אמהות שמשתלטות על כל הטריטוריה, אצל חברותי. ואח"כ הן עוד התפלאו למה הילד/ה רוצה רק את אמא. אני בהחלט חושבת שיש נשים שנוח להן להיות בעמדה הזאת של "יודעת יותר טוב". אני מאד מאד לא אוהבת את העמדה הזאת, וחושבת שהיא הרסנית. מה גם, שכמו שכבר נאמר, תמיד יש מה ללמוד... לכן אני עושה צעדים מודעים לצמצום התופעה, אבל ברור לי שכל זמן שאני נמצאת עם הילדה 24 שעות ביממה (כמעט...) והחסיד רואה אותה רק כמה שעות ביום, לא ניתן יהיה ליצור איזון מוחלט.
קראתי כל מה שכתבתן
ואני מסכימה עם הרבה דברים, אבל דבר אחד כל הזמן ניקר לי בראש... זה לא מקרי שאנחנו שתלטניות, רוצות שהכל יעשה כדברנו, שאנחנו טוטאליות...אנחנו האמהות. זה טבעי. אנחנו סחבנו את ההריון, אנחנו ילדנו ואנחנו מניקות. שיוויון לעולם לא יהיה מושלם...כי גברים לא יכולים לעשות את הדברים האלה. כמובן שבעיני הם צריכים להיות שותפים מלאים בגידול הילדים (כולל להחליף קקי
)אבל המחשבה הזו שיש דברים מאחורי ההתנהלות של כולנו, דברים שהם אפילו מעבר לחברה הפטריאכלית ולחינוך... סתם, רציתי לשתף אתכ בהרהור הזה
ואני מסכימה עם הרבה דברים, אבל דבר אחד כל הזמן ניקר לי בראש... זה לא מקרי שאנחנו שתלטניות, רוצות שהכל יעשה כדברנו, שאנחנו טוטאליות...אנחנו האמהות. זה טבעי. אנחנו סחבנו את ההריון, אנחנו ילדנו ואנחנו מניקות. שיוויון לעולם לא יהיה מושלם...כי גברים לא יכולים לעשות את הדברים האלה. כמובן שבעיני הם צריכים להיות שותפים מלאים בגידול הילדים (כולל להחליף קקי
אני חלילה לא מנסה לחנך אותו אבל
למרות שאני מנהלת (ומנהלת אמורה להאציל סמכויות) נורא קשה לי עם זה. גם בעבודה שבה אני מוצאת את עצמי עושה גם דברים שלא קשורים לניהול (אבל זה גם תלוי האופי הדינאמי של העבודה) גם בלימודים שם תמיד סבלתי כשהיה צריך לעשות את העבודה בזוגות כי לא האמנתי שמישהו יכול לעשות את חלקו טוב כמוני אז הייתי עושה הכל לבד בכל מקרה (ובפעם היחידה שהסכמתי לזה אכן קיבלנו ציון נמוך יחסית בגלל החלק שלו
וזה קורה גם בבית. אני יודעת הכי טוב איך להלביש ולחתל ולהאכיל...אז אני מוצאת את עצמי מוסרת את מתן להחתלה לבעלי כדי שאני אשן קצת מוקדם בבוקר ותוך כדי יושבת ומעירה לו הערות
... בקיצור כיוון שאני מודעת לזה אני מנסה קצת להרפות ולשמחתי הרבה זה לא מפריע לבעלי לטפל במתן כשהוא בבית... עכשיו בכלל הוא יהיה איתו חודש שלם בבית ואז לא יהיה לי יותר מה להגיד...
למרות שאני מנהלת (ומנהלת אמורה להאציל סמכויות) נורא קשה לי עם זה. גם בעבודה שבה אני מוצאת את עצמי עושה גם דברים שלא קשורים לניהול (אבל זה גם תלוי האופי הדינאמי של העבודה) גם בלימודים שם תמיד סבלתי כשהיה צריך לעשות את העבודה בזוגות כי לא האמנתי שמישהו יכול לעשות את חלקו טוב כמוני אז הייתי עושה הכל לבד בכל מקרה (ובפעם היחידה שהסכמתי לזה אכן קיבלנו ציון נמוך יחסית בגלל החלק שלו
יש משהו בדברייך...
