בפורום לימודים ושיעורי בית של אפרת

[גרשון לב]

בפורום לימודים ושיעורי בית של אפרת

מצאתי את השאלה הבאה: 20:27 | 18/10/07 • אפשר סיכום על פעולות היטלר בהתבססות המשטר הנאצי? ואם אפשר דגש על מטרות ותוצאות כי יש לי חומר אבל אני צריך יותר על המטרות והתוצאות של הפעולות הבאות: 1.הקמת משטר חד מפלגתי 2.ביטול המבנה הפדרטיבי של המדינה 3.כפיית תוכניות לימודים נאמציות הן בבתי הספר והן באוניברסיטאות; הוצאת מורים "מורדים" מן המערכת 4.גיוס כל הנוער הגרמני ל"נוער היטלר" 5.הקמת מנגנוני פיקוח על האוכלוסייה : גסטאפו ו-ס.ס 6."תוכנית ארבע השנים" הראשונה: 1. עבודות צבוריות גדולות: כבישים לאורך הארץ 2. גיוס חובה 3. הגברת הייצור הבטחוני (חימוש) 4. סבסוד מפעלים חיוניים לכוחה של גרמניה 7."תוכנית ארבע השנים" השנייה, בראשות גרינג: 1. הגברת הייצור הצבאי 2. הקמת מפעלים בניהול המדינה 3. פיתוח ענפי כריית הפחם והברזל. האם אנו יכולים להשתלב בשאלות כגון אלה? או אולי נלמד מהתשובות שם?

 

[schlomitsmile]

אני מניחה, שאנחנו יכולים להשתלב ולהציע את תשובותינו. אין לי ספק, שבין חברי הפורום הזה יש לא מעט ידע בעניינים האלה. אבל אני כשלעצמי, לא מרגישה נוח לעסוק בשואה, או אפילו בעליית והתבססות השלטון הנאצי, כמטלות בי"ס. לא שיש לי חלילה ביקורת על כך שיש לילדים שיעורי-בית בנושאים אלה. פשוט עבורי, זה בלתי אפשרי לתת יד להתייחסות לעניין בצורה אינסטרומנטלית כזאת- כדי "להוציא" ציון טוב. האמת היא, שאני גם בספק גדול, האם מלבד הציון, יישאר למי שזה כל מה שזה בשבילו, משהו מכל ההתעסקות הזאת... לכן זה נראה לי די ברכה לבטלה. אבל אולי אני טועה.

 

[מישהי בכחול לבן]

שלום לך..

את יודעת, כשאני למדתי הסטוריה בתיכון, לא חשבתי שזה כ"כ יעניין אותי, אבל האמת שנמשכתי לזה מאוד משום מה. זה היה המקצוע שהכי אהבתי, ואף השתתפתי בשיעורים. אולי העניין שלהם יתגבר? אני בטוחה שישנם אנשים שמספיק לתת להם טעימה קטנה והם מיד מתעניינים יותר בנושא. מה רע לנסות? כמובן שהם צריכים את הציון הטוב, אבל כאמור ציון טוב לא משיגים בקלות. אנשים צריכים להתאמץ ולשנן את החומר היטב כדי להצליח במבחן. אם הם יעשו זאת באהבה ומתוך עניין הם יצליחו. אתם יכולים לסייע להם רבות, וכך גם לכם יהיה חלק בהצלחה שלהם.

 

[schlomitsmile]

יכול בהחלט להיות שמתוך שלא לשמה יבואו לשמה. על כן אין לי התנגדות עקרונית לעיסוק בנושאים אלה במסגרת שיעורי-בית. אני רק אומרת, שעבורי, זה לא ניתן. הנושא רגיש מדיי בשבילי, פועם מכדי שאוכל לראות איך ידיים קרות דשות בו ומשתמשות בו לצורך ציונים והישגים. ************ עני על אחת מהשאלות הבאות: 1)תארי השלבים ברציחתו של סבך. מנידוי, עד הוצאת נישמתו. 2)הגיטו- תארי את הבטן המקרקרת של אמא, את האימה, את הצפיפות. 3)מחנות השמדה- תארי את העיניים היפות של אחות סבתך, שעלו בעשן. את מבינה? אני לא יכולה לעשות את זה...לא יכולה להשתתף בהפיכת העניין לאמצעי להשגת ציון.

