בערוץ 2...תוכנית אינטימית...בדידות

[הנוסע השמיני]

בערוץ 2...תוכנית אינטימית...בדידות

...יושב מול המחשב, מתכתב עם בעל עסק מסויים שמעבר לים, הפרשי שעות של חצי יממה כמעט...הוא התחיל יום עבודה...אני בדרך לשינה, מעבירים עידכונים שוטפים... גולש בין לבין בפורום...סטנטרטי כזה...שיגרה של כל ערב כמעט... ואז אוזניי ועיניי קולטים איזו תוכנית איזוטרית בטלוויזיה...משהו כמו "מחפשים קשר" או דומה לכך...בקיצור הנושא הוא רומנטיקה...אהבה...ואני רואה בה רק בדידות... זאת לי הפעם הראשונה שאני נחשף לתוכנית... שתי דמויות, מנוגדות בתכלית...גבר הומו...בחורה סטרייטית לכעורה... הגבר מחפש קשר באובססיביות...ואהבה...אבל מה שמוצא הוא בדידות וניכור... הבחורה חיה עם חבר חדש...כאילו שמחה בחלקה, אבל לא כך הוא...היא גם בודדה...יוצאת לבארים, מחפשת זיונים...מתגפפת עם בחורות ובחורים באיזה בר...בדידות... הם לא ילדים...בני 28 בערך...ואני בגילם הייתי אבא ובדרך לעוד אחד... עם מקצוע ביד, בתחילת דרכי המקצועית והמשפחתית...הרגשתי שאני עכשיו קבלתי את הכלים לכבוש את העולם...הרגשתי לא בודד בתכלית...גב של המשפחה...מצוייד באנרגיה לפעול... ואילו "הם", השניים האלה...עסוקים החיפוש אחרי משהו...הבחורה סטודנטית ניצחית...הבחור, לא הבנתי בדיוק מה... עכשיו אני בן 40...מאחורי 17 שנות זוגיות קבועה...ילדים, עבודה...יש עליות ויש ירידות גם לי חסרים דברים, הייתי רוצה עוד...אבל החבר'ה האלה שבתוכנית ועוד הרבה כאלה סביבם...ניראים פשוט אבודים... כאילו חייהם דפוקים כמו המוסיקה שהם שומעים...טראנס בהזרקה ישירה למוח... הם מצתלמים בחשיפה פרטית נפשית וחיצונית...הבחור והבחורה מדברים על חיי המין שלהם, הבחורה גם מעט אקסהבציניסטית...מצתלמת בעירום חלקי...טיזרית... אני מתעמק מעט במחשבות בין מייל למייל בעניני עבודה... לא הייתי לרגע חי כפי שהם חיים...לרגע לא...לדעתי הם מבזבזים את חייהם, מתנת החיים היא חד פעמית...אי אפשר לבזבז אותה עד גיל 30 על שטויות... בדידות...מי לא חש בדידות?... אבל אני בפסיעת רגל, ניכנס לחדרים של ה"כנופיה שלי"...הנשימות שלהם קבועות, רגועות...הנשימות שלה, של זוגתי עולות ויורדות, חצי רדומה צופה באיזה ערוץ מוסיקה ישנה... ואז למרות הכל...מתחוור לי שאני לא בודד...גם הצרות שלי מפיגים לי את הבדידות... הגיג קצר בעקבות תוכנית טלוויזיה...טוב שאני משלם קבלים...אחרת אייך היתי יודע שאני לא בודד...כרגע...

 

[שלומית shlomit]

../images/Emo24.gif

אין אייקון למה שבאמת חשתי כשקראתי את זה... והחיבוק על דבריך הוא הדבר הקרוב ביותר שיכול להביע את זה. מרגישה מאוד איתך במה שכתבת! נ.ט. (=נו, טוב.. אגיד את זה) אוף נוסע, מתי כבר תפסיק עם שגיאות הכתיב שלך.. הן קוטעות לי את חוט החוויה בקריאה...

 

[הנוסע השמיני]

אז תקראי בלי חוט חוויה...תקראי...

... ב שיטת ה Wireless experience...

 

[תותית11]

גם לא מפסידה את התוכנית הזאת

שיודעת לגעת בקצות העצבים, לחדד את הבדידות, את הרעב לאהבה ואינטימיות ואת הנסיונות הנואשים כמעט למצוא אותם ובאמת לחיות.. ופתאום שימחה מחודשת על מה שיש לנו במלאי המשפחתי שלנו, שימחה על דברים שלכאורה ביומיום ניראים מובנים, והנה עכשיו נוצצים באור יקרות כמטמון שזכינו בו. עם כל הקידמה, החדשנות, הדור החדש של הצעירים מתמהמה ומתלבט הן בבחירת ובניית הקריירה, והן בבניית הקן המשפחתי. נוסע אתה מקסים ורגיש בכתיבתך, וכמו כתבת מחשבותי שלי גם ..