בעלי בא מבית הרוס. הוא גר אצל אבא שלו שתפקד רק במובן של חינוך (ובזה אני חייבת לו תודה ענקית כי בזכות זה בעלי רכש את ההשכלה הגבוהה שלו). אבל בכל מה שקשור לנקיון ועבודות בית-כלום. כי פשוט אבא שלו לא עשה את זה. אז הוא לומד. לא כי אני מחנכת,אלא כי הוא רוצה בית חם, כזה שהיה חסר לו כל כך. אל תטעו-היו לו שני הורים (שנפטרו) מאוד נחמדים, התגרשו ונשארו חברים, אבל בכל זאת לנדוד בין ההורים זה קשה. אני החלטתי,כששי נולדה, שאני לא מעירה לו על שום דבר שהוא עושה איתה. גם לו זו ילדה ראשונה וכמו שאני לומדת את האמהות גם הוא לומד את האבהות. למזלי הוא ממש נכנס לזה. כשהוא בבית (לצערי מעט מאוד)-אני בכלל לא מרגישה את הקטנה. הוא עושה איתה הכל. הכל. והוא אבא נהדר ועוזר לי המון. אבל-המון פעמים קורה שאם אני לא מציינת דברים במפורש אז הוא לא עושה. אני מניחה שרוב הגברים הם ככה: חסרה להם הראיה הכוללת. היכולת המופלאה של לעשות 20 דברים בו זמנית ושכולם יצאו טוב.
בעלי בא מבית הרוס. הוא גר אצל אבא שלו שתפקד רק במובן של חינוך (ובזה אני חייבת לו תודה ענקית כי בזכות זה בעלי רכש את ההשכלה הגבוהה שלו). אבל בכל מה שקשור לנקיון ועבודות בית-כלום. כי פשוט אבא שלו לא עשה את זה. אז הוא לומד. לא כי אני מחנכת,אלא כי הוא רוצה בית חם, כזה שהיה חסר לו כל כך. אל תטעו-היו לו שני הורים (שנפטרו) מאוד נחמדים, התגרשו ונשארו חברים, אבל בכל זאת לנדוד בין ההורים זה קשה. אני החלטתי,כששי נולדה, שאני לא מעירה לו על שום דבר שהוא עושה איתה. גם לו זו ילדה ראשונה וכמו שאני לומדת את האמהות גם הוא לומד את האבהות. למזלי הוא ממש נכנס לזה. כשהוא בבית (לצערי מעט מאוד)-אני בכלל לא מרגישה את הקטנה. הוא עושה איתה הכל. הכל. והוא אבא נהדר ועוזר לי המון. אבל-המון פעמים קורה שאם אני לא מציינת דברים במפורש אז הוא לא עושה. אני מניחה שרוב הגברים הם ככה: חסרה להם הראיה הכוללת. היכולת המופלאה של לעשות 20 דברים בו זמנית ושכולם יצאו טוב.
boringvered
New member
רציתי לענות אתמול....
אבל לא כל כך רציתי שבעלי יראה שאני מעבירה ביקורת. למרות שבתכל'ס יש לי גם המון חיובי להגיד. אני לא מוכנה להיות אשמה בזה שהבעל שלי דורש הפעלה. הוא בן אדם מקסים, אבל יוזמה מעולם לא הייתה הצד החזק שלו, וזה לא קשור לילדים, זה פשוט אופי. אני יותר דומיננטית במערכת היחסים שלנו ואין מה לעשות לגבי זה. אז אני מסבירה והוא לומד ואח"כ הוא בהחלט כן נעשה עצמאי. אני ממש לא חושבת שאני עושה יותר בבית. יש לנו חלוקת תפקידים ויש דברים שרועי עושה ויש דברים שאני עושה, אבל מה שכן, הוא דורש הסבר מפורט ומדוקדק לפחות כמה פעמים עד שהוא לומד לעשות דברים טוב... ואולי טוב זה לטעמי, אבל עם כל הרצון הטוב, בסופו של דבר הבעל מסכים עם הפדנטיות המסויימת שלי... מה גם שאני לא הכי מסודרת בעולם, אבל פרקטית אני כן... אני לא חושבת שהבעל שלי מסכן ועייף מתי שהוא חוזר מהעבודה כי שהייה עם ילד בבית (כשהייתי בחופשת לידה) בהחלט עושה את שלה לאשה. זה תובעני לא פחות, ואני לא חושבת שיש הצדקה לעשות הנחה לבעל רק מפני שהוא חוזר מאוחר... אין מה לעשות, כשמתכננים ילדים זה צריך להילקח בחשבון. זו עיסקה משותפת. כל אחד צריך לתרום למטרה הזו במסגרת התנאים הקיימים. אצלינו אני בבוקר מניקה את גל ואם יש זמן גם מחתלת ומלבישה