 

[מישהי בכחול לבן]

מזעזע..

קשה מאוד מאוד להבין מה הלך שם, הזוועה גדולה מידי ובלתי ניתנת להגיון... ======= לפחות יהיה ניתן לעשות את מה שהפורום היקר הזה מתקרא - פורום שואה הנצחה ותיעוד. אולי לאסוף את החומר באופן רחב ככל הניתן ומעמיק, למען הדורות הבאים.. זה נכס שלא יסולא בפז.

 

[גרשון לב]

שלומית, זה אינו בהכרח ידיים קרות

נכון, תלמיד רוצה להוציא ציון טוב. אך לימוד הוא לימוד ויש כאלה שגם קולטים והחומר אינו נעלם לאחר הבחינה.

 

[schlomitsmile]

על כן אמרתי, שיתכן שמתוך שלא לשמא יבוא לשמה ושאיני פוסלת שיעורי-בית בנושא, אבל מה לעשות, שלי יש רגישויות-יתר- מותר לומר גם תסביכים, לא יכולה להתעסק בזה שלא לשמה.

 

[schlomitsmile]

לשמא צ"ל לשמה

 

[iwit]

אילו התלמיד הנ"ל היה מתעניין בחומר

היה קורא את סיכומי השיעור או מחפש את התשובות קודם כל בספר ורק אז, במקרה של איזה אי הבנה או רצון ללמוד עוד, פונה לפורום; אז נראה לי שזה לא המקרה. השאלה הזאת מנוסחת בדיוק כפי שמנוסחת שאלה של תלמיד שמחפש סיכום שיחסוך ממנו מאמצי יתר כמו הקשבה בשיעור או עיון בספר, ולא סתם נמצאת השאלה הזאת בפורום שיעורי בית. אילו היה תלמיד עולה עם שאלה שנובעת מחוסר הבנה של משהו, אילו היה מחפש משהו מעבר לנוסח השאלה שהוכתב לו במחברת, היינו יכולים ואף צריכים לעזור לו - אך אני לא בטוחה שתפקידנו לעשות למישהו את שיעורי הבית. אני באופן אישי ממש לא יודעת לענות על השאלה שלו, אע"פ שהיא מאוד מוכרת לי משיעורי ההיסטוריה הלאקוניים בתיכון. יש בדרך כלל תשובה מאוד ספיציפית שנדרשת לשאלות כאלה (סיבות א' ב' ג', והשלכות א' ב' ג') ואני לא בטוחה שאנחנו, כאנשים שלא מכירים את תכנית הלימודים, יכולים לתת לו את התשובה שהוא צריך.

 

[גרשון לב]

גם לי נראה שיש כאן נסיון לחיים קלים

מה שהתכוונתי הוא להביא לידיעתכם שיש בפורום הנזכר שאלות - לא מעטות - בנושא השואה.

 

[schlomitsmile]

מסכימה איתך iwit לתלמיד מתעניין ומשקיע, גם אני הייתי שמחה לעזור.

 

[מישהי בכחול לבן]