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום אינטימיות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[וונוס ממילו]

נוסקה ריגשת אותי במה שכתבת?

כמה יש לך שמה בכנופיה? שום דבר לא מובן מאליו בחיים שלנו והכל כך שביר צריך לשמור על מה שיש ולהתברך בכל היש

 

[הנוסע השמיני]

לא תמיד צריך להתברך במה שיש...

...לפעמים מה שיש כל כך רע...מזיק ומתיש שעדיף להיות בלעדיו...אלא מאי?...להשאר "בלי" גם לא טוב...בהחלט לא טוב...היות האדם לבדו... לפעמים אני לא מבין את ה"משוטטים" האלה, מה הם מחפשים מהחיים?...פנטזיונרים כאלה, שרוצים משהו שלא קיים, אלא פרי דמיונם... חיים באיזו בועה של רגשות ורצונות... מה לא ברור?...החיים היא פשרה אחת גדולה...בכל דבר...גם הטבע עצמו הוא מלך הפשרות... ה"מאזניים של חופש הבחירה"...תמיד "משהו אחד" הוא מול "משהו שני"...או "שלישי" וכך הלאה...אין מושלם...כמה שמהר יבינו, ייטב להם כמו כן, ה"מאזניים של חופש הבחירה"...תלויים בזמן ובמקום, הם גם לא קבועים...מה שהיה מתאים אתמול, לא מתאים להיום ושונה מהמחר...

 

[הנוסע השמיני]

אולי את זה...

...אני?...והניק תותית11 הוא הנוסע השמיני?...

 

[תותית11]

נוסע??השתגעת?לא יכול להיות!

אני שונאית כדורגל 22 טיפוסים רצים אחרי כדור אומלל. מעדיפה כדורסל (גם שיחקתי הרבה בזמנו פחות מתרוצצים על מגרשים ארוכים, והשחקנים יותר גבוהי קומה חטובי גוף ובעלי מבט גברי הורס. עולה עולה

סל


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום אינטימיות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[הנוסע השמיני]

מה זה המשחק הזה...../images/Emo86.gifסל?...

...בטח התכוונת ל

?...הייתן מחליפות חולצות?...אחרי המשחק?...

 

[תותית11]

לא היה לי עם מי להחליף

לאף אחת לא הייתה חולצה עם מותן צר כמו שלי

גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום אינטימיות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[הנוסע השמיני]

רוצה להחליף איתי?...

...אתן לך אחת שלי תמורת 8 שלך...

 

[תותית11]

ואיתך..

ואיתך.. כבר אין צורך בחולצות כל המחלצות מיותרות ואיתך.. נטו גופי ונשמתי רק אני וכסות עורי ולבבי איתך.. תותית בהבעה דרמטית של פאם פטאל)


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום אינטימיות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[רגשניתמיד]