אותה. אם לא נשאר זמן אז החתלה והלבשה עוברים לרועי. אני יוצאת לעבוד ורועי נשאר עם גל ולוקח אותה למשפחתון כשהוא הולך לעבודה. בצהריים אני אוספת את גל ואני לוקחת אותה או הבייתה, או לחברות או לסידורים. אני דואגת לה כל הזמן הזה עד שרועי מגיע הביתה. בשלב הזה הוא עוזר לי לפעמים ע"י הפעלה שלה, לקחת אותה על הידיים אם צריך... ואח"כ עושה לה אמבטיה (מכין אבמטיה, שוטף אותה ואח"כ מלביש אותה). אני בזמן הזה מארגנת לה תיק למשפחתון למחר. אח"כ אני מניקה בערב לפני שהיא הולכת לישון ורועי מכין לי בקבוקים ומשאבה נקיה למחר. חוץ מזה אני מקפלת כביסות, הוא מחזיר, שוטף כלים, מרוקן את הפח, אני מסדרת את הבלאגן בבית, הוא מכין לי א. ערב אם אני מניקה... (אבל בשביל זה אני צריכה להתקרצץ עליו קצת). אני מנג'סת לו הרבה... זה כן... אבל הוא עושה המון, ואני מרגישה שיש שוויון בפעילות. כל אחד עושה משהו ויש הבנה שככה המצב ושיש עכשיו יותר מחוייבויות ממה שהיו קודם. ורד
אבל לא כל כך רציתי שבעלי יראה שאני מעבירה ביקורת. למרות שבתכל'ס יש לי גם המון חיובי להגיד. אני לא מוכנה להיות אשמה בזה שהבעל שלי דורש הפעלה. הוא בן אדם מקסים, אבל יוזמה מעולם לא הייתה הצד החזק שלו, וזה לא קשור לילדים, זה פשוט אופי. אני יותר דומיננטית במערכת היחסים שלנו ואין מה לעשות לגבי זה. אז אני מסבירה והוא לומד ואח"כ הוא בהחלט כן נעשה עצמאי. אני ממש לא חושבת שאני עושה יותר בבית. יש לנו חלוקת תפקידים ויש דברים שרועי עושה ויש דברים שאני עושה, אבל מה שכן, הוא דורש הסבר מפורט ומדוקדק לפחות כמה פעמים עד שהוא לומד לעשות דברים טוב... ואולי טוב זה לטעמי, אבל עם כל הרצון הטוב, בסופו של דבר הבעל מסכים עם הפדנטיות המסויימת שלי... מה גם שאני לא הכי מסודרת בעולם, אבל פרקטית אני כן... אני לא חושבת שהבעל שלי מסכן ועייף מתי שהוא חוזר מהעבודה כי שהייה עם ילד בבית (כשהייתי בחופשת לידה) בהחלט עושה את שלה לאשה. זה תובעני לא פחות, ואני לא חושבת שיש הצדקה לעשות הנחה לבעל רק מפני שהוא חוזר מאוחר... אין מה לעשות, כשמתכננים ילדים זה צריך להילקח בחשבון. זו עיסקה משותפת. כל אחד צריך לתרום למטרה הזו במסגרת התנאים הקיימים. אצלינו אני בבוקר מניקה את גל ואם יש זמן גם מחתלת ומלבישה אותה. אם לא נשאר זמן אז החתלה והלבשה עוברים לרועי. אני יוצאת לעבוד ורועי נשאר עם גל ולוקח אותה למשפחתון כשהוא הולך לעבודה. בצהריים אני אוספת את גל ואני לוקחת אותה או הבייתה, או לחברות או לסידורים. אני דואגת לה כל הזמן הזה עד שרועי מגיע הביתה. בשלב הזה הוא עוזר לי לפעמים ע"י הפעלה שלה, לקחת אותה על הידיים אם צריך... ואח"כ עושה לה אמבטיה (מכין אבמטיה, שוטף אותה ואח"כ מלביש אותה). אני בזמן הזה מארגנת לה תיק למשפחתון למחר. אח"כ אני מניקה בערב לפני שהיא הולכת לישון ורועי מכין לי בקבוקים ומשאבה נקיה למחר. חוץ מזה אני מקפלת כביסות, הוא מחזיר, שוטף כלים, מרוקן את הפח, אני מסדרת את הבלאגן בבית, הוא מכין לי א. ערב אם אני מניקה... (אבל בשביל זה אני צריכה להתקרצץ עליו קצת). אני מנג'סת לו הרבה... זה כן... אבל הוא עושה המון, ואני מרגישה שיש שוויון בפעילות. כל אחד עושה משהו ויש הבנה שככה המצב ושיש עכשיו יותר מחוייבויות ממה שהיו קודם. ורד
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.