שלום רב,

בבקשה בבקשה הרשי לי להעיר משהו. ילד בגילאי תיכון לא נושא את המטען הרגשי שנושא איתו אדם מבוגר שהיה לו קשר חזק עם השואה. כמו שלי עצמי, אני מודה, קשה להזדהות ולהבין מה התחולל שם, זה בלתי אפשרי להגיע לידי הזדהות מוחלטת ברמה עמוקה גם אם רוצים, אז על אחת כמה וכמה ילד שנניח צעיר ממני, ועכשיו הוא בגילאי תיכון. אני חושבת שלעולם לא נצליח להעביר לאנשים צעירים בדיוק את מכלול התחושות הרגשיות והעמוקות שיש לאדם מבוגר שהיה במגע עם השואה. מה שכן נוכל לעשות, זה לעניין ולסקרן אותם. להשאיר אצלם טעם לעוד. וברגע שתצליחו לעשות את זה בהצלחה, אז הסקרנות שלהם תהייה כמעיין המתגבר. אם תהיו מוכנים לקחת את זה על עצמכם, אני חייבת להזהיר שזה סיכון מסויים, כי תמיד יהיו האנשים הבורים, החסרי רגישות שלא במודע, שישאלו בלי כוונה ובלי ידיעה שאלות קשות בפוגעניות שלהן בלי ידיעתם, אך עם זאת בתמימות. ועליכם לדעת להתמודד עם זה בגבורה ובאומץ, אם אתם רוצים להשאיר אצלם רושם חזק, להשפיע עליהם. ואולי אני כרגע מגזימה מאוד, ואולי הדורות הצעירים כן יתייחסו ברגישות הראוייה.. אני לא חושבת שאתם צריכים לענות להם ספציפית על השאלות. את זה יכולים לעשות מנהלי הפורום או האחרים. אבל אתם צריכים ללוות את התלמידים. להביא איתכם את הנגיעה האישית שלכם, להדריך, לכוון. אני לא חושבת שיש לתלמידים כוונה רעה להזיק... ונניח והם ישאלו שאלות חודרות (כדי לדעת יותר) - אני בטוחה שזה יהיה מתמימות.. תחשבו על התרומה האדירה שלכם, אתם תוכלו ללוות אותם, כי הם יכולים פשוט לענות על השאלות, אבל אם תהיו איתם ותדריכו אותם, הם יבינו שנושא השואה הוא הרבה יותר עמוק מסתם שאלות לבגרות. הם יבינו שכאן טמונים היסודות שלנו כעם, שהודות לניצולים, יש לנו מולדת, יכירו בגדולה שלנו לצמוח מתוך האפר, ויש ניצולי שואה שאני מכירה שהקימו משפחות לתפארת! תנו צ'אנס לנוער!

 

[iwit]

ענבל, אני ואת בנות אותו דור...

וקשה לי להבין את התפיסה שאת מציגה - שהדור הנוכחי אינו יכול להתחבר למה שקרה שם. מה זה 'לא יכול'? זו הלוא שאלה של רצון! ומה לא עושים בשביל שהוא יתחבר לזה - אפילו לוקחים אותו לעמוד על אדמת אושוויץ! נכון שגדל כאן כבר דור עם תודעה של בני אדם חופשיים ואיננו מכירים את חיי הגולה, אך האם עלינו לקבל על עצמנו את הפסיביות, בכל הקשור לזכרון השואה? לי התברר פתאום, כשהשתחררתי מהצבא ואבדה המסגרת שארגנה לי עד אז את ימי השואה, שכל השנים אני וחבריי היינו לחלוטין פסיביים בענין זכרון השואה - מה שהאכילו אותנו לקחנו ובזה העניין נסתכם. אני חוששת שדווקא הגישה שאת מציגה בדברייך, מעודדת שלא במתכוון את הפסיביות הזאת. האם לא לדרוש מהנוער דבר אלא רק "להאכיל" אותו עוד ועוד? חשוב לי לשמוע את דעתך כבת גילי; הנושא הזה מאוד יקר ללבי.

 

[מישהי בכחול לבן]

אהה.. ../images/Emo13.gif את נשמעת אדם מאוד בוגר ../images/Emo140.gif

ובעל נסיון חיים (קבלי זאת כמחמאה). תיראי, יש כל מיני סוגים של אנשים. אני אהייה גלויית לב איתך: אין לי או למשפחתי כל קשר עם נושא השואה, פרט להיבט הלאומי שחשוב לי באופן אישי. אינני מכירה ניצולי שואה, אין לי קשר איתם, למרות שאני חשה סימפטיה עצומה אליהם. באמת! אני אוהבת את ניצולי השואה, ורוחשת להם כבוד. ובכלל לכל הקשישים. ואוהבת לשמוע את קורות חייהם המעניינים. אנשים קשישים בכל זאת עברו תקופת הסטוריה בחייהם, וזה מעניין לשמוע. אני שמחה שהייתי בכל הטקסים בבית ספר ביום השואה, בעזרת השירים ששמעתי, והסרטים והעדויות, התחברתי מאוד. אני חושבת שחלק משמעותי מבני העם הזה יש להם קשר ישיר (משפחתי) עם נושא השואה, אך יש גם רבים שבאו ממקום אחר, ופחות מרגישים קשר (אני משתייכת אליהם). אני מאמינה שאפשר ליצור עניין והזדהות גם אצלם. תלוי איך ובאיזה אופן עושים את הדברים, והדברים דורשים מחשבה. אני חושבת שבעזרת הפורום אני משכילה ולומדת, ואני מקבלת זאת בברכה.

