המזונות שאינם מומלצים - הסבר לכמה מהם
הבוטנים הם בעלי תגובה חומצתית. הם מכילים כמויות גדולות של חלבון ושל שומן, כמו האגוזים למיניהם, ובנוסף גם עמילן. לפיכך הבוטנים אינם ניתנים לעיכול בצורה חיה, אלא רק לאחר קליה. החימום בשעת הקליה הופך את הבוטנים למזון מזיק, בגלל התכולה הגבוהה של השומנים, אשר הופכים לרוויים. זהו מזון מרוכז וקשה לעיכול, ושומנים רוויים, כידוע, גורמים נזק לגוף. זית הוא פרי שומני, שראוי לאכילה רק כאשר הוא משחיר על העץ ומצטמק. למרבה הצער, קשה להשיג זיתים כאלה. הזית הירוק הוא למעשה בוסר, והזית השחור הנמצא בחנויות הוא בדרך-כלל זית ירוק, שהושחר בתהליך כימי. הזיתים הכבושים מכילים חומץ, מלח וכימיקלים שונים, ואינם ראויים למאכל. יש מקומות בארץ בהם אפשר למצוא זיתים המכונים באלאדי - אלה הם זיתים שחורים טבעיים, שלא הושחרו בתהליך כימי. תרד הוא ירק חריף, המכיל כמות גבוהה של חומצה אוקסלית, ואינו ראוי לשימוש. הברזל המצוי בו אינו יכול להיקלט בגוף בגלל הריכוז הגבוה של חומצה זו. ריכוז גבוה של חומצה זו עלול לגרום להתהוות אוקסליטים (תרכובות המכילות חומצה אוקסלית וסידן), אשר עלולים להפוך לאבנים בכליות. פטריות הן ירק שאינו מומלץ לאכילה. הפטריות המשמשות למאכל, שייכות למערכת צמחים חסרי-עלים, שורשים וכלורופיל. לפטריות אין כל ערך תזונתי, מפני שהן ניזונות כטפילים מחומר אורגני. לדוגמה: לאחר הגשם נוצרת רקבובית בין גבעולי הדשא, ועל רקבובית זו צומחות פטריות, או על רקבובית שנוצרת על בסיס גזעי עצים. יסודות המזון השונים, המצויים בפטריות, כחלבון, אשלגן וברזל, אינם זמינים לגוף. בעלי-חיים אינם אוכלים פטריות. הפטריות המסחריות גדלות ומתרבות על זבל סוסים. כדאי לזכור שקיימים סוגים של פטריות רעילות. (ציטוטים מספרו של יצחק בן-אורי, תזונת האדם ובריאותו) האחרים הם בעלי תגובה חומצתית גבוהה, או מכילים חומצות מסויימות, ולפי הדרך הטבעית (ד"ר שלטון), אינם מומלצים לאכילה, או מומלצים לאכילה רק בכמויות קטנות, כמו סלק חי, חצילים וגרעיני דלעת. כאשר מוצאים היגיון במה שנאמר כאן, אפשר לוותר על כמה ירקות. יש מספיק מה לאכול...