נוסע, עכשיו שכתבת על זה

אני נזכרת שבפעם הראשונה שהסדרה הוקרנה, חשבתי שזו סדרה שיכולה ל"לוות" את הפורום לכמה זמן. למרות שהם צעירים יחסית מרוב תושבי המקום, הרי הבעיות שמעסיקות את החבורה הזאת שמצטלמת שם, לא תמיד באור הכי יפה, הן בדיוק הנושאים שעולים פה לא אחת. אני מתחברת אלייך, תותית (ואין לי שמץ ספק שאת ונוסע לא יכולים להיות אותו איש/ה) כי במשפט הראשון קלעת כלכך נכון למה שעובר משם. הרעב לאהבה ואינטימיות חוצה גבולות, חוצה מין, חוצה גיל, חוצה יופי. הומו או סטריירטית כעורה או זאת ש"נבחרה" כרווקה הכי מבוקשת ע"י עיתון תל-אביבי כלשהו, כל אלה מחפשים בדיוק אותו דבר. אהבה ואינטימיות. הפם לא מתמהמהים והם לא מתחבטים הם פשוט נורא רוצים את מה שלך ולנוסע יש בבית כלכך מובן מאליו. לכן לא מקבלת בכלל את הנימה השיפוטית באשר על ה'דור הצעיר'. נימה שהשתרבבה לסוף דברייך, נימה שאטיוד השמיע בנחרצות והנוסע הצטרף (או ההיפך). נכון שהסדרה משדרת קטע מאד ספציפי של הווי/ה כבר לא כל צעיר/ה (רובם סביב ה-30) אבל אני דווקא רואה את הדור הזה, של אנשים חכמים יותר, פתוחים יותר ומודעים יותר ממה שאנחנו היינו אז בגילם. אנשים צעירים נחמדים ומקסימים שרובם דרך אגב כן מוצאים לעצמם את הזוגיות/אינטימיות (שלא הייתי חותמת על בטוח שנמצאת בכל הבתים שכותביהם ביד קלה משתלחים באותו דור). ועוד דבר - לא יכולתי שלא לראות שגם את וגם הנוסע ציינתם את העובדה שלאור האומללות הניבטת מהסדרה אתם יכולים להעריך כפל מונים את מה שיש לכם. איזה אבסורד. האם את לא שוקעת אף פעם במרה שחורה למרות שאת שומעת את נשימותיו של זה שלידך, למרות הקינדרלעך שממלאים את החדרים בביתך. האם האושר הוא כלכך יחסי. לא רק שברירי. האם טוב לכם יותר (.."דברים שלכאורה ביומיום נראים מובנים, הנה עכשיו נוצצים באור יקרות"...) כשלמישהו אחר רע? כשמישהו כותב שהחיים הם פשרה אחת גדולה אני מפקפקת באור היקרות.

 

[הנוסע השמיני]

את יכולה בבקשה להסביר את המשפט...

...האחרון שלך?... כשמישהו כותב שהחיים הם פשרה אחת גדולה אני מפקפקת באור היקרות... כי אני כתבתי הודעה בנושא הזה...

 

[רגשניתמיד]

אתה צודק ואני אנסה להסביר

כמיטב יכולתי הדלה. עשיתי כאן מישמש (מכוון - חיכיתי לשאלה הזאת) בין דברים שלך לדברים של תותית. הדברים של תותית כבר מצוטטים בקצרה בהודעתי הקודמת אבל אחזור עליהם כדי לעשות את הקשר המתבקש: "ופתאום שימחה מחודשת... על דברים שלכאורה ביומיום ניראים מובנים, והנה עכשיו נוצצים באור יקרות כמטמון שזכינו בו." ואילו אתה כתבת בלהט רב נגד "המחפשים" הבלתי מתפשרים: .."לפעמים אני לא מבין את ה"משוטטים" האלה, מה הם מחפשים מהחיים?...פנטזיונרים כאלה, שרוצים משהו שלא קיים, אלא פרי דמיונם... חיים באיזו בועה של רגשות ורצונות... מה לא ברור?...החיים היא פשרה אחת גדולה...בכל דבר.... ה"מאזניים של חופש הבחירה"...תמיד "משהו אחד" הוא מול "משהו שני"...או "שלישי" וכך הלאה...אין מושלם...כמה שמהר יבינו, ייטב להם.... " ואצלי שני הדברים האלה התחברו לאחד. למה להתפשר? אני מבינה לקבל ולהשלים שלא הכל מושלם. אבל להתפשר זה משהו אחר בעיניי. לפחות אם אתה כבר שם ואם זה לא מושלם תנסה לעשות ממנו כזה. או תשאף להפוך אותו לקרוב לשם. תשפר אותו כל הזמן. תעבוד על זה. אבל כשאתה אומר "פשרה גדולה אחת" - לי זה נשמע כמו ויתור. זה מה שיש. ועל זה צריך לברך (ראה גם אליבא ד'מאדאם וונוס). זה באמת לגמרי מוגזם לרצות מישהו שיהיה גם חכם וגם יפה וגם חם וגם עדין וגם אסרטיבי וגם עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה וגם שיהיה לנו סקס פיצוצי וגם שיאהב אותי וגם שאני אוהב אותו (מה שכחתי) ...?!?! מוזגם?!

 

[הנוסע השמיני]

בהחלט מוגזם...בקשתך היא סיוט...