 

[schlomitsmile]

את צודקת לחלוטין בימי נעוריי הרחוקים, עשיתי את שרותי הצבאי כמורה למי שמכונים 'נערי רפול'. אוכלוסיה מנוכרת לא רק לשואה, אלא במידה רבה, לחברה הישראלית בכלל (שמנוכרת כלפיהם לא פחות...אבל זה סיפור אחר). אני זוכרת את גלי החמימות וההתרגשות שלי, כשראיתי בעיני כמה מהם ניצוצות של הבנה- ואפילו אמפטיה!!- כלפי האנשים בשואה, בעקבות ביקור בלוחמי הגיטאות.

 

[מישהי בכחול לבן]

איזה יופי!! ../images/Emo13.gif

כל הכבוד לך שלקחת בפרוייקט הזה חלק!! יפה מאוד!! את רואה? כשמשקיעים מקבלים תמורה. בכל תחום.

 

[iwit]

ולמרות שאין לך קשר משפחתי לשואה את כאן...

מדברת איתנו על הנצחת השואה וזה יפה מאוד. נראה שבמקרה שלך מערכת החינוך כן הצליחה לעורר עניין בשואה - אז נלך צעד קדימה ונשאל - מה חסר? מה את הרגשת שחסר, באופן אישי? בבתי ספר כיום, לפחות בתיכונים (לדעתי זאת שכבת הגיל שצריכה להעסיק אותנו - אני לא רואה יתרון בזה שילד בן 12 יתעסק בשואה בזמנו הפנוי במקום לקרוא, לצורך העניין, הארי פוטר - אבל אפשר בהחלט לא להסכים איתי) יש מפגשים עם עדים, נסיעות ליד ושם, פרק גדול מתכנית הלימודים בהיסטוריה שמוקדש לשואה, ספרים בנושא השואה שנמצאים בספריות בתי הספר, יש אפשרות לצאת לפולין, ויש טקסים, ושיחות סביב יום השואה, ולפעמים גם מקרינים איזה סרט - בקיצור - לא הייתי אומרת שזה נושא מוזנח. מה לדעתך במסגרת כל הדברים האלה חסר לתלמידים, כדי שיפתחו עניין גדול יותר? אני ממש לא אשת חינוך, אני יכולה רק ללמוד ממה שאני הרגשתי ומה שחבריי הרגישו - ואני שואלת את עצמי, אולי אנחנו בכלל לא בכיוון? את חושבת, נאמר, שאם תלמידים היו נפגשים עם ניצול שואה כל שנה ולא פעם אחת בשלושת שנות התיכון (מלבד אלו שיוצאים למשלחות), זה היה עושה הבדל? אגב - את כותבת שהטקסים, השירים וכל שאר הדברים שסביב השואה עוררו עניין אצלך- ואני לגמרי בדיעה שלך. אך הייתי רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שתרבות ה'טקסים האלטרנטיביים', למשל, התפתחה כתגובת נגד לריטואלים הקבועים של ימי השואה - קרי, הטקסים הרשמיים, בבתי ספר ומחוץ להם.

 

[מישהי בכחול לבן]

../images/Emo10.gif כתבתי כ"כ יפה, והייתה בעיה במחשב וזה לא

נשלח....

טוב.. אנסה לשחזר את מה שכתבתי... לזכותה של מערכת החינוך שהתחנכתי בה באותה תקופה יאמר, שהיא הצליחה לעורר בי, ובכלל הסטודנטים, מערכת תחושות ורגשות אוהדת וסימפטית במובן של הזדהות, לנושא השואה. אילולא היא, לא הייתי יודעת דבר על השואה. אינני יודעת מה המצב כיום בבתי הספר. אני מצטערת... היו עוד דברים יפים שכתבתי לך, אבל זה נמחק, ואני כעת חשה אכזבה גדולה... אני אנסה לענות לך יותר מאוחר...

 

[מישהי בכחול לבן]

ניסיון נוסף ../images/Emo13.gif

אכן, ללא מערכת החינוך באותה תקופה שלמדתי בבית ספר ובתיכון, הייתי בורה מוחלטת, עם כל הביעות שבעניין

. אבל היה חשוב למתכנני מערכת החינוך להעביר את כל האינפורמציה לתלמידים, והם עשו עבודה נפלאה. מה שבהחלט היה חסר לי, זה הגבורה. היה הכל חוץ מזה. היה כאב, היה אובדן, היה צער עמוק, היה יגון, היה רעב, היה סבל כבד מנשוא, היה מוות, הייתה אימה, הייתה אכזריות של הנאצים ימ"ש וזכרם, אבל היה חסרה הרבה מאוד הגבורה. וזו לא רק גבורה במובן של עוצמה. מספיק מרד של אדם בודד שיעמוד על רצונו לחיות למרות הזוועות, שיתמרד נגד הקמים, מספיק גילוי אנושיות לחברים בשעה הקשה וההצלחה לשרוד, מספיק דאגה ואהבה איש לרעהו מה שהחזיק אותם בחיים, זו כבר גבורה. אנשים כאלו שמתקוממים ושורדים, שווים לדעתי אפילו לגבורתם של סופרמן ובאטמן. הלוואי והיו מספרים יותר על גבורה כזו... זה כ"כ חסר, להראות אפילו את שביב התקווה, אותו ניצוץ שהחזיק אותם בחיים, זו כבר גבורה. ============= לדעתי צריך הרבה יותר לשמוע עדויות של ניצולים. פעם אחת במשך שלוש שנים בתיכון לא מספיקה. צריך כל שנה. זה כ"כ חשוב, משום שהדורות היקרים הללו הולכים ונעלמים... אנחנו צריכים להנות מנוכחותם כמה שיותר. הלוואי והיה אפשר להאריך את ההתעסקות בנושא השואה ליותר מיום אחד. יום אחד לא מצליח למצות את הכל. גם המעבר מיום רגיל ליום השואה הוא נורא חד.. אם היו עושים למשך תקופה קצרה במהלך שנת הלימודים שבה היו פרוייקטים שונים בבתי הספר בנושאים הקשורים בשואה, ולא יום אחד, אני חושבת שהיו מצליחים יותר להטמיע את כל מה שקשור בשואה הרבה יותר טוב.

 

[iwit]

תודה על המאמץ! אני דואגת לסיפורי הנרצחים...

שאובדים או שכבר אבדו כי לא נותר זכר ממשפחותיהם ומכריהם. הגבורה - כבודה במקומה מונח, אבל השואה היא יותר מכל סיפור של רצח מתועב. יש לי ספקות רבים לגבי העדפות הנוער כיום: כיום לא ממש אוהבים סיפורי גבורה, זה כבר לא בדיוק שהדמויות הנערצות על צעירים הן גיבורים גדולים... יותר משהו כמו דוגמנים/שחקנים/זמרים. המממ, קצת קשה לי להשוות את אנילביץ לסופרמן... אני גם חושבת שצריך מפגש עם עד כל שנה, אבל משהו כל הזמן חסר לי פה: שאיך שלא הופכים את זה אנחנו נשארים עם שישה מיליון נרצחים שצריך לתת להם פנים וסיפור, ונדמה לי שאין חשוב מזה - ולזה לא יעזרו עדויות הניצולים, שהרי הם אלו ששרדו - ושמות הנספים שיזכירו ייעלמו מראשי הילדים לאחר המפגש, ולא סיפורי הגבורה יעזרו - הם מכירים לנו מיעוט שבמיעוט מבין ששת המיליונים. צריך להפוך את הנרצחים האנונימיים לעניין העיקרי ודווקא הם הולכים לאיבוד. אותי מאוד מטריד שכל המיליונים האלה נתפסים כאיזה מיקשה אחת. אם אני הייתי צריכה לבחור איך ללמד (סלחי לי, אני מעלה רעיונות תוך כדי כתיבה) הייתי מלמדת רק סיפורים אישיים, כאלה שמתחילים שנים לפני השואה - וזאת נקודה חשובה - היו חיים לאנשים האלה לפני השואה, נו, ואת זה באמת לא כל כך מזכירים בבתי הספר.