...לכל שדכן, כולל קופידון, אלוהים ומי לא?... ולכן אולי כל אלא שמחפשות אחד כזה מוצאות עצמן בגיל 37-40 בלי כלום, פשוט שוקת שבורה... ועכשיו הבא אבהיר מה הוא המושג שלי, ה"מאזניים של חופש הבחירה"... הזמן הוא ציר האופקי של חיינו...לא יעזור לך כלום, פשוט כלום... הזמן זז, רץ, צולע, אבל מתקדם...והבחירה חייבת להעשות...כי הזמן לא ממתין... לכן יש לבחור, בחירה משמעותו פשרה לגבי מה שיש...כי את יכולה להמשיך לא להתפשר...אבל הזמן לא מתפשר על מנוחה...הוא זז... ואז את צריכה לבחור: מזדה?...מיצובישי?...פג'ו?... אמקור, תדיראן, פריג'דר?... קונסטרוקטה, בוש, פיליפס?... אשדוד, ת"א, חדרה?... מתכנתת, משווקת, מורה?... אביב, סתיו, יואל?...או אולי דני?... הריון עכשיו, מחר, מחרתיים?... בקיצור, הבנת את הנקודה, יש זמן שצריך להחליט... לגבי זוגיות, אינטימיות, משפחה אי אפשר למשוך לנצח...בסוף בוחרים ממה שיש את הכי מתאים... נכון, אולי בפרק ב' זה יראה אחרת...אבל עדיין צריך לבחור... האינטרנט מלא בצ'אטים, פורומים ICQ אודיגו ומה לא...של כאלו שחיפשו את ה"מושלם"...ועכשיו מוכנים להתפשר על פחות, הרבה פחות ממה שהיה להם לפני 5-7 שנים...כי כניראה שכחתי להזכיר לך...הזמן...הוא לא נח... ואני מצרף לך שיר שכתבתי לפני הרבה זמן (שוב, זמן)... "הזמן" הזמן… לא בחרתי בו לא בקשתי אותו הוא בא… הוא כאן… עורב… הזמן… לא קבעתי את קצבו לא מדדתי אותו הוא נע… הוא אצלי… יושב… הזמן… לא יודע מה אורכו לא מבין מהלכו הוא זורם… הוא מבעבע… דרכי… הזמן… הוא ייגמר… פעם, כשיבוא זמנו כשיסתיים לא יהיה יותר… כאן… ואז אשאר… רק אני… בלי הזמן… לבד… עם עצמי… ואז יבוא זמן חדש… אני לא לבד… הנוסע השמיני...

 

[רגשניתמיד]

נוסע חמוד ויקר

איך לקחת לך את הפסקה האחרונה שהיתה מוגזמת ומוקצנת לצורך ההדגשה ופספסת לגמרי אל כל מה שאמרתי לפני? ברגע שאני מוכנה "להתפשר" סימן שמשהו השתנה בי. האמירה שמשווה לזה נופח של פספוס הזדמנות טובה יותר פשוט מוטעה בעיני. מכיוון שלכל אחד יש קצב אחר, התנסות אחרת, תובנות דומות או שונות שמגיעות בזמנים אחרים, מכיוון שאת החיים ,ככל הידוע לנו, חיים רק פעם אחת (במודעות לפחות), אין שום אפשרות לבדוק אם הבחירה שלא נעשתה לפני 5 שנים על מודל לכאורה יותר מוצלח היתה מניבה תוצאות יותר מוצלחות. ולא יעזור לך נוסע, גם אני מבקשת, כשלומית, הלפחות בשירים תנסה להגיה?

 

[הנוסע השמיני]

את רוצה שאגיה...

...אלייך?... חהחהחהחהחהחהחהחהחה החהחהחהחה חחהה ח

 

[רגשניתמיד]

חהחהחהחה ../images/Emo13.gif

 

[תותית11]

רגשנית

זאת לא הייתה נימה ביקורתית חלילה. העובדות הן כאלה, מתמהמהים לרכוש מקצוע, מתמהמהים בהקמת משפחה. יש דברים יותר חשובים לצעירים היום כמו טיולים ממושכים לדרום אמריקה או אוסטרליה וכו. הכל טוב ויפה, אולם לפתע כשמתקרבים לגיל שלושים, הריקנות האומללות משתלטת.. כואב לראות אנשים כל כך לא מאושרים, החיפוש אחרי האושר הופך אצלם למסע אומלל ועצוב. עצוב לי היה לראות את סיפורם, ולא בגלל אומללותם הרגשתי יותר שמחה במה שברוך השם יש, הרגשתי שמחה כי בהשוואה לסבלם המסע שלי פחות כואב. ובכל מסע יש לפעמים גם קטעים קשים.. מתגברים.. לא טענתי שהחיים הם גן של שושנים פורחות אביביות וריחניות. פשוט בשניים יותר קל לדלג מעל המכשולים.


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום אינטימיות